תנ"ך מבואר

ספר בראשית פרק כט

1 וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו; וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי־קֶדֶם׃ 2 וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, וְהִנֵּה־שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי־צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ, כִּי מִן־הַבְּאֵר הַהִוא, יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים; וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל־פִּי הַבְּאֵר׃ 3 וְנֶאֶסְפוּ־שָׁמָּה כָל־הָעֲדָרִים, וְגָלֲלוּ אֶת־הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקוּ אֶת־הַצֹּאן; וְהֵשִׁיבוּ אֶת־הָאֶבֶן עַל־פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ׃ 4 וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב, אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם;
וַיֹּאמְרוּ, מֵחָרָן אֲנָחְנוּ׃
5 וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַיְדַעְתֶּם אֶת־לָבָן בֶּן־נָחוֹר;
וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ׃
6 וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ;
וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם, וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ, בָּאָה עִם־הַצֹּאן׃
7 וַיֹּאמֶר, הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, לֹא־עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה; הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ׃
8 וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל, עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל־הָעֲדָרִים, וְגָלֲלוּ אֶת־הָאֶבֶן, מֵעַל פִּי הַבְּאֵר; וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן׃
9 עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם; וְרָחֵל בָּאָה, עִם־הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ, כִּי רֹעָה הִוא׃ 10 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת־רָחֵל, בַּת־לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת־צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת־הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ אֶת־צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ׃ 11 וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת־קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ׃ 12 וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן־רִבְקָה הוּא; וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ׃ 13 וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת־שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן־אֲחֹתוֹ, וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק־לוֹ וַיְנַשֶּׁק־לוֹ, וַיְבִיאֵהוּ אֶל־בֵּיתוֹ; וַיְסַפֵּר לְלָבָן, אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃
14 וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן, אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה; וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים׃
15 וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב, הֲכִי־אָחִי אַתָּה, וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם; הַגִּידָה לִּי מַה־מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ׃
16 וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת; שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל׃ 17 וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת; וְרָחֵל הָיְתָה, יְפַת־תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה׃ 18 וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת־רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה׃
19 וַיֹּאמֶר לָבָן, טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר; שְׁבָה עִמָּדִי׃
20 וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ׃
21 וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל־לָבָן הָבָה אֶת־אִשְׁתִּי, כִּי מָלְאוּ יָמָי; וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ׃ 22 וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת־כָּל־אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה׃ 23 וַיְהִי בָעֶרֶב, וַיִּקַּח אֶת־לֵאָה בִתּוֹ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו; וַיָּבֹא אֵלֶיהָ׃ 24 וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ, אֶת־זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ; לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָה׃ 25 וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה־הִוא לֵאָה;
וַיֹּאמֶר אֶל־לָבָן, מַה־זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי, הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי׃
26 וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא־יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ; לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה׃ 27 מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם־אֶת־זֹאת, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד שֶׁבַע־שָׁנִים אֲחֵרוֹת׃
28 וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן, וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת; וַיִּתֶּן־לוֹ אֶת־רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה׃ 29 וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ, אֶת־בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ; לָהּ לְשִׁפְחָה׃ 30 וַיָּבֹא גַּם אֶל־רָחֵל, וַיֶּאֱהַב גַּם־אֶת־רָחֵל מִלֵּאָה; וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ, עוֹד שֶׁבַע־שָׁנִים אֲחֵרוֹת׃


31 וַיַּרְא יהוה כִּי־שְׂנוּאָה לֵאָה, וַיִּפְתַּח אֶת־רַחְמָהּ; וְרָחֵל עֲקָרָה׃ 32 וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן; כִּי אָמְרָה, כִּי־רָאָה יהוה בְּעָנְיִי, כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי׃ 33 וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר, כִּי־שָׁמַע יהוה כִּי־שְׂנוּאָה אָנֹכִי, וַיִּתֶּן־לִי גַּם־אֶת־זֶה; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן׃ 34 וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר, עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי, כִּי־יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים; עַל־כֵּן קָרָא־שְׁמוֹ לֵוִי׃ 35 וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת־יהוה, עַל־כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה; וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת׃
יעקב פוגש את רחל
1 יעקב הלך לארצם של עמי המזרח. 2 הוא ראה באר בשדה ולידה שלושה עדרי צאן שרבצו שם כי ממנה הִשקו אותם. הבאר הייתה מכוסה באבן גדולה. 3 לאחר שנאספו במקום כל העדרים נהגו הרועים לגלול את האבן מעל הבאר ולהשקות את הצאן. אחר כך השיבו את האבן למקומה. 4 יעקב שאל את הרועים: "מאין אתם?".
"מחרן", השיבו.
5 "האם אתם מכירים את לָבָן נכד נָחוֹר?".
"כן".
6 "ומה שלומו?".
"שלומו טוב. הנה רחל בתו מתקרבת עם הצאן".
7 "היום עוד ארוך", אמר יעקב לרועים, "יעבור זמן רב עד שכל העדרים יֵאספו. הַשקו את צאנכם וצאו למִרעֶה".
8 "לא נוכל לעשות זאת לפני שיֵאספו כל העדרים. רק אז נוכל לגלול את האבן מעל הבאר ולהשקות את הצאן", השיבו.
9 עוד יעקב מדבר אִתם ורחל הגיעה עם צאן אביה. היא הייתה רועת צאן. 10 כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחִי אמו ואת צאן לבן, הוא ניגש אל הבאר, גולל את האבן והִשקה את צאן לבן. 11 אחר כך נשק יעקב לרחל ופרץ בבכי. 12 הוא סיפר לה שהוא בנה של רבקה וקרוב משפחה של אביה. רחל מיהרה לספר על כך לאביה. 13 כששמע לבן על יעקב בן אחותו, מיהר לקראתו. הוא חיבק את יעקב, נשק לו והביא אותו לביתו. בבית סיפר יעקב ללבן את כל מה שקרה לו.
14 "אתה קרוב משפחה שלי!", אמר לבן ליעקב. יעקב נשאר אצלו חודש ימים.
15 כעבור חודש אמר לבן ליעקב: "האם משום שאתה קרוב משפחה שלי אתה צריך לעבוד אצלי בחינם? אמור לי איזה שכר אתה רוצה".
16 ללבן היו שתי בנות. שם הבכורה לֵאָה ושם הצעירה רָחֵל. 17 עיני לאה היו חלשות, ורחל הייתה מאוד יפה. 18 יעקב אהב את רחל, לכן אמר ללבן: "אעבוד שבע שנים תמורת רחל בתך הצעירה".
19 "מוטב לי לתת אותה לך מאשר לאיש אחר. הישאר אצלי", אמר לבן.
20 יעקב עבד תמורת רחל שבע שנים, שהיו בעיניו כימים אחדים בגלל אהבתו לרחל.
21 "תן לי את אשתי ואשכב אִתה כי מילאתי את מִכסת הזמן שהסכמנו עליה", אמר יעקב ללבן. 22 לבן אסף את כל אנשי המקום וערך סעודה חגיגית. 23 בערב הביא לבן ליעקב את לאה בתו, ויעקב שכב אִתה. 24 לבן נתן ללאה את זִלְפָּה שפחתו כדי שתהיה שפחה שלה. 25 בבוקר ראה יעקב להפתעתו שזו לאה.
"מה עשית לי?", התלונן בפני לבן. "הלוא עבדתי אצלך תמורת רחל. למה רימית אותי?".
26 "לא נהוג אצלנו לתת את הבת הצעירה לפני הבכורה", ענה לבן. 27 "הישאר אתנו לכל שבעת ימי המשתה של לאה וניתן לך גם את האחרת אם תעבוד אצלי עוד שבע שנים".
28 כשהשלים יעקב את שבעת ימי המשתה נתן לו לבן את בתו רחל לאישה, 29 ולרחל נתן את בִּלְהָה שפחתו כדי שתהיה השפחה שלה. 30 יעקב שכב עם רחל. הוא אהב אותה יותר מאשר את לאה ועבד תמורתה אצל לבן עוד שבע שנים.
בני יעקב
31 ה' ראה שלאה פחות אהובה על יעקב, ונתן לה ילדים, אבל רחל הייתה עקרה. 32 לאה הרתה וילדה בן. היא קראה לו רְאוּבֵן כי אמרה: "ה' ראה את מצוקתי. אולי מעתה יאהב אותי בעלי". 33 אחר כך הרתה שוב וילדה בן. "ה' שמע שאני פחות אהובה, לכן נתן לי גם את הבן הזה", אמרה וקראה לבן שִׁמְעוֹן. 34 שוב הרתה לאה וילדה בן. "הפעם ירצה בעלי להתלוות אליי [להיות אתי] כי ילדתי לו שלושה בנים", אמרה וקראה לבנה לֵוִי. 35 היא הרתה וילדה עוד בן. "הפעם אודה לה' ", אמרה, לכן קראה לבן יְהוּדָה. אחר כך הפסיקה ללדת.