תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק לח

1 וַיִּשְׁמַע שְׁפַטְיָה בֶן־מַתָּן, וּגְדַלְיָהוּ בֶּן־פַּשְׁחוּר, וְיוּכַל בֶּן־שֶׁלֶמְיָהוּ, וּפַשְׁחוּר בֶּן־מַלְכִּיָּה; אֶת־הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶל־כָּל־הָעָם לֵאמֹר׃ {ס} 2 כֹּה אָמַר יהוה, הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת, יָמוּת בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר; וְהַיֹּצֵא אֶל־הַכַּשְׂדִּים יחיה (וְחָיָה), וְהָיְתָה־לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל וָחָי׃ {ס} 3 כֹּה אָמַר יהוה; הִנָּתֹן תִּנָּתֵן הָעִיר הַזֹּאת, בְּיַד חֵיל מֶלֶךְ־בָּבֶל וּלְכָדָהּ׃ 4 וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל־הַמֶּלֶךְ, יוּמַת נָא אֶת־הָאִישׁ הַזֶּה, כִּי־עַל־כֵּן הוּא־מְרַפֵּא אֶת־יְדֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר הַזֹּאת, וְאֵת יְדֵי כָל־הָעָם, לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה; כִּי הָאִישׁ הַזֶּה, אֵינֶנּוּ דֹרֵשׁ לְשָׁלוֹם לָעָם הַזֶּה כִּי אִם־לְרָעָה׃ 5 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ, הִנֵּה־הוּא בְּיֶדְכֶם; כִּי־אֵין הַמֶּלֶךְ, יוּכַל אֶתְכֶם דָּבָר׃ 6 וַיִּקְחוּ אֶת־יִרְמְיָהוּ, וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ אֶל־הַבּוֹר מַלְכִּיָּהוּ בֶן־הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה, וַיְשַׁלְּחוּ אֶת־יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים; וּבַבּוֹר אֵין־מַיִם כִּי אִם־טִיט, וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט׃ {ס}
7 וַיִּשְׁמַע עֶבֶד־מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אִישׁ סָרִיס, וְהוּא בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, כִּי־נָתְנוּ אֶת־יִרְמְיָהוּ אֶל־הַבּוֹר; וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן׃ 8 וַיֵּצֵא עֶבֶד־מֶלֶךְ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ; וַיְדַבֵּר אֶל־הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר׃ 9 אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, הֵרֵעוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֵת כָּל־אֲשֶׁר עָשׂוּ לְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, אֵת אֲשֶׁר־הִשְׁלִיכוּ אֶל־הַבּוֹר; וַיָּמָת תַּחְתָּיו מִפְּנֵי הָרָעָב, כִּי אֵין הַלֶּחֶם עוֹד בָּעִיר׃ 10 וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ, אֵת עֶבֶד־מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי לֵאמֹר; קַח בְּיָדְךָ מִזֶּה שְׁלֹשִׁים אֲנָשִׁים, וְהַעֲלִיתָ אֶת־יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא מִן־הַבּוֹר בְּטֶרֶם יָמוּת׃ 11 וַיִּקַּח עֶבֶד־מֶלֶךְ אֶת־הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ, וַיָּבֹא בֵית־הַמֶּלֶךְ אֶל־תַּחַת הָאוֹצָר, וַיִּקַּח מִשָּׁם בְּלוֹיֵ הסחבות (סְחָבוֹת), וּבְלוֹיֵ מְלָחִים; וַיְשַׁלְּחֵם אֶל־יִרְמְיָהוּ אֶל־הַבּוֹר בַּחֲבָלִים׃ 12 וַיֹּאמֶר עֶבֶד־מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אֶל־יִרְמְיָהוּ, שִׂים נָא בְּלוֹאֵי הַסְּחָבוֹת וְהַמְּלָחִים תַּחַת אַצִּלוֹת יָדֶיךָ, מִתַּחַת לַחֲבָלִים; וַיַּעַשׂ יִרְמְיָהוּ כֵּן׃ 13 וַיִּמְשְׁכוּ אֶת־יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים, וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ מִן־הַבּוֹר; וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ, בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה׃ {ס}
14 וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ, וַיִּקַּח אֶת־יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֵלָיו, אֶל־מָבוֹא הַשְּׁלִישִׁי, אֲשֶׁר בְּבֵית יהוה; וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־יִרְמְיָהוּ, שֹׁאֵל אֲנִי אֹתְךָ דָּבָר, אַל־תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר׃
15 וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל־צִדְקִיָּהוּ, כִּי אַגִּיד לְךָ, הֲלוֹא הָמֵת תְּמִיתֵנִי; וְכִי אִיעָצְךָ, לֹא תִשְׁמַע אֵלָי׃
16 וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶל־יִרְמְיָהוּ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר; חַי־יהוה * אֲשֶׁר עָשָׂה־לָנוּ אֶת־הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת אִם־אֲמִיתֶךָ, וְאִם־אֶתֶּנְךָ, בְּיַד הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר מְבַקְשִׁים אֶת־נַפְשֶׁךָ׃ {ס}
17 וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל־צִדְקִיָּהוּ כֹּה־אָמַר יהוה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אִם־יָצֹא תֵצֵא אֶל־שָׂרֵי מֶלֶךְ־בָּבֶל וְחָיְתָה נַפְשֶׁךָ, וְהָעִיר הַזֹּאת, לֹא תִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ; וְחָיִתָה אַתָּה וּבֵיתֶךָ׃ 18 וְאִם לֹא־תֵצֵא, אֶל־שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל, וְנִתְּנָה הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים, וּשְׂרָפוּהָ בָּאֵשׁ; וְאַתָּה לֹא־תִמָּלֵט מִיָּדָם׃ {ס}
19 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶל־יִרְמְיָהוּ; אֲנִי דֹאֵג אֶת־הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר נָפְלוּ אֶל־הַכַּשְׂדִּים, פֶּן־יִתְּנוּ אֹתִי בְּיָדָם וְהִתְעַלְּלוּ־בִי׃ {פ}
20 וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ לֹא יִתֵּנוּ; שְׁמַע־נָא בְּקוֹל יהוה, לַאֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ, וְיִיטַב לְךָ וּתְחִי נַפְשֶׁךָ׃ 21 וְאִם־מָאֵן אַתָּה לָצֵאת; זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר הִרְאַנִי יהוה׃ 22 וְהִנֵּה כָל־הַנָּשִׁים, אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בְּבֵית מֶלֶךְ־יְהוּדָה, מוּצָאוֹת אֶל־שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל; וְהֵנָּה אֹמְרוֹת, הִסִּיתוּךָ וְיָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ, הָטְבְּעוּ בַבֹּץ רַגְלֶךָ נָסֹגוּ אָחוֹר׃ 23 וְאֶת־כָּל־נָשֶׁיךָ וְאֶת־בָּנֶיךָ, מוֹצִאִים אֶל־הַכַּשְׂדִּים, וְאַתָּה לֹא־תִמָּלֵט מִיָּדָם; כִּי בְיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל תִּתָּפֵשׂ, וְאֶת־הָעִיר הַזֹּאת תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ׃ {פ}
24 וַיֹּאמֶר צִדְקִיָּהוּ אֶל־יִרְמְיָהוּ, אִישׁ אַל־יֵדַע בַּדְּבָרִים־הָאֵלֶּה וְלֹא תָמוּת׃ 25 וְכִי־יִשְׁמְעוּ הַשָּׂרִים כִּי־דִבַּרְתִּי אִתָּךְ, וּבָאוּ אֵלֶיךָ וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ הַגִּידָה־נָּא לָנוּ מַה־דִּבַּרְתָּ אֶל־הַמֶּלֶךְ אַל־תְּכַחֵד מִמֶּנּוּ וְלֹא נְמִיתֶךָ; וּמַה־דִּבֶּר אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְ׃ 26 וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, מַפִּיל־אֲנִי תְחִנָּתִי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ; לְבִלְתִּי הֲשִׁיבֵנִי בֵּית יְהוֹנָתָן לָמוּת שָׁם׃ {פ}
27 וַיָּבֹאוּ כָל־הַשָּׂרִים אֶל־יִרְמְיָהוּ וַיִּשְׁאֲלוּ אֹתוֹ, וַיַּגֵּד לָהֶם כְּכָל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ; וַיַּחֲרִשׁוּ מִמֶּנּוּ, כִּי לֹא־נִשְׁמַע הַדָּבָר׃ {פ} 28 וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה, עַד־יוֹם אֲשֶׁר־נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלָיִם; {ס}
וְהָיָה כַּאֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלָיִם׃ {פ}
ירמיהו מושלך לבור
1 שְׁפַטְיָה בן מַתָן, גְדַלְיָהוּ בן פַּשְׁחוּר, יוּכַל בן שֶׁלֶמְיָהוּ ופַשְׁחוּר בן מַלְכִּיָה שמעו את הדברים שאמר ירמיהו לכל העם כשאמר: 2 "כך אמר ה', 'מי שישאר בעיר הזאת ימות במלחמה, ברעב ובמגֵפה, ומי שיכנע לבבלים יחיה, הוא ינצל ממוות'. 3 כך אמר ה', 'העיר הזאת תינתן ביד צבא מלך בבל והוא יכבוש אותה' ". 4 השרים אמרו למלך: "צריך להרוג את האיש הזה כי הוא מחליש את הלוחמים שנשארו בעיר הזאת ואת כל העם כשהוא אומר להם דברים כאלה. האיש הזה אינו רוצה את טובת העם הזה אלא את רעתו". 5 צדקיהו המלך אמר: "הוא בידכם. המלך אינו יכול לומר לכם דבר". 6 הם לקחו את ירמיהו והשליכו אותו לבור המים של מַלכִּיָהוּ בן המלך שבחצר המשמר. הם הורידו אותו בחבלים. בבור לא היו מים אלא בוץ, וירמיהו שקע בבוץ.
7 עֶבֶד-מֶלֶךְ מכּוּשׁ, שהיה משרת בבית המלך, שמע שהורידו את ירמיהו לבור. המלך ישב אז בשער בנימין. 8 עבד-מלך יצא מבית המלך ואמר למלך: 9 "אדוני המלך, האנשים האלה נהגו ברוע כשעשו לירמיהו הנביא מה שעשו. הם השליכו אותו לבור, שם ימות מרעב כי אין עוד לחם בעיר". 10 המלך ציווה על עבד-מלך מכוש: "קח אתך מכאן שלושים אנשים והוצא את ירמיהו הנביא מהבור לפני שימות". 11 עבד-מלך לקח אתו את האנשים, הלך אל בית המלך, אל חדר שמתחת לחדר האוצר, ולקח משם סמרטוטים ובגדים בלויים. הוא הוריד אותם עם חבלים אל ירמיהו בבור. 12 עבד-מלך מכוש אמר לירמיהו: "שים את הסמרטוטים והבגדים הבלויים מתחת לבתי השחי שלך, סביב החבלים", וירמיהו עשה כדבריו. 13 האנשים משכו את ירמיהו בחבלים והוציאו אותו מהבור, אך ירמיהו נשאר בחצר המשמר.
14 צדקיהו המלך שלח להביא אליו את ירמיהו הנביא דרך הכניסה השלישית לבית ה'. המלך אמר לירמיהו: "אני רוצה לשאול אותך משהו. אל תסתיר ממני דבר".
15 ירמיהו אמר לצדקיהו: "אם אומַר לך הרי תהרוג אותי ואם אייעץ לך לא תשמע בקולי".
16 צדקיהו המלך נשבע לירמיהו בסתר: "אני נשבע בה' שנתן לנו חיים, שלא אהרוג אותך ולא אתן אותך בידי האנשים האלה שרוצים להרוג אותך".
17 אז אמר ירמיהו לצדקיהו: "כך אמר ה' אלוהי צבאות, אלוהי ישראל, 'אם תיכנע לשרי מלך בבל, תישאר בחיים והעיר הזאת לא תישרף, ואתה ובני משפחתך תישארו בחיים. 18 אם לא תיכנע לשרי מלך בבל, העיר הזאת תינתן ביד הבבלים, הם ישרפו אותה ואתה לא תימלט מידם' ".
19 צדקיהו המלך אמר לירמיהו: "אני פוחד שהבבלים יתנו אותי בידי אנשי יהודה שנכנעו להם ואנשי יהודה יתעללו בי".
20 ירמיהו אמר: "הם לא יתנו אותך בידיהם! שמע בבקשה בקול ה', לְמה שאני אומר לך, ויִטב לך ותישאר בחיים. 21 אבל אם תסרב להיכנע, כך הראה לי ה': 22 כל הנשים שנשארו בבית מלך יהודה יוצאו אל שרי מלך בבל ויאמרו, 'ידידיך הסיתו אותך והתגברו עליך, רגליך שקעו בבוץ והם עזבו אותך'. 23 את כל נשיך ואת בניך יוציאו אל הבבלים ואתה לא תימלט מידם אלא תיתפס ביד מלך בבל ותגרום לעיר הזאת להישרף".
24 צדקיהו אמר לירמיהו: "לא אהרוג אותך אם איש לא יֵדע על השיחה הזאת. 25 אם ישמעו השרים שדיברתי אתך ויבואו ויאמרו לך, 'אמור לנו בבקשה מה אמרת למלך ומה אמר לך המלך, אל תסתיר מאתנו ולא נהרוג אותך', 26 אמור להם, 'התחננתי לפני המלך שלא ישיב אותי אל בית יהונתן כדי שלא אמות שם' ".
27 כל השרים באו אל ירמיהו ושאלו אותו והוא אמר להם את כל הדברים שהמלך ציוה עליו לומר. הם שתקו והניחו לו כי תוכן השיחה לא נודע. 28 ירמיהו נשאר בחצר המשמר עד ליום שירושלים נכבשה.
כאשר נכבשה ירושלים...