תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק מט

1 לִבְנֵי עַמּוֹן, כֹּה אָמַר יהוה, הֲבָנִים אֵין לְיִשְׂרָאֵל, אִם־יוֹרֵשׁ אֵין לוֹ; מַדּוּעַ, יָרַשׁ מַלְכָּם אֶת־גָּד, וְעַמּוֹ בְּעָרָיו יָשָׁב׃ 2 לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יהוה, וְהִשְׁמַעְתִּי אֶל־רַבַּת בְּנֵי־עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה, וְהָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה, וּבְנֹתֶיהָ בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה; וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת־יֹרְשָׁיו אָמַר יהוה׃ 3 הֵילִילִי חֶשְׁבּוֹן כִּי שֻׁדְּדָה־עַי, צְעַקְנָה בְּנוֹת רַבָּה, חֲגֹרְנָה שַׂקִּים, סְפֹדְנָה וְהִתְשׁוֹטַטְנָה בַּגְּדֵרוֹת; כִּי מַלְכָּם בַּגּוֹלָה יֵלֵךְ, כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּיו׃
4 מַה־תִּתְהַלְלִי בָּעֲמָקִים, זָב עִמְקֵךְ, הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה; הַבֹּטְחָה בְּאֹצְרֹתֶיהָ, מִי יָבוֹא אֵלָי׃ 5 הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ פַּחַד, נְאֻם־אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת מִכָּל־סְבִיבָיִךְ; וְנִדַּחְתֶּם אִישׁ לְפָנָיו, וְאֵין מְקַבֵּץ לַנֹּדֵד׃ 6 וְאַחֲרֵי־כֵן, אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּת בְּנֵי־עַמּוֹן נְאֻם־יהוה׃ {ס}
7 לֶאֱדוֹם, כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת, הַאֵין עוֹד חָכְמָה בְּתֵימָן; אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים, נִסְרְחָה חָכְמָתָם׃ 8 נֻסוּ הָפְנוּ הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת, יֹשְׁבֵי דְּדָן; כִּי אֵיד עֵשָׂו הֵבֵאתִי עָלָיו עֵת פְּקַדְתִּיו׃ 9 אִם־בֹּצְרִים בָּאוּ לָךְ, לֹא יַשְׁאִרוּ עוֹלֵלוֹת; אִם־גַּנָּבִים בַּלַּיְלָה הִשְׁחִיתוּ דַיָּם׃ 10 כִּי־אֲנִי חָשַׂפְתִּי אֶת־עֵשָׂו, גִּלֵּיתִי אֶת־מִסְתָּרָיו, וְנֶחְבָּה לֹא יוּכָל; שֻׁדַּד זַרְעוֹ וְאֶחָיו וּשְׁכֵנָיו וְאֵינֶנּוּ׃

11 עָזְבָה יְתֹמֶיךָ אֲנִי אֲחַיֶּה; וְאַלְמְנֹתֶיךָ עָלַי תִּבְטָחוּ׃ {ס} 12 כִּי־כֹה אָמַר יהוה, הִנֵּה אֲשֶׁר־אֵין מִשְׁפָּטָם לִשְׁתּוֹת הַכּוֹס שָׁתוֹ יִשְׁתּוּ, וְאַתָּה הוּא, נָקֹה תִּנָּקֶה; לֹא תִנָּקֶה, כִּי שָׁתֹה תִּשְׁתֶּה׃ 13 כִּי בִי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם־יהוה, כִּי־לְשַׁמָּה לְחֶרְפָּה לְחֹרֶב וְלִקְלָלָה תִּהְיֶה בָצְרָה; וְכָל־עָרֶיהָ תִהְיֶינָה לְחָרְבוֹת עוֹלָם׃ 14 שְׁמוּעָה שָׁמַעְתִּי מֵאֵת יהוה, וְצִיר בַּגּוֹיִם שָׁלוּחַ; הִתְקַבְּצוּ וּבֹאוּ עָלֶיהָ, וְקוּמוּ לַמִּלְחָמָה׃ 15 כִּי־הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם; בָּזוּי בָּאָדָם׃ 16 תִּפְלַצְתְּךָ הִשִּׁיא אֹתָךְ זְדוֹן לִבֶּךָ, שֹׁכְנִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, תֹּפְשִׂי מְרוֹם גִּבְעָה; כִּי־תַגְבִּיהַ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ, מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם־יהוה׃ 17 וְהָיְתָה אֱדוֹם לְשַׁמָּה; כֹּל עֹבֵר עָלֶיהָ, יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק עַל־כָּל־מַכּוֹתֶהָ׃ 18 כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה וּשְׁכֵנֶיהָ אָמַר יהוה; לֹא־יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ, וְלֹא־יָגוּר בָּהּ בֶּן־אָדָם׃ 19 הִנֵּה כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן אֶל־נְוֵה אֵיתָן, כִּי־אַרְגִּיעָה אֲרִיצֶנּוּ מֵעָלֶיהָ, וּמִי בָחוּר אֵלֶיהָ אֶפְקֹד; כִּי מִי כָמוֹנִי וּמִי יֹעִידֶנִּי, וּמִי־זֶה רֹעֶה, אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְפָנָי׃ {ס}


20 לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת־יהוה, אֲשֶׁר יָעַץ אֶל־אֱדוֹם, וּמַחְשְׁבוֹתָיו, אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל־יֹשְׁבֵי תֵימָן; אִם־לֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן, אִם־לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נְוֵהֶם׃ 21 מִקּוֹל נִפְלָם, רָעֲשָׁה הָאָרֶץ; צְעָקָה בְּיַם־סוּף נִשְׁמַע קוֹלָהּ׃ 22 הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה וְיִדְאֶה, וְיִפְרֹשׂ כְּנָפָיו עַל־בָּצְרָה; וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי אֱדוֹם בַּיּוֹם הַהוּא, כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה׃ {ס}
23 לְדַמֶּשֶׂק, בּוֹשָׁה חֲמָת וְאַרְפָּד, כִּי־שְׁמֻעָה רָעָה שָׁמְעוּ נָמֹגוּ; בַּיָּם דְּאָגָה, הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל׃ 24 רָפְתָה דַמֶּשֶׂק הִפְנְתָה לָנוּס וְרֶטֶט הֶחֱזִיקָה; צָרָה וַחֲבָלִים אֲחָזַתָּה כַּיּוֹלֵדָה׃ 25 אֵיךְ לֹא־עֻזְּבָה עִיר תהלה (תְּהִלָּת); קִרְיַת מְשׂוֹשִׂי׃ 26 לָכֵן יִפְּלוּ בַחוּרֶיהָ בִּרְחֹבֹתֶיהָ; וְכָל־אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִדַּמּוּ בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת׃ 27 וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת דַּמָּשֶׂק; וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן־הֲדָד׃ {ס} 28 לְקֵדָר וּלְמַמְלְכוֹת חָצוֹר, אֲשֶׁר הִכָּה נבוכדראצור (נְבוּכַדְרֶאצַּר) מֶלֶךְ־בָּבֶל, כֹּה אָמַר יהוה; קוּמוּ עֲלוּ אֶל־קֵדָר, וְשָׁדְדוּ אֶת־בְּנֵי־קֶדֶם׃ 29 אָהֳלֵיהֶם וְצֹאנָם יִקָּחוּ, יְרִיעוֹתֵיהֶם וְכָל־כְּלֵיהֶם וּגְמַלֵּיהֶם יִשְׂאוּ לָהֶם; וְקָרְאוּ עֲלֵיהֶם מָגוֹר מִסָּבִיב׃ 30 נֻסוּ נֻּדוּ מְאֹד הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת יֹשְׁבֵי חָצוֹר נְאֻם־יהוה; כִּי־יָעַץ עֲלֵיכֶם נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל עֵצָה, וְחָשַׁב עליהם (עֲלֵיכֶם) מַחֲשָׁבָה׃ 31 קוּמוּ עֲלוּ, אֶל־גּוֹי שְׁלֵיו יוֹשֵׁב לָבֶטַח נְאֻם־יהוה; לֹא־דְלָתַיִם וְלֹא־בְרִיחַ לוֹ בָּדָד יִשְׁכֹּנוּ׃ 32 וְהָיוּ גְמַלֵּיהֶם לָבַז, וַהֲמוֹן מִקְנֵיהֶם לְשָׁלָל, וְזֵרִתִים לְכָל־רוּחַ קְצוּצֵי פֵאָה; וּמִכָּל־עֲבָרָיו אָבִיא אֶת־אֵידָם נְאֻם־יהוה׃ 33 וְהָיְתָה חָצוֹר לִמְעוֹן תַּנִּים שְׁמָמָה עַד־עוֹלָם; לֹא־יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ, וְלֹא־יָגוּר בָּהּ בֶּן־אָדָם׃ {ס}
34 אֲשֶׁר הָיָה דְבַר־יהוה אֶל־יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל־עֵילָם; בְּרֵאשִׁית, מַלְכוּת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה לֵאמֹר׃ 35 כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת, הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת־קֶשֶׁת עֵילָם; רֵאשִׁית גְּבוּרָתָם׃ 36 וְהֵבֵאתִי אֶל־עֵילָם אַרְבַּע רוּחוֹת, מֵאַרְבַּע קְצוֹת הַשָּׁמַיִם, וְזֵרִתִים, לְכֹל הָרֻחוֹת הָאֵלֶּה; וְלֹא־יִהְיֶה הַגּוֹי, אֲשֶׁר לֹא־יָבוֹא שָׁם נִדְּחֵי עולם (עֵילָם)׃ 37 וְהַחְתַּתִּי אֶת־עֵילָם לפְנֵי אֹיְבֵיהֶם וְלִפְנֵי מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם, וְהֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם רָעָה אֶת־חֲרוֹן אַפִּי נְאֻם־יהוה; וְשִׁלַּחְתִּי אַחֲרֵיהֶם אֶת־הַחֶרֶב, עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם׃ 38 וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם; וְהַאֲבַדְתִּי מִשָּׁם מֶלֶךְ וְשָׂרִים נְאֻם־יהוה׃ 39 וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, אשוב (אָשִׁיב) אֶת־שבית (שְׁבוּת) עֵילָם נְאֻם־יהוה׃ {ס}
נבואה על עמון
1 כך אמר ה' על בני עמון: "האם אין לישראל בנים, האם אין לו יורשים? מדוע כבש מלך עמון את נחלת גד ועמו התיישב בערי גד? 2 לכן יבואו ימים", אמר ה', "שאשמיע על רבת עמון תרועת מלחמה. היא תהפוך לגל הריסות, הישובים שסביבה יעלו באש וישראל יכבוש את כובשיו", אמר ה'. 3 "יללי, חשבון, כי עַי תיהרס. צעקו, בנות רבת עמון, לִבשו בגדי אבל, התאבלו ורוצו בין הגדרות, כי מלך עמון יֵצא לגלוּת עם כוהניו ושריו.
4 "מה את מתפארת בעמקים שלך, בעמק השופע שלך? את מורדת הבוטחת בעושרה וחושבת, 'מי יתקוף אותי?'. 5 אביא עלייך פחד מכל צד", אמר אדוני ה' צבאות. "אתם תתפזרו, כל אחד לכיוון אחר, ולא יהיה מי שיאסוף את הפליטים. 6 אחר כך אשיב את שבויי בני עמון", אמר ה'. נבואה על אדום
7 כך אמר ה' על אֱדום: "האם כבר אין חכמה בתימן? האם הבנים חסרי אונים וחכמתם נפגמה? 8 בִּרחו והסתתרו היטב, תושבי דְדָן, כי כאשר אעניש את אדום אביא עליה את צרת עשיו. 9 אם בוצרים היו באים אליה, האם לא היו משאירים את הענבים שעדיין לא הבשילו? אם גנבים היו באים אליה בלילה, האם לא היו לוקחים רק את מה שנחוץ להם? 10 אחשוף את עשיו, אגלה את מחבואו והוא לא יוכל להסתתר עוד. צאצאיו, אֶחיו ושכניו יושמדו ולא יהיו עוד.
11 "עזוב את יתומיך, אני אדאג להם, ואלמנותיך יבטחו בי". 12 כי כך אמר ה': "אפילו אלה שלא נידונו לשתות מהכוס יאלצו לשתות ממנה – ואתה תהיה פטור מעונש?! לא תהיה פטור אלא תשתה. 13 אני נשבע", אמר ה', "שבָּצרָה תהיה לשממה ולבושה, לחורבן ולקללה. כל הערים שבשליטתה יהיו חרֵבות לעולם. 14 שמעתי מה' ששליח נשלח אל העמים ואמר, 'התאספו כדי לתקוף אותה, צאו למלחמה'. 15 עשיתי אותךָ, אדום, לעם קטן בין העמים, הבזוי שבבני האדם. 16 המעשה הנורא שלך ולבך המרושע הִטעו אותך. אתה שוכן בסדקי הסלעים, יושב בראש הרים גבוהים. גם אם תבנה לך קן במקום גבוה, כמו שעושה הנשר, משם אוריד אותך!", אמר ה'. 17 "אדום תהיה לשממה, כל מי שיעבור בה ישתומם וישרוק בפליאה בגלל אסונותיה. 18 כמו שקרה כשסדום, עמורה ושכנותיה נהרסו", אמר ה', "כך לא ישאר באדום איש, לא יגור בה אדם. 19 כמו שאַריֵה עולה מהצמחייה הסבוכה שלאורך הירדן אל מִרעה בטוח, כך יעלה האויב וברגע יבריח את האדומים מארצם. במי אבחר להעניש את אדום? מי כמוני ומי יקבע לי מתי לפעול ומי הוא הרועה שיכול להתנגד לי?".
20 לכן שִמעו את תכנית ה', את התכנית שהכין לאדום ואת המחשבות שחשב על תושבי תימן. אני נשבע שהחלשים יטָרפו. אני נשבע שהמִרעה שלהם יהיה לשממה. 21 מקול ההתמוטטות שלה תרעד הארץ. קול צעקתה ישָמע בים סוף. 22 האויב יעלה כמו נשר, יתנפל ויפרוש את כנפיו על בצרה. לב לוחמי אדום יהיה ביום ההוא כמו לב של אישה שחשה צירי לידה. נבואה על דמשק
23 על דמשק: "חֲמָת ואַרְפַּד יושפלו. הן ישמעו שמועה רעה ויבהלו. הן יתרגשו כמו ים ולא יוכלו לשקוט. 24 דמשק תפחד ותברח, רעד יתקוף אותה, מצוקה וכאב יאחזו בה כמו ביולדת. 25 איך לא נעזבה העיר המהוללת, עיר שִׂמחתי?! 26 בחוריה יֵהרגו בכיכרות שלה וכל הלוחמים יושמדו ביום ההוא", אמר ה' צבאות. 27 "אצית אש בחומת דמשק שתשרוף את ארמנות בן הֲדַד". נבואה על קדר וחצור
28 כך אמר ה' על קֵדָר ועל ממלכות חָצוֹר שכבש נבוכדראצר מלך בבל: "קומו והתקיפו את קֵדר, שדדו את בני המזרח. 29 את האוהלים ואת הצאן שלהם יקחו התוקפים, את יריעות האוהלים, את כל הציוד ואת הגמלים שלהם יקחו התוקפים לעצמם. אנשים יזעקו אליהם, 'יש פחד מסביב'. 30 בִּרחו והרחיקו לנדוד, הסתתרו היטב, תושבי חצור", אמר ה'. "כי נבוכדראצר מלך בבל הכין נגדכם תכנית, חשב עליכם מחשבות. 31 עלו להילחם בעם השליו החי בביטחון!", אמר ה'. "אין לו שערים או בריחים. הוא חי לבד. 32 את הגמלים שלהם יקחו, והעדרים הרבים שלהם יהיו לשלל. אפזר אותם לכל כיוון, את אלה שמגלחים את השֵער סביב ראשם. מכל צד אביא עליהם צרה", אמר ה'. 33 חצור תהפוך למשכן תנים, תהיה שוממה לעולם. לא ישאר שם איש ולא יגור בה אדם". נבואה על עילם
34 זה דבר ה' שנמסר לירמיהו על עֵילָם בראשית מלכות צדקיהו מלך יהודה. 35 כך אמר ה' צבאות: "אשבור את קשת עילם ואת עיקר כוחה 36 ואביא על עילם ארבע רוחות מארבעה כיוונים ואפזר את תושביה לכל הכיוונים האלה. לא יהיה עם שלא יגיעו אליו פליטים מעילם. 37 אשבור את בני עילם לפני אויביהם ולפני אלה שרוצים להרוג אותם ואביא עליהם אסון, את כעסי", אמר ה'. "אשלח אחריהם חרב עד שאשמיד אותם. 38 אמלוך בעילם ואגרום לכך שלא יהיו בה מלך ושרים", אמר ה', 39 "אבל בעתיד אשיב את שבויי עילם", אמר ה'.