תנ"ך מבואר

1 הוֹי רֹעִים, מְאַבְּדִים וּמְפִצִים אֶת־צֹאן מַרְעִיתִי נְאֻם־יהוה׃ 2 לָכֵן כֹּה־אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עַל־הָרֹעִים הָרֹעִים אֶת־עַמִּי, אַתֶּם הֲפִצֹתֶם אֶת־צֹאנִי וַתַּדִּחוּם, וְלֹא פְקַדְתֶּם אֹתָם; הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיכֶם אֶת־רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם נְאֻם־יהוה׃ 3 וַאֲנִי, אֲקַבֵּץ אֶת־שְׁאֵרִית צֹאנִי, מִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר־הִדַּחְתִּי אֹתָם שָׁם; וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְהֶן עַל־נְוֵהֶן וּפָרוּ וְרָבוּ׃ 4 וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעִים וְרָעוּם; וְלֹא־יִירְאוּ עוֹד וְלֹא־יֵחַתּוּ וְלֹא יִפָּקֵדוּ נְאֻם־יהוה׃ {ס}
5 הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יהוה, וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק; וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ׃ 6 בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח; וְזֶה־שְּׁמוֹ אֲשֶׁר־יִקְרְאוֹ יהוה צִדְקֵנוּ׃ {ס} 7 לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים נְאֻם־יהוה; וְלֹא־יֹאמְרוּ עוֹד חַי־יהוה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 8 כִּי אִם־חַי־יהוה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת־זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם; וְיָשְׁבוּ עַל־אַדְמָתָם׃ {ס}

9 לַנְּבִאִים נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי, רָחֲפוּ כָּל־עַצְמוֹתַי, הָיִיתִי כְּאִישׁ שִׁכּוֹר, וּכְגֶבֶר עֲבָרוֹ יָיִן; מִפְּנֵי יהוה, וּמִפְּנֵי דִּבְרֵי קָדְשׁוֹ׃
10 כִּי מְנָאֲפִים מָלְאָה הָאָרֶץ, כִּי־מִפְּנֵי אָלָה אָבְלָה הָאָרֶץ, יָבְשׁוּ נְאוֹת מִדְבָּר; וַתְּהִי מְרוּצָתָם רָעָה, וּגְבוּרָתָם לֹא־כֵן׃
11 כִּי־גַם־נָבִיא גַם־כֹּהֵן חָנֵפוּ; גַּם־בְּבֵיתִי מָצָאתִי רָעָתָם נְאֻם־יהוה׃
12 לָכֵן יִהְיֶה דַרְכָּם לָהֶם, כַּחֲלַקְלַקּוֹת בָּאֲפֵלָה, יִדַּחוּ וְנָפְלוּ בָהּ; כִּי־אָבִיא עֲלֵיהֶם רָעָה שְׁנַת פְּקֻדָּתָם נְאֻם־יהוה׃

13 וּבִנְבִיאֵי שֹׁמְרוֹן רָאִיתִי תִפְלָה; הִנַּבְּאוּ בַבַּעַל, וַיַּתְעוּ אֶת־עַמִּי אֶת־יִשְׂרָאֵל׃ {ס} 14 וּבִנְבִאֵי יְרוּשָׁלָיִם רָאִיתִי שַׁעֲרוּרָה, נָאוֹף וְהָלֹךְ בַּשֶּׁקֶר וְחִזְּקוּ יְדֵי מְרֵעִים, לְבִלְתִּי־שָׁבוּ, אִישׁ מֵרָעָתוֹ; הָיוּ־לִי כֻלָּם כִּסְדֹם, וְיֹשְׁבֶיהָ כַּעֲמֹרָה׃ {ס}

15 לָכֵן כֹּה־אָמַר יהוה צְבָאוֹת עַל־הַנְּבִאִים, הִנְנִי מַאֲכִיל אוֹתָם לַעֲנָה, וְהִשְׁקִתִים מֵי־רֹאשׁ; כִּי, מֵאֵת נְבִיאֵי יְרוּשָׁלָיִם, יָצְאָה חֲנֻפָּה לְכָל־הָאָרֶץ׃ {פ}
16 כֹּה־אָמַר יהוה צְבָאוֹת, אַל־תִּשְׁמְעוּ עַל־דִּבְרֵי הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים לָכֶם, מַהְבִּלִים הֵמָּה אֶתְכֶם; חֲזוֹן לִבָּם יְדַבֵּרוּ, לֹא מִפִּי יהוה׃ 17 אֹמְרִים אָמוֹר לִמְנַאֲצַי, דִּבֶּר יהוה, שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם; וְכֹל הֹלֵךְ בִּשְׁרִרוּת לִבּוֹ אָמְרוּ, לֹא־תָבוֹא עֲלֵיכֶם רָעָה׃
18 כִּי מִי עָמַד בְּסוֹד יהוה, וְיֵרֶא וְיִשְׁמַע אֶת־דְּבָרוֹ; מִי־הִקְשִׁיב דְּבָרִי (דְּבָרוֹ) וַיִּשְׁמָע׃ {ס}
19 הִנֵּה סַעֲרַת יהוה, חֵמָה יָצְאָה, וְסַעַר מִתְחוֹלֵל; עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל׃ 20 לֹא יָשׁוּב אַף־יהוה, עַד־עֲשֹׂתוֹ וְעַד־הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ; בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ בִּינָה׃
21 לֹא־שָׁלַחְתִּי אֶת־הַנְּבִאִים וְהֵם רָצוּ; לֹא־דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְהֵם נִבָּאוּ׃ 22 וְאִם־עָמְדוּ בְּסוֹדִי; וְיַשְׁמִעוּ דְבָרַי אֶת־עַמִּי, וִישִׁבוּם מִדַּרְכָּם הָרָע, וּמֵרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם׃ {ס}
23 הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב אָנִי נְאֻם־יהוה; וְלֹא אֱלֹהֵי מֵרָחֹק׃ 24 אִם־יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא־אֶרְאֶנּוּ נְאֻם־יהוה; הֲלוֹא אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם־יהוה׃
25 שָׁמַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר־אָמְרוּ הַנְּבִאִים, הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי שֶׁקֶר לֵאמֹר; חָלַמְתִּי חָלָמְתִּי׃ 26 עַד־מָתַי, הֲיֵשׁ בְּלֵב הַנְּבִאִים נִבְּאֵי הַשָּׁקֶר; וּנְבִיאֵי תַּרְמִת לִבָּם׃ 27 הַחֹשְׁבִים, לְהַשְׁכִּיחַ אֶת־עַמִּי שְׁמִי, בַּחֲלוֹמֹתָם, אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ; כַּאֲשֶׁר שָׁכְחוּ אֲבוֹתָם אֶת־שְׁמִי בַּבָּעַל׃ 28 הַנָּבִיא אֲשֶׁר־אִתּוֹ חֲלוֹם יְסַפֵּר חֲלוֹם, וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ, יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת; מַה־לַתֶּבֶן אֶת־הַבָּר נְאֻם־יהוה׃ 29 הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם־יהוה; וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע׃ {ס}
30 לָכֵן הִנְנִי עַל־הַנְּבִאִים נְאֻם־יהוה; מְגַנְּבֵי דְבָרַי, אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ׃
31 הִנְנִי עַל־הַנְּבִיאִם נְאֻם־יהוה; הַלֹּקְחִים לְשׁוֹנָם, וַיִּנְאֲמוּ נְאֻם׃
32 הִנְנִי עַל־נִבְּאֵי חֲלֹמוֹת שֶׁקֶר נְאֻם־יהוה, וַיְסַפְּרוּם וַיַּתְעוּ אֶת־עַמִּי, בְּשִׁקְרֵיהֶם וּבְפַחֲזוּתָם; וְאָנֹכִי לֹא־שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים, וְהוֹעֵיל לֹא־יוֹעִילוּ לָעָם־הַזֶּה נְאֻם־יהוה׃

33 וְכִי־יִשְׁאָלְךָ הָעָם הַזֶּה אוֹ־הַנָּבִיא אוֹ־כֹהֵן לֵאמֹר, מַה־מַשָּׂא יהוה; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת־מַה־מַשָּׂא, וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם נְאֻם־יהוה׃ 34 וְהַנָּבִיא וְהַכֹּהֵן וְהָעָם, אֲשֶׁר יֹאמַר מַשָּׂא יהוה; וּפָקַדְתִּי עַל־הָאִישׁ הַהוּא וְעַל־בֵּיתוֹ׃ 35 כֹּה תֹאמְרוּ אִישׁ עַל־רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶל־אָחִיו; מֶה־עָנָה יהוה, וּמַה־דִּבֶּר יהוה׃ 36 וּמַשָּׂא יהוה לֹא תִזְכְּרוּ־עוֹד; כִּי הַמַּשָּׂא, יִהְיֶה לְאִישׁ דְּבָרוֹ, וַהֲפַכְתֶּם, אֶת־דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים, יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵינוּ׃ 37 כֹּה תֹאמַר אֶל־הַנָּבִיא; מֶה־עָנָךְ יהוה, וּמַה־דִּבֶּר יהוה׃ 38 וְאִם־מַשָּׂא יהוה תֹּאמֵרוּ, לָכֵן, כֹּה אָמַר יהוה, יַעַן אֲמָרְכֶם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה מַשָּׂא יהוה; וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם לֵאמֹר, לֹא תֹאמְרוּ מַשָּׂא יהוה׃ 39 לָכֵן הִנְנִי, וְנָשִׁיתִי אֶתְכֶם נָשֹׁא; וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם, וְאֶת־הָעִיר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם מֵעַל פָּנָי׃ 40 וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם חֶרְפַּת עוֹלָם; וּכְלִמּוּת עוֹלָם, אֲשֶׁר לֹא תִשָּׁכֵחַ׃ {ס}

ענף צדיק
1 "אוי לרועים המאבדים ומפזרים את הצאן שאני רועה", אמר ה'. 2 לכן כך אמר ה' אלוהי ישראל לרועים הרועים את עמו: "אתם מפזרים את הצאן שלי, הרחקתם אותן ולא השגחתם עליהן. אני עומד להעניש אתכם על מעשיכם הרעים", אמר ה'. 3 "ואני אאסוף את שארית הצאן שלי מכל הארצות שבהן פיזרתי אותן ואשיב אותן אל המִרעה שלהן, והן יתרבו. 4 אמַנה עליהן רועים שירעו אותן והן לא יפחדו עוד, לא יחששו ולא יענשו", אמר ה'.
5 "יבואו ימים", אמר ה', "שאקים לדוד ענף צדיק. מלך ימלוך ויצליח וישליט בארץ יושר וצדק. 6 בימיו תיוושע יהודה וישראל יחיה בביטחון, ושמו יהיה 'ה' צִדקֵנו'. 7 לכן יבואו ימים", אמר ה', "שלא יאמרו עוד, 'אני נשבע בה' שהעלה את בני ישראל מארץ מצריים', 8 אלא 'אני נשבע בה' שהעלה והביא את צאצאי עם ישראל מארץ הצפון ומכל הארצות שבהן פיזרתי אותם', והם יתיישבו בארצם". נביאי שקר
9 על הנביאים: לבי נשבר בתוכי, כל עצמותיי רועדות. בגלל ה' ודבריו הקדושים אני כמו שיכור, כמו איש שהיין גָבר עליו.
10 "אכן הארץ מלאה נואפים ובגלל קללה הארץ אבלה, שדות המרעה יבשים. תושביה ממהרים לעשות רע, משתמשים בכוחם להרֵע.
11 גם הנביאים וגם הכוהנים נטמאו, גם בביתי אני רואה שהם חוטאים", אמר ה'.
12 "לכן תהיה דרכם כמו דרך חלקה וחשוכה, הם יחליקו ויפלו בה. אביא עליהם אסון, השנה אביא עליהם את עונשם", אמר ה'.
13 "גם בין נביאי שומרון ראיתי מעשים חסרי טעם: הם ניבאו בשם הבעל והתעו את עמי, את ישראל, 14 ובין נביאי ירושלים ראיתי מעשים נוראים: הם נואפים ונוהגים לשקר ומעודדים את עושי הרע לא לשוב ממעשיהם הרעים. כולם דומים בעיניי לסדום ותושבי ירושלים דומים לעמורה".
15 לכן כך אמר ה' צבאות על הנביאים: "אאכיל אותם צמח מר, אשקה אותם מים מורעלים, כי מנביאי ירושלים התפשטה טומאה בכל הארץ".
16 כך אמר ה' צבאות: "אל תשמעו לדברי הנביאים המנבאים לכם. הם מדברים אליכם דברי הבל. הם מדברים על מה שלבם מדמיין ולא דברים שיוצאים מפי ה'. 17 הם מעזים לומר לאלה שבזים לי, 'ה' אמר שיהיה לכם שלום', ולכל מי שפועל על פי לבו הקשה הם אומרים, 'לא תבוא עליך צרה!' ".
18 אבל מי עמד בנוכחות ה' וראה ושמע את דברו? מי הקשיב לדברו ושמע?
19 הנה סערת ה' פורצת בזעם, סערה מתחוללת על ראש רשעים. 20 ה' לא ישוב מכעסו עד שיעשה ועד שיקיים את כל תכניותיו. בעתיד תִראו ותבינו.
21 "לא שלחתי את הנביאים, והם רצו. לא דיברתי אליהם, והם ניבאו. 22 אילו עמדו בנוכחותי והשמיעו לבני עמי את דבריי, הם היו משיבים אותם מדרכם הרעה וממעשיהם הרעים".
23 "האם אני אלוהים קרוב", אמר ה', "ולא אלוהים רחוק? 24 האם יסתתר אדם במקום נסתר ואני לא אראה אותו?", אמר ה'. "הלוא אני ממלא את השמים ואת הארץ!", אמר ה'.
25 "שמעתי את מה שאמרו הנביאים המנבאים בשמי נבואות שקר ואומרים, 'חלמתי, חלמתי'. 26 עד מתי?! האם הנביאים המנבאים נבואות שקר, המנבאים מִרמה מלִבם, 27 רוצים להשכיח מעמי את שמי באמצעות החלומות שהם מספרים זה לזה כפי ששכחו אבותיהם את שמי בגלל הבעל?! 28 הנביא שיש לו חלום יספר חלום, וזה שמדבר את דברי ידבר דברי אמת. מה משותף לקש ולתבואה? 29 הלוא דברי דומה לאש ולפטיש המנפץ סלע", אמר ה'.
30 "לכן אני יוצא נגד הנביאים", אמר ה', "הגונבים את דבריי זה מזה.
31 אני יוצא נגד הנביאים", אמר ה', "המשתמשים בלשונם כדי לנאום.
32 אני יוצא נגד המנבאים חלומות שקר", אמר ה', "המספרים את חלומותיהם ומתעים את עמי בשקרים ובקלות דעתם אבל אני לא שלחתי אותם ולא ציוויתי עליהם, והם אינם יכולים להועיל לעם הזה", אמר ה'.
33 "אם ישאל אותך בן העם הזה, או נביא או כוהן, 'מהי נבואת ה'?', אמור להם, 'איזו נבואה?! אעזוב אתכם, אמר ה' '. 34 אעניש את הנביא, הכוהן ובן העם שיאמר, 'נבואת ה' ', אעניש אותו ואת משפחתו. 35 כך תשאלו זה את זה ואיש את חברו, 'מה ענה ה' ומה דיבר ה'?', 36 ואת נבואת ה' אל תזכירו עוד, כי הדברים שיאמר אדם יהפכו לנבואה נגדו כיוון שזִלזל בדברֵי אלוהים חיים, ה' צבאות אלוהינו. 37 כך תשאלו את הנביא, 'מה ענה לך ה' ומה דיבר ה'?'. 38 אם תאמרו, 'נבואת ה' ', ה' יאמר, 'כיוון שאמרתם "נבואת ה' " על אף ששלחתי לומר לכם שלא תאמרו "נבואת ה' ", 39 אשכח אתכם. ארים אתכם ואת העיר שנתתי לכם ולאבותיכם ואסלק אתכם מפניי 40 ואביא עליכם בושה נצחית וחרפה נצחית שלא תישָכח' ".