תנ"ך מבואר

ספר בראשית פרק מז

1 וַיָּבֹא יוֹסֵף וַיַּגֵּד לְפַרְעֹה, וַיֹּאמֶר, אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל־אֲשֶׁר לָהֶם, בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן; וְהִנָּם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן׃ 2 וּמִקְצֵה אֶחָיו, לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים; וַיַּצִּגֵם לִפְנֵי פַרְעֹה׃
3 וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־אֶחָיו מַה־מַּעֲשֵׂיכֶם;
וַיֹּאמְרוּ אֶל־פַּרְעֹה, רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ, גַּם־אֲנַחְנוּ גַּם־אֲבוֹתֵינוּ׃ 4 וַיֹּאמְרוּ אֶל־פַּרְעֹה, לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ, כִּי־אֵין מִרְעֶה, לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ, כִּי־כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וְעַתָּה יֵשְׁבוּ־נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן׃
5 וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל־יוֹסֵף לֵאמֹר; אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ׃ 6 אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא, בְּמֵיטַב הָאָרֶץ, הוֹשֵׁב אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אַחֶיךָ; יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, וְאִם־יָדַעְתָּ, וְיֶשׁ־בָּם אַנְשֵׁי־חַיִל, וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל־אֲשֶׁר־לִי׃
7 וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת־יַעֲקֹב אָבִיו, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה; וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת־פַּרְעֹה׃
8 וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־יַעֲקֹב; כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ׃
9 וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל־פַּרְעֹה, יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי, שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה; מְעַט וְרָעִים, הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, וְלֹא הִשִּׂיגוּ, אֶת־יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי, בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם׃ 10 וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת־פַּרְעֹה; וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי פַרְעֹה׃
11 וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף אֶת־אָבִיו וְאֶת־אֶחָיו, וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס; כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה׃ 12 וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת־אָבִיו וְאֶת־אֶחָיו, וְאֵת כָּל־בֵּית אָבִיו; לֶחֶם לְפִי הַטָּף׃
13 וְלֶחֶם אֵין בְּכָל־הָאָרֶץ, כִּי־כָבֵד הָרָעָב מְאֹד; וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן, מִפְּנֵי הָרָעָב׃ 14 וַיְלַקֵּט יוֹסֵף, אֶת־כָּל־הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ־מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן, בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר־הֵם שֹׁבְרִים; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת־הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה׃ 15 וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ כָל־מִצְרַיִם אֶל־יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה־לָּנוּ לֶחֶם, וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ; כִּי אָפֵס כָּסֶף׃
16 וַיֹּאמֶר יוֹסֵף הָבוּ מִקְנֵיכֶם, וְאֶתְּנָה לָכֶם בְּמִקְנֵיכֶם; אִם־אָפֵס כָּסֶף׃
17 וַיָּבִיאוּ אֶת־מִקְנֵיהֶם אֶל־יוֹסֵף, וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים, וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר וּבַחֲמֹרִים; וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל־מִקְנֵהֶם, בַּשָּׁנָה הַהִוא׃ 18 וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא, וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא־נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי, כִּי אִם־תַּם הַכֶּסֶף, וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל־אֲדֹנִי; לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי, בִּלְתִּי אִם־גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ׃ 19 לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ, גַּם־אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ, קְנֵה־אֹתָנוּ וְאֶת־אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם; וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה, וְתֶן־זֶרַע, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת, וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם׃

20 וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת־כָּל־אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה, כִּי־מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ, כִּי־חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב; וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה׃ 21 וְאֶת־הָעָם, הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים; מִקְצֵה גְבוּל־מִצְרַיִם וְעַד־קָצֵהוּ׃ 22 רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה; כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה, וְאָכְלוּ אֶת־חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה, עַל־כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת־אַדְמָתָם׃
23 וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־הָעָם, הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת־אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה; הֵא־לָכֶם זֶרַע, וּזְרַעְתֶּם אֶת־הָאֲדָמָה׃ 24 וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת, וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה; וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם׃
25 וַיֹּאמְרוּ הֶחֱיִתָנוּ; נִמְצָא־חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי, וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה׃
26 וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד־הַיּוֹם הַזֶּה עַל־אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ; רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לְבַדָּם, לֹא הָיְתָה לְפַרְעֹה׃
27 וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן; וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ, וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד׃ 28 וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי־יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו, שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה׃ 29 וַיִּקְרְבוּ יְמֵי־יִשְׂרָאֵל לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף, וַיֹּאמֶר לוֹ אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים־נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל־נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם׃ 30 וְשָׁכַבְתִּי עִם־אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם;
וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ׃
31 וַיֹּאמֶר, הִשָּׁבְעָה לִי, וַיִּשָּׁבַע לוֹ; וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל־רֹאשׁ הַמִּטָּה׃ {פ}
יוסף מציל את מצריים מרעב
1 יוסף בא אל פרעה ואמר: "אבי ואחיי באו מכנען עם הצאן והבקר שלהם וכל מה שיש להם, ועכשיו הם בגושן". 2 יוסף בחר חמישה מאחיו והציג אותם בפני פרעה.
3 "מה עיסוקכם?", שאל פרעה את האחים.
"עבדיך רועי צאן, כמו שהיו אבותינו. 4 באנו לגור בארצך לזמן מה כי הרעב בכנען כבד ואין מִרעֶה לצאן שלנו. בבקשה, הרשה לנו להתיישב בגושן".
5 "כל ארץ מצריים לפניך", אמר פרעה ליוסף. 6 "הושב את אביך ואחֶיך באזור הטוב ביותר. תן להם להתיישב בגושן, ואם אתה יודע שיש ביניהם אנשים מוכשרים, מַנֵה אותם לטפל בעדרים שלי".
7 יוסף הביא את יעקב אביו והציג אותו בפני פרעה, ויעקב בירך את פרעה.
8 "בן כמה אתה?", שאל פרעה.
9 "מאה ושלושים שנות נדודים עברו עליי", השיב יעקב. "חיי היו קצרים וקשים בהשוואה לחיי אבותיי בימי נדודיהם". 10 יעקב בירך את פרעה ויצא.
11 יוסף נתן ליעקב אביו להתגורר ברַעְמְסֵס, האזור הטוב ביותר במצריים, כפי שציווה פרעה. 12 יוסף גם סיפק מזון לאֶחיו ולבני משפחתו בהתאם למספר ילדיהם.
13 בכל הארץ לא היה מזון, ותושבי מצריים וכנען נחלשו בגלל הרעב. 14 בתמורה לתבואה שמכר אסף יוסף את כל הכסף שהיה במצריים ובכנען והעביר אותו לבית פרעה. 15 כשאזל הכסף במצריים באו המצרים אל יוסף וקראו: "תן לנו מזון! כספנו אזל. מדוע תִראה אותנו מתים?".
16 "אם אין לכם כסף תנו לי את הבהמות שלכם, ותמורתן אתן לכם מזון".
17 הם הביאו את הבהמות שלהם ליוסף, והוא נתן להם מזון תמורת הסוסים, הצאן, הבקר והחמורים שהביאו. במשך שנה סיפק להם מזון תמורת כל הבהמות שלהם. 18 כשחלפה השנה ההיא באו אליו בשנה שאחריה ואמרו לו: "לא נסתיר ממך, אדונִי, שכספנו אזל ואת בהמותינו כבר נתנו לאדונִי. לא נשאר לנו דבר מלבד גופנו ואדמתנו. 19 מדוע תִראה אותנו מתים ואת אדמתנו הופכת לשממה? קְנה אותנו ואת אדמתנו תמורת מזון. אנחנו ואדמתנו נשתעבד לפרעה, ואתה תיתן לנו זרעים כדי שנחיה ולא נמות, וכדי שאדמתנו לא תהפוך לשממה".
20 יוסף קנה עבור פרעה את כל אדמת מצריים, כי המצרים מכרו את שדותיהם בגלל הרעב הכבד. כך הפכה כל הארץ לרכוש פרעה. 21 יוסף העביר את העם מכל רחבי מצריים לערים. 22 רק את אדמת הכוהנים לא קנה, כי הם קיבלו מפרעה הקְצבה של מזון ולכן לא נאלצו למכור את אדמתם.
23 יוסף אמר לעם: "קניתי אֶתכם ואת אדמתכם עבור פרעה. קחו זרעים וזִרעו אותם. 24 חמישית מהיבול תנו לפרעה ואת ארבע החמישיות הנותרות שִמרו כדי לזרוע בשדה וכדי להאכיל אתכם, את בני משפחותיכם ואת ילדיכם".
25 "היצלת את חיינו!", אמרו. "הלוואי שנמצא חן בעיני אדונִי. אנחנו מוכנים להיות עבדים של פרעה".
26 החוק שקבע יוסף, לתת לפרעה חמישית מהיבול, תקֵף במצריים עד היום. רק אדמת הכוהנים לא הפכה לרכוש פרעה.
27 בני ישראל התיישבו בגושן שבמצריים, התבססו והתרבו בה. 28 יעקב חי מאה ארבעים ושבע שנה. במצריים התגורר שבע עשרה שנה. 29 כשקרב יום מותו, קרא לבנו יוסף ואמר לו: "שים בבקשה את ידך מתחת לירכי והישבע לי שתיטיב אתי ותהיה נאמן לי. בבקשה, אל תקבור אותי במצריים. 30 כשאמות, קח אותי ממצריים וקבור אותי ליד אבותיי".
"אעשה כדבריך", הבטיח יוסף.
31 "הישבע לי", ביקש ישראל, ויוסף נשבע. ישראל השתחווה במיטתו.