תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק ג

1 לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ־אַחֵר, הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד, הֲלוֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא; וְאַתְּ, זָנִית רֵעִים רַבִּים, וְשׁוֹב אֵלַי נְאֻם־יְהוָֹה׃ 2 שְׂאִי־עֵינַיִךְ עַל־שְׁפָיִם וּרְאִי, אֵיפֹה לֹא שֻׁגַּלְתְּ (שֻׁכַּבְּתְּ), עַל־דְּרָכִים יָשַׁבְתְּ לָהֶם, כַּעֲרָבִי בַּמִּדְבָּר; וַתַּחֲנִיפִי אֶרֶץ, בִּזְנוּתַיִךְ וּבְרָעָתֵךְ׃ 3 וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים, וּמַלְקוֹשׁ לוֹא הָיָה; וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ, מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם׃ 4 הֲלוֹא מֵעַתָּה, קָרָאתי (קָרָאת) לִי אָבִי; אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה׃ 5 הֲיִנְטֹר לְעוֹלָם, אִם־יִשְׁמֹר לָנֶצַח; הִנֵּה דִבַּרְתִּי (דִבַּרְתְּ) וַתַּעֲשִׂי הָרָעוֹת וַתּוּכָל׃ {פ}

6 וַיֹּאמֶר יהוה אֵלַי, בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ, הֲרָאִיתָ, אֲשֶׁר עָשְׂתָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל; הֹלְכָה הִיא עַל־כָּל־הַר גָּבֹהַּ, וְאֶל־תַּחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן וַתִּזְנִי־שָׁם׃ 7 וָאֹמַר, אַחֲרֵי עֲשׂוֹתָהּ אֶת־כָּל־אֵלֶּה אֵלַי תָּשׁוּב וְלֹא־שָׁבָה; וַתֵּרֶאה (וַתֵּרֶא) בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה׃ 8 וָאֵרֶא, כִּי עַל־כָּל־אֹדוֹת אֲשֶׁר נִאֲפָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל, שִׁלַּחְתִּיהָ וָאֶתֵּן אֶת־סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ; וְלֹא יָרְאָה בֹּגֵדָה יְהוּדָה אֲחוֹתָהּ, וַתֵּלֶךְ וַתִּזֶן גַּם־הִיא׃ 9 וְהָיָה מִקֹּל זְנוּתָהּ, וַתֶּחֱנַף אֶת־הָאָרֶץ; וַתִּנְאַף אֶת־הָאֶבֶן וְאֶת־הָעֵץ׃ 10 וְגַם־בְּכָל־זֹאת, לֹא־שָׁבָה אֵלַי בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה בְּכָל־לִבָּהּ; כִּי אִם־בְּשֶׁקֶר נְאֻם־יהוה׃ {פ}
11 וַיֹּאמֶר יהוה אֵלַי, צִדְּקָה נַפְשָׁהּ מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל; מִבֹּגֵדָה יְהוּדָה׃ 12 הָלֹךְ וְקָרָאתָ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה, וְאָמַרְתָּ שׁוּבָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל נְאֻם־יהוה, לוֹא־אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם; כִּי־חָסִיד אֲנִי נְאֻם־יהוה, לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם׃ 13 אַךְ דְּעִי עֲוֹנֵךְ, כִּי בַּיהוה אֱלֹהַיִךְ פָּשָׁעַתְּ; וַתְּפַזְּרִי אֶת־דְּרָכַיִךְ לַזָּרִים, תַּחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן, וּבְקוֹלִי לֹא־שְׁמַעְתֶּם נְאֻם־יְהוָֹה׃ 14 שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם־יהוה, כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם; וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר, וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן׃ 15 וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים כְּלִבִּי; וְרָעוּ אֶתְכֶם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל׃ 16 וְהָיָה כִּי תִרְבּוּ וּפְרִיתֶם בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם־יהוה, לֹא־יֹאמְרוּ עוֹד, אֲרוֹן בְּרִית־יהוה, וְלֹא יַעֲלֶה עַל־לֵב; וְלֹא יִזְכְּרוּ־בוֹ וְלֹא יִפְקֹדוּ, וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד׃ 17 בָּעֵת הַהִיא, יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלָיִם כִּסֵּא יהוה, וְנִקְוּוּ אֵלֶיהָ כָל־הַגּוֹיִם לְשֵׁם יהוה לִירוּשָׁלָיִם; וְלֹא־יֵלְכוּ עוֹד, אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע׃ {ס} 18 בַּיָּמִים הָהֵמָּה, יֵלְכוּ בֵית־יְהוּדָה עַל־בֵּית יִשְׂרָאֵל; וְיָבֹאוּ יַחְדָּו מֵאֶרֶץ צָפוֹן, עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם׃
19 וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי, אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים, וְאֶתֶּן־לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה, נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם; וָאֹמַר, אָבִי תִּקְרְאִו־לִי־, (תִּקְרְאִי־) לִי, וּמֵאַחֲרַי לֹא תָשׁוּבוּ (תָשׁוּבִי)׃ 20 אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה מֵרֵעָהּ; כֵּן בְּגַדְתֶּם בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם־יהוה׃ 21 קוֹל עַל־שְׁפָיִים נִשְׁמָע, בְּכִי תַחֲנוּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; כִּי הֶעֱוּוּ אֶת־דַּרְכָּם, שָׁכְחוּ אֶת־יְהוָֹה אֱלֹהֵיהֶם׃ 22 שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם;
הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ, כִּי אַתָּה יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ׃ 23 אָכֵן לַשֶּׁקֶר מִגְּבָעוֹת הָמוֹן הָרִים; אָכֵן בַּיהוָֹה אֱלֹהֵינוּ, תְּשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל׃ 24 וְהַבֹּשֶׁת, אָכְלָה אֶת־יְגִיעַ אֲבוֹתֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ; אֶת־צֹאנָם וְאֶת־בְּקָרָם, אֶת־בְּנֵיהֶם וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶם׃ 25 נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ, וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ, כִּי לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ חָטָאנוּ, אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ, מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד־הַיּוֹם הַזֶּה; וְלֹא שָׁמַעְנוּ, בְּקוֹל יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ׃ {ס}
יהודה הבוגדת וישראל המורדת
1 ה' אמר לי: "אם יתגרש אדם מאשתו והיא תינשא לאדם אחר, האם ישוב אליה בעלה הראשון? הרי הארץ שיֵעשה בה דבר כזה תיטמא! אבל את זנית עם מאהבים רבים ולמרות זאת שובי אליי", אמר ה'. 2 "הביטי אל הגבעות החשופות וראי: איפה לא שכב אתך מישהו? ישבת לצדי הדרכים כמו ערבי במדבר וחיכית להם. טימאת את הארץ בזנות וברוע שלך. 3 גשמי היורה נעצרו וגשמי המלקוש לא היו. אבל את היית חצופה כמו זונה, סירבת להתבייש. 4 הרי זה עתה קראת אליי, 'אבי, אתה אהוב נעוריי. 5 האם לעולם תשמור בלבך כעס? האם לנצח תזכור חטאים?'. כך אמרת והמשכת לעשות מעשים רעים".
6 ה' אמר לי בימי יאשיהו המלך: "האם ראית מה עשתה ישראל המורדת? היא הלכה לִזְנוֹת על כל הר גבוה ומתחת לכל עץ רענן. 7 חשבתי שאחרי שתעשה את כל המעשים האלה היא תשוב אליי, אבל היא לא שבה. יהודה, אחותה הבוגדת, ראתה זאת. 8 גם אני ראיתי. גירשתי את ישראל המורדת בגלל כל מעשי הניאוף שעשתה ונתתי לה את תעודת הגירושין שלה. אחותה, יהודה הבוגדת, לא פחדה. גם היא הלכה וזנתה. 9 קול מעשי הזנות של ישראל טימא את הארץ! היא נאפה עם אלילי אבן ועץ 10 ובכל זאת יהודה, אחותה הבוגדת, לא שבה אליי בכל לבה אלא העמידה פנים", אמר ה'.
11 ה' אמר לי: "ישראל המורדת הצדיקה את עצמה יותר מיהודה הבוגדת. 12 לך והכרז את הדברים האלה לעבר הצפון. אמור, 'שובי ישראל המורדת, אומר ה', לא אכעס עלייך כי אני מלא חסד. לא לעולם אשמור כעס בלבי. 13 רק הכירי בחטאייך, בכך שמרדת בה' אלוהייך, שפיזרת את אהבתך לזרים מתחת לכל עץ רענן ולא שמעת בקולי'. 14 שובו בנים מורדים כי אני הבעל שלכם", אמר ה'. "אקח אתכם אחד מעיר ושניים ממשפחה ואביא אתכם לציוֹן 15 ואתן לכם מנהיגים כרצוני והם ינהיגו אתכם בחכמה ובהבנה. 16 כאשר תתרבו מאוד בארץ בימים ההם", אמר ה', "לא יאמרו עוד 'ארון ברית ה' '. הוא לא יעלה על דעת איש ולא יזכרו אותו, לא ירגישו בחסרונו ולא יעשו אחר במקומו. 17 אז יקראו לירושלים כיסא ה', כל העמים יֵאספו לירושלים לכבוד ה' ולא ילכו עוד אחרי לבם הקשה והרע. 18 בימים ההם ילכו צאצאי יהודה לצד צאצאי ישראל ויבואו יחד מארץ הצפון אל הארץ שנתתי לאבותיכם לנחלה.
19 "חשבתי, 'איך אתן לךְ חלק עם הבנים ואתן לך ארץ אהובה שכל העמים רוצים בה?'. חשבתי שתקראי לי אבי ושלא תעזבי אותי. 20 אבל כמו אישה הבוגדת באהובה כך בגדתם בי, בני עם ישראל", אמר ה'. 21 "קול נשמע על הגבעות החשופות, בכי התחנונים של בני ישראל, כי הם הלכו בדרך לא ישרה, שכחו את ה' אלוהיהם. 22 שובו בנים מורדים, ארפא אתכם מהמעשים הרעים שלכם".
"אנחנו שבים, אנחנו באים אליך, כי אתה ה' אלוהינו. 23 אכן לשווא עבדנו אלילים על הגבעות ועל ההרים. אכן ישראל תיוושע על ידי ה' אלוהינו. 24 מנעורינו חיסלה הבּוֹשֶת* [בושת – מלשון בושה. כינוי גנאי לאליל בעל] את פרי העבודה של אבותינו, את הצאן ואת הבקר שלהם, את הבנים ואת הבנות שלהם. 25 אנחנו שוכבים מרוב בושה ומתכסים במבוכה כי חטאנו לה' אלוהינו, אנחנו ואבותינו, מנעורינו ועד היום, ולא שמענו בקול ה' אלוהינו".