תנ"ך מבואר

ספר בראשית פרק לג

וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא, וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ; וַיַּחַץ אֶת־הַיְלָדִים, עַל־לֵאָה וְעַל־רָחֵל, וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת׃ 2 וַיָּשֶׂם אֶת־הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת־יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה; וְאֶת־לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת־רָחֵל וְאֶת־יוֹסֵף אַחֲרֹנִים׃ 3 וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם; וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים, עַד־גִּשְׁתּוֹ עַד־אָחִיו׃ 4 וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל־צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ׃ 5 וַיִּשָּׂא אֶת־עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת־הַנָּשִׁים וְאֶת־הַיְלָדִים, וַיֹּאמֶר מִי־אֵלֶּה לָּךְ;
וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר־חָנַן אֱלֹהִים אֶת־עַבְדֶּךָ׃
6 וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ׃ 7 וַתִּגַּשׁ גַּם־לֵאָה וִילָדֶיהָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ; וְאַחַר, נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ׃
8 וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל־הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי;
וַיֹּאמֶר לִמְצֹא־חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי׃
9 וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ־לִי רָב; אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר־לָךְ׃
10 וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אַל־נָא אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי; כִּי עַל־כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי׃ 11 קַח־נָא אֶת־בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי־חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ־לִי־כֹל; וַיִּפְצַר־בּוֹ וַיִּקָּח׃
12 וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה; וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ׃
13 וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי־הַיְלָדִים רַכִּים, וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי; וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד, וָמֵתוּ כָּל־הַצֹּאן׃ 14 יַעֲבָר־נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ; וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר־לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים, עַד אֲשֶׁר־אָבֹא אֶל־אֲדֹנִי שֵׂעִירָה׃
15 וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, אַצִּיגָה־נָּא עִמְּךָ, מִן־הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי;
וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה, אֶמְצָא־חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי׃ 16
וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה׃ 17 וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה, וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת; וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת, עַל־כֵּן קָרָא שֵׁם־הַמָּקוֹם סֻכּוֹת׃ {ס}
18 וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם; וַיִּחַן אֶת־פְּנֵי הָעִיר׃ 19 וַיִּקֶן אֶת־חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה־שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי־חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם; בְּמֵאָה קְשִׂיטָה׃ 20 וַיַּצֶּב־שָׁם מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא־לוֹ, אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃ {ס}
הפגישה עם עשיו
1 יעקב ראה את עשיו בא לקראתו ואתו ארבע מאות איש. מיד חילק את ילדיו בין לאה, רחל ושתי השפחות. 2 את השפחות וילדיהן העמיד ראשונים, אחריהם את לאה וילדיה ולבסוף את רחל ויוסף. 3 יעקב עצמו הלך לפני בני משפחתו. הוא השתחווה ארצה שבע פעמים, עד שהגיע לעשיו. 4 עשיו רץ לקראתו וחיבק אותו, והשניים נשקו זה לזה ובכו. 5 כאשר ראה עשיו את הנשים והילדים שאל: "מי כל אלה?".
"אלה הילדים שנתן אלוהים בחסדו לעבדך", השיב יעקב.
6 הנשים והילדים ניגשו לעשיו והשתחוו. קודם ניגשו השפחות וילדיהן, 7 אחריהם לאה וילדיה ולבסוף רחל ויוסף.
8 "לשם מה כל הצאן והבקר שפגשתי בדרכי?", שאל עשיו.
"כדי למצוא חן בעיניך, אדוני", השיב יעקב.
9 "יש לי די משֶלי, אחי", אמר עשיו. "שמור לעצמך את מה ששייך לך".
10 "לא, בבקשה", אמר יעקב, "בבקשה ממך, קבל ממני את מתנתי כי באתי אליך כפי שבאים לפני אלוהים וקיבלת אותי ברצון. 11 קח בבקשה את המתנה שהבאתי לך כי אלוהים בירך אותי ויש לי הכול". יעקב הפציר בעשיו עד שהסכים.
12 "בוא נצא לדרך, אלווה אותך", אמר עשיו.
13 "אדוני", השיב יעקב, "אתה יודע שילדיי קטנים ושיש לי צאן ובקר צעירים. אם אזרז אותם אפילו יום אחד, כל הצאן ימותו. 14 בבקשה אדוני, לך אתה לפניי, ואני אתהלך לאיטי בקצב של הבהמות והילדים שאתי עד שאגיע אליך, אדוני, לשֵׂעִיר".
15 "אשלח אתך חלק מהאנשים שאתי", הציע עשיו.
"מדוע תיטיב אתי כל כך?" שאל יעקב.
16 עשיו חזר לשעיר עוד באותו יום, 17 ויעקב הלך לסוּכּוֹת ובנה לו שם בית. עבור העדרים הקים יעקב סוכות, לכן קרא למקום סוכות.
18 לבסוף הגיע יעקב בשלום מפדן ארם לארץ כנען, שם חנה מחוץ לעיר שְׁכֶם. 19 הוא קנה מחֲמוֹר אבי שְׁכֶם במאה קְשִׁיטָה [קשיטה – אמצעי תשלום שערכו אינו ידוע] את השדה שבו הקים את אוהלו, 20 הציב שם מזבח וקרא למזבח אֵל אֱלוֹהֵי יִשְׂרָאֵל.