תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק לט

1 בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂרִי, בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וְכָל־חֵילוֹ אֶל־יְרוּשָׁלָיִם, וַיָּצֻרוּ עָלֶיהָ׃ {ס} 2 בְּעַשְׁתֵּי־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ, בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ; הָבְקְעָה הָעִיר׃ 3 וַיָּבֹאוּ, כֹּל שָׂרֵי מֶלֶךְ־בָּבֶל, וַיֵּשְׁבוּ בְּשַׁעַר הַתָּוֶךְ; נֵרְגַל שַׂר־אֶצֶר סַמְגַּר־נְבוּ שַׂר־סְכִים רַב־סָרִיס, נֵרְגַל שַׂר־אֶצֶר רַב־מָג, וְכָל־שְׁאֵרִית, שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל׃ 4 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָם צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וְכֹל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וַיִּבְרְחוּ וַיֵּצְאוּ לַיְלָה מִן־הָעִיר דֶּרֶךְ גַּן הַמֶּלֶךְ, בְּשַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתָיִם; וַיֵּצֵא דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה׃ 5 וַיִּרְדְּפוּ חֵיל־כַּשְׂדִּים אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂגוּ אֶת־צִדְקִיָּהוּ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ, וַיִּקְחוּ אֹתוֹ, וַיַּעֲלֻהוּ אֶל־נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל רִבְלָתָה בְּאֶרֶץ חֲמָת; וַיְדַבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּטִים׃ 6 וַיִּשְׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת־בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ בְּרִבְלָה לְעֵינָיו; וְאֵת כָּל־חֹרֵי יְהוּדָה, שָׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל׃ 7 וְאֶת־עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר; וַיַּאַסְרֵהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם, לָבִיא אֹתוֹ בָּבֶלָה׃ 8 וְאֶת־בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת־בֵּית הָעָם, שָׂרְפוּ הַכַּשְׂדִּים בָּאֵשׁ; וְאֶת־חֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם נָתָצוּ׃ 9 וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר, וְאֶת־הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ עָלָיו, וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים; הֶגְלָה נְבוּזַר־אֲדָן רַב־טַבָּחִים בָּבֶל׃ 10 וּמִן־הָעָם הַדַּלִּים, אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם מְאוּמָה, הִשְׁאִיר נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה; וַיִּתֵּן לָהֶם כְּרָמִים וִיגֵבִים בַּיּוֹם הַהוּא׃
11 וַיְצַו נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל עַל־יִרְמְיָהוּ; בְּיַד נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים לֵאמֹר׃ 12 קָחֶנּוּ, וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו, וְאַל־תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָּע; כִּי, * כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אֵלֶיךָ, כֵּן עֲשֵׂה עִמּוֹ׃ 13 וַיִּשְׁלַח נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים, וּנְבוּשַׁזְבָּן רַב־סָרִיס, וְנֵרְגַל שַׂר־אֶצֶר רַב־מָג; וְכֹל רַבֵּי מֶלֶךְ־בָּבֶל׃ 14 וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְחוּ אֶת־יִרְמְיָהוּ מֵחֲצַר הַמַּטָּרָה, וַיִּתְּנוּ אֹתוֹ אֶל־גְּדַלְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן, לְהוֹצִאֵהוּ אֶל־הַבָּיִת; וַיֵּשֶׁב בְּתוֹךְ הָעָם׃ {ס}
15 וְאֶל־יִרְמְיָהוּ הָיָה דְבַר־יהוה; בִּהְיֹתוֹ עָצוּר, בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה לֵאמֹר׃ 16 הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ לְעֶבֶד־מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי לֵאמֹר, כֹּה־אָמַר יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מבי (מֵבִיא) אֶת־דְּבָרַי אֶל־הָעִיר הַזֹּאת לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה; וְהָיוּ לְפָנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא׃ 17 וְהִצַּלְתִּיךָ בַיּוֹם־הַהוּא נְאֻם־יהוה; וְלֹא תִנָּתֵן בְּיַד הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר־אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם׃ 18 כִּי מַלֵּט אֲמַלֶּטְךָ, וּבַחֶרֶב לֹא תִפֹּל; וְהָיְתָה לְךָ נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל, כִּי־בָטַחְתָּ בִּי נְאֻם־יהוה׃ {ס}
חורבן ירושלים
1 בשנה התשיעית למלכות צדקיהו מלך יהודה, בחודש טבת, יצא נבוכדראצר מלך בבל וכל צבאו לירושלים ושם עליה מצור. 2 בשנה האחת עשרה למלכות צדקיהו, בתשעה בתמוז, נפרצה חומת העיר. 3 כל שרי מלך בבל באו לשבת בשער האמצעי: נֵרְגַל שַׂרְאֶצֶר מסַמְגַר, נְבוֹ שַׂרְסְכִים השר הבכיר, נֵרְגַל שַׂרְאֶצֶר המכשף הבכיר וכל שאר שרי מלך בבל. 4 צדקיהו מלך יהודה וכל הלוחמים ראו אותם וברחו בלילה מהעיר דרך גן המלך, בשער שבין החומות, לכיוון בקעת הירדן. 5 חיילי הבבלים רדפו אחריהם והשיגו את צדקיהו בערבות יריחו. הם לקחו אותו והביאו אותו לרִבְלָה שבאיזור חֲמָת, אל נבוכדראצר מלך בבל, והוא קבע את עונשו. 6 מלך בבל שחט ברבלה את בני צדקיהו לעיניו, וגם את שרי יהודה שחט מלך בבל, 7 את עיני צדקיהו ניקר ואסר אותו בשרשרות אָרָד והביא אותו לבבל. 8 את בית המלך ואת בתי העם שרפו הבבלים, ואת חומות ירושלים הרסו. 9 את יתר בני העם שנשארו בעיר, את אלה שנכנעו לבבלים ואת כל יתר האנשים הִגלה נְבוּזַרְאֲדָן שר הצבא לבבל. 10 את העניים מהעם, שלא היה להם דבר, השאיר נבוזראדן שר הצבא בארץ יהודה, ונתן להם אז כרמים ושדות.
11 נבוכדראצר מלך בבל ציווה על נבוזראדן שר הצבא בקשר לירמיהו: 12 "קח אותו והשגח עליו. אל תעשה לו שום דבר רע אלא כל מה שיֹאמר לך, עשה". 13 נבוזראדן שר הצבא, נְבוּשַׁזְבָּן השר הבכיר, נֵרְגַל שַׁרְאֶצֶר המכשף הבכיר וכל שרי מלך בבל 14 שלחו לקחת את ירמיהו מחצר המשמר ומסרו אותו לגְדַלְיָהוּ בן אֲחִיקָם בן שָׁפָן כדי שיקח אותו הביתה. ירמיהו נשאר בין בני העם.
15 כאשר היה ירמיהו עצור בחצר המשמר נמסר לו דבר ה': 16 "לך ואמור לעבד-מלך מכוש שכך אמר ה' צבאות אלוהי ישראל, 'אני עומד להביא על העיר הזאת את הדברים שאמרתי, להרֵע לה ולא להיטיב אתה, ואתה תראה זאת ביום ההוא. 17 אבל אותך אציל ביום ההוא', אמר ה', 'ולא תינתן ביד האנשים שאתה פוחד מפניהם, 18 כי אני אציל אותך, לא תיהרג במלחמה אלא תינצל כי בטחת בי', אמר ה' ".