תנ"ך מבואר

1 הַדָּבָר אֲשֶׁר־הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יהוה, בשנת (בַּשָּׁנָה) הָעֲשִׂרִית, לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה; הִיא הַשָּׁנָה שְׁמֹנֶה־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לִנְבוּכַדְרֶאצַּר׃ 2 וְאָז, חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל, צָרִים עַל־יְרוּשָׁלָיִם; וְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, הָיָה כָלוּא בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה, אֲשֶׁר בֵּית־מֶלֶךְ יְהוּדָה׃ 3 אֲשֶׁר כְּלָאוֹ, צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה לֵאמֹר; מַדּוּעַ אַתָּה נִבָּא לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יהוה, הִנְנִי נֹתֵן אֶת־הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל וּלְכָדָהּ׃ 4 וְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, לֹא יִמָּלֵט מִיַּד הַכַּשְׂדִּים; כִּי הִנָּתֹן יִנָּתֵן בְּיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל, וְדִבֶּר־פִּיו עִם־פִּיו, וְעֵינָיו אֶת־עינו (עֵינָיו) תִּרְאֶינָה׃ 5 וּבָבֶל יוֹלִךְ אֶת־צִדְקִיָּהוּ וְשָׁם יִהְיֶה, עַד־פָּקְדִי אֹתוֹ נְאֻם־יהוה; כִּי תִלָּחֲמוּ אֶת־הַכַּשְׂדִּים לֹא תַצְלִיחוּ׃ {פ}
6 וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ; הָיָה דְּבַר־יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 7 הִנֵּה חֲנַמְאֵל, בֶּן־שַׁלֻּם דֹּדְךָ, בָּא אֵלֶיךָ לֵאמֹר; קְנֵה לְךָ, אֶת־שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת, כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת׃ 8 וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן־דֹּדִי כִּדְבַר יהוה אֶל־חֲצַר הַמַּטָּרָה, וַיֹּאמֶר אֵלַי קְנֵה נָא אֶת־שָׂדִי אֲשֶׁר־בַּעֲנָתוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין, כִּי־לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה וּלְךָ הַגְּאֻלָּה קְנֵה־לָךְ; וָאֵדַע כִּי דְבַר־יהוה הוּא׃
9 וָאֶקְנֶה אֶת־הַשָּׂדֶה, מֵאֵת חֲנַמְאֵל בֶּן־דֹּדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת; וָאֶשְׁקֲלָה־לּוֹ אֶת־הַכֶּסֶף, שִׁבְעָה שְׁקָלִים וַעֲשָׂרָה הַכָּסֶף׃ 10 וָאֶכְתֹּב בַּסֵּפֶר וָאֶחְתֹּם, וָאָעֵד עֵדִים; וָאֶשְׁקֹל הַכֶּסֶף בְּמֹאזְנָיִם׃ 11 וָאֶקַּח אֶת־סֵפֶר הַמִּקְנָה; אֶת־הֶחָתוּם הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְאֶת־הַגָּלוּי׃ 12 וָאֶתֵּן אֶת־הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה, אֶל־בָּרוּךְ בֶּן־נֵרִיָּה בֶּן־מַחְסֵיָה, לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל דֹּדִי, וּלְעֵינֵי הָעֵדִים, הַכֹּתְבִים בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה; לְעֵינֵי כָּל־הַיְּהוּדִים, הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה׃ 13 וָאֲצַוֶּה אֶת־בָּרוּךְ, לְעֵינֵיהֶם לֵאמֹר׃ 14 כֹּה־אָמַר יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לָקוֹחַ אֶת־הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה אֵת סֵפֶר הַמִּקְנָה הַזֶּה וְאֵת הֶחָתוּם, וְאֵת סֵפֶר הַגָּלוּי הַזֶּה, וּנְתַתָּם בִּכְלִי־חָרֶשׂ; לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים׃ {ס} 15 כִּי כֹה אָמַר יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת׃ {פ}
16 וָאֶתְפַּלֵּל אֶל־יהוה; אַחֲרֵי תִתִּי אֶת־סֵפֶר הַמִּקְנָה, אֶל־בָּרוּךְ בֶּן־נֵרִיָּה לֵאמֹר׃ 17 אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אַתָּה עָשִׂיתָ, אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ, בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל, וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה; לֹא־יִפָּלֵא מִמְּךָ כָּל־דָּבָר׃ 18 עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים, וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת, אֶל־חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם; הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר, יהוה צְבָאוֹת שְׁמוֹ׃ 19 גְּדֹל הָעֵצָה, וְרַב הָעֲלִילִיָּה; אֲשֶׁר־עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת, עַל־כָּל־דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם, לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו, וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו׃ 20 אֲשֶׁר־שַׂמְתָּ אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ־מִצְרַיִם עַד־הַיּוֹם הַזֶּה, וּבְיִשְׂרָאֵל וּבָאָדָם; וַתַּעֲשֶׂה־לְּךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה׃ 21 וַתֹּצֵא אֶת־עַמְּךָ אֶת־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים, וּבְיָד חֲזָקָה וּבְאֶזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְמוֹרָא גָּדוֹל׃ 22 וַתִּתֵּן לָהֶם אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם; אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃ 23 וַיָּבֹאוּ וַיִּרְשׁוּ אֹתָהּ, וְלֹא־שָׁמְעוּ בְקוֹלֶךָ ובתרותך (וּבְתוֹרָתְךָ) לֹא־הָלָכוּ, אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוִּיתָה לָהֶם לַעֲשׂוֹת לֹא עָשׂוּ; וַתַּקְרֵא אֹתָם, אֵת כָּל־הָרָעָה הַזֹּאת׃ 24 הִנֵּה הַסֹּלְלוֹת, בָּאוּ הָעִיר לְלָכְדָהּ, וְהָעִיר נִתְּנָה, בְּיַד הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עָלֶיהָ, מִפְּנֵי הַחֶרֶב וְהָרָעָב וְהַדָּבֶר; וַאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ הָיָה וְהִנְּךָ רֹאֶה׃ 25 וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי אֲדֹנָי יְהוִה, קְנֵה־לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף וְהָעֵד עֵדִים; וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים׃

26 וַיְהִי דְּבַר־יהוה, אֶל־יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר׃ 27 הִנֵּה אֲנִי יהוה, אֱלֹהֵי כָּל־בָּשָׂר; הֲמִמֶּנִּי, יִפָּלֵא כָּל־דָּבָר׃
28 לָכֵן כֹּה אָמַר יהוה; הִנְנִי נֹתֵן אֶת־הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים, וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וּלְכָדָהּ׃ 29 וּבָאוּ הַכַּשְׂדִּים, הַנִּלְחָמִים עַל־הָעִיר הַזֹּאת, וְהִצִּיתוּ אֶת־הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ וּשְׂרָפוּהָ; וְאֵת הַבָּתִּים אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל־גַּגּוֹתֵיהֶם לַבַּעַל, וְהִסִּכוּ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, לְמַעַן הַכְעִסֵנִי׃ 30 כִּי־הָיוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה, אַךְ עֹשִׂים הָרַע בְּעֵינַי מִנְּעֻרֹתֵיהֶם; כִּי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל, אַךְ מַכְעִסִים אֹתִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם נְאֻם־יהוה׃ 31 כִּי עַל־אַפִּי וְעַל־חֲמָתִי, הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת, לְמִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ, וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה; לַהֲסִירָהּ מֵעַל פָּנָי׃ 32 עַל כָּל־רָעַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה, אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי, הֵמָּה מַלְכֵיהֶם שָׂרֵיהֶם, כֹּהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם; וְאִישׁ יְהוּדָה, וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָיִם׃ 33 וַיִּפְנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים; וְלַמֵּד אֹתָם הַשְׁכֵּם וְלַמֵּד, וְאֵינָם שֹׁמְעִים לָקַחַת מוּסָר׃ 34 וַיָּשִׂימוּ שִׁקּוּצֵיהֶם, בַּבַּיִת אֲשֶׁר־נִקְרָא־שְׁמִי עָלָיו לְטַמְּאוֹ׃ 35 וַיִּבְנוּ אֶת־בָּמוֹת הַבַּעַל אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן־הִנֹּם, לְהַעֲבִיר אֶת־בְּנֵיהֶם וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶם לַמֹּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא־צִוִּיתִים, וְלֹא עָלְתָה עַל־לִבִּי, לַעֲשׂוֹת הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת; לְמַעַן החטי (הַחֲטִיא) אֶת־יְהוּדָה׃ {ס}

36 וְעַתָּה לָכֵן כֹּה־אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; אֶל־הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים, נִתְּנָה בְּיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל, בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר׃ 37 הִנְנִי מְקַבְּצָם מִכָּל־הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וּבְקֶצֶף גָּדוֹל; וַהֲשִׁבֹתִים אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח׃ 38 וְהָיוּ לִי לְעָם; וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים׃ 39 וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְדֶרֶךְ אֶחָד, לְיִרְאָה אוֹתִי כָּל־הַיָּמִים; לְטוֹב לָהֶם, וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם׃ 40 וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית עוֹלָם, אֲשֶׁר לֹא־אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם, לְהֵיטִיבִי אוֹתָם; וְאֶת־יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם, לְבִלְתִּי סוּר מֵעָלָי׃ 41 וְשַׂשְׂתִּי עֲלֵיהֶם לְהֵטִיב אוֹתָם; וּנְטַעְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת בֶּאֱמֶת, בְּכָל־לִבִּי וּבְכָל־נַפְשִׁי׃ {ס}
42 כִּי־כֹה אָמַר יהוה, כַּאֲשֶׁר הֵבֵאתִי אֶל־הָעָם הַזֶּה, אֵת כָּל־הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת; כֵּן אָנֹכִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת־כָּל־הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר עֲלֵיהֶם׃ 43 וְנִקְנָה הַשָּׂדֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת; אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים, שְׁמָמָה הִיא מֵאֵין אָדָם וּבְהֵמָה, נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים׃ 44 שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ, וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים, בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלָיִם, וּבְעָרֵי יְהוּדָה וּבְעָרֵי הָהָר, וּבְעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב; כִּי־אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּתָם נְאֻם־יהוה׃ {פ}

ירמיהו קונה שדה
1 ה' דיבר אל ירמיהו בשנה העשירית למלכות צדקיהו מלך יהודה, שהייתה השנה השמונה עשרה למלכות נבוכדראצר. 2 צבא מלך בבל שם אז מצור על ירושלים וירמיהו הנביא היה כלוא בחצר המשמר שבבית מלך יהודה, 3 שם כלא אותו צדקיהו מלך יהודה. המלך שאל: "מדוע ניבאת שה' אמר, 'אתן את העיר הזאת ביד מלך בבל והוא יכבוש אותה. 4 צדקיהו מלך יהודה לא יצליח להימלט מפני הבבלים אלא ימסר לידי מלך בבל. הוא ידבר עם נבוכדראצר פנים אל פנים ויראה אותו במו עיניו. 5 מלך בבל יוביל את צדקיהו לבבל, שם ישאר צדקיהו עד שאזכור אותו. אם תילחמו בבבלים לא תצליחו, אמר ה' '?".
6 ירמיהו אמר: "ה' אמר לי, 7 'חֲנַמְאֵל, בן שַׁלוּם דודך יבוא אליך ויאמר לך: "קנה את השדה שלי בעֲנָתוֹת כי עליך לקנות אותו על פי חוק הגאולה" ' ". 8 חנמאל בן דודי בא אליי אל חצר המשמר, כפי שאמר ה', ואמר לי: "קנה בבקשה את השדה שלי בענתות שבנחלת בנימין, כי שלך הזכות לָרשת את השדה ולכן עליך לגאול אותו. קנה אותו". ידעתי שזה דבר ה'.
9 קניתי את השדה בענתות מחנמאל בן דודי ושקלתי לו מאתיים גרם כסף. 10 כתבתי חוזה וסגרתי אותו בחוֹתָם, החתמתי עדים ושקלתי את הכסף במאזניים. 11 לקחתי את חוזה הקנייה, את החוזה הסגור בחותם ובו פרטי המכירה ותנאיה ואת ההעתק הפתוח של החוזה 12 ונתתי את חוזה הקנייה לבָרוּךְ בן נֵרִיָה בן מַחְסֵיָה. עשיתי זאת בנוכחות חנמאל בן דודי והעדים שחתמו על החוזה ובנוכחות כל אנשי יהודה שישבו בחצר המשמר. 13 ציוויתי על ברוך בנוכחותם: 14 "כך אמר ה' צבאות אלוהי ישראל, 'קח את המסמכים האלה, את חוזה הקנייה הזה, את החוזה הסגור ואת החוזה הפתוח הזה, ושים אותם בכלי חרס כדי שישרדו זמן רב'. 15 כי כך אמר ה' צבאות אלוהי ישראל, 'עוד יקָנו בתים, שדות וכרמים בארץ הזאת' ".
16 התפללתי לה' אחרי שנתתי את חוזה הקנייה לברוך בן נריה ואמרתי: 17 "אוי אדוני ה'! אתה עשית את השמים ואת הארץ בכוחך הרב. אין דבר שאינך יכול לעשות. 18 אתה עושה חסד לאלפי דורות אבל מעניש בנים על חטאי אבותיהם. אתה האל הגדול והגיבור ששמו ה' צבאות, 19 בעל תכניות גדולות ומעשים עצומים. אתה משגיח על חיי כל בני האדם ומחזיר לכל איש בהתאם להתנהגותו ומעשיו. 20 עשית אותות ונסים בארץ מצריים ועד היום אתה עושה אותם בישראל ועם שאר בני האדם. כך פרסמת את שמך כפי שהוא מפורסם היום. 21 הוצאת את עמך ישראל מארץ מצריים באותות ובנסים, בכוח רב, בעצמה ובמעשים נוראים, 22 ונתת להם את הארץ הזאת שנשבעת לאבותיהם לתת להם, ארץ שופעת חלב ודבש. 23 הם באו וכבשו אותה, אבל לא שמעו בקולך ולא נשמעו להוראותיך. את כל מה שציווית עליהם לעשות הם לא עשו, לכן הבאת עליהם את האסון הזה. 24 סוללות עפר הוקמו סביב העיר כדי לכבוש אותה. כתוצאה מהמלחמה, הרעב והמגֵפה עומדת העיר ליפול בידי הבבלים שנלחמים בה ומה שאמרת אכן קורה, ואתה רואה זאת. 25 אבל אדוני ה', אתה אמרת לי, 'קנה לך את השדה בכסף והחתם עדים', על אף שהעיר ניתנת בידי הבבלים".
26 ה' אמר לירמיהו: 27 "אני ה' אלוהי כל יצור חי, האם יש דבר שאיני יכול לעשות?!".
28 לכן כך אמר ה': "אתן את העיר הזאת ביד הבבלים וביד נבוכדראצר מלך בבל, והוא יכבוש אותה. 29 הבבלים שנלחמים בעיר הזאת יפרצו לתוכה ויציתו אותה באש. הם ישרפו אותה ואת הבתים שעל גגותיהם הכעיסו אותי תושבי העיר כשהקריבו קרבנות לבעל והביאו קרבנות יין לאלוהים אחרים. 30 בני ישראל ובני יהודה עשו רק את הרע בעיניי מאז שהיו לעמי. בני ישראל רק מכעיסים אותי במעשיהם", אמר ה'. 31 "העיר הזאת עוררה את כעסי ואת זעמי מהיום שבנו אותה ועד היום, לכן אני רוצה לסלק אותה מפניי. 32 בני ישראל ובני יהודה הכעיסו אותי בכל המעשים הרעים שלהם ושל המלכים, השרים הכוהנים והנביאים שלהם, ושל אנשי יהודה ותושבי ירושלים. 33 הם הִפנו אליי את הגב ולא את הפנים. לימדתי אותם שוב ושוב אבל הם אינם מקשיבים ואינם לומדים לקח. 34 הם שמו את אליליהם המתועבים בבית שנקרא על שמי וטימאו אותו, 35 ובָנו בגֵיא בן הִינוֹם מקומות פולחן לבעל כדי להקריב את בניהם ואת בנותיהם למוֹלֶךְ, מעשה שלא ציוויתי עליהם לעשות. גם לא עלה על דעתי שיעשו מעשה מתועב כזה ויגרמו ליהודה לחטוא.
36 "לכן אמר ה' אלוהי ישראל על העיר הזאת אשר אתם אומרים שתינתן ביד מלך בבל בגלל מלחמה, רעב ומגֵפה, 37 'אאסוף את תושביה מכל הארצות שבהן פיזרתי אותם בכעסי ובזעמי הרב, אשיב אותם אל המקום הזה ואתן להם לחיות בביטחון. 38 הם יהיו עמי ואני אהיה אלוהיהם. 39 אתן להם לב אחד ודרך אחת לירוא אותי תמיד, כדי שיהיה טוב להם ולצאצאים שלהם. 40 אכרות אתם ברית עולם שלא אפסיק להיטיב אתם ואשים בלבם יראה כלפיי כדי שלא יעזבו אותי. 41 אשמח להיטיב אתם ואטע אותם בארץ הזאת באמת, בכל לבי ובכל נפשי' ".
42 כך אמר ה': "כמו שעשיתי לעם הזה את כל הרעה הגדולה הזאת, כך אעשה לו את כל הטובה שאמרתי שאעשה. 43 שדות יקָנו בארץ שאתם אומרים, 'היא שוממה ואין בה אדם ובהמה כי היא ניתנה ביד הבבלים'. 44 שדות יקָנו בה בכסף, חוזים יכָּתבו ויֵחתמו ועדים יַחתמו עליהם בנחלת בנימין ובסביבות ירושלים, בערי יהודה ובערי אזור ההר, בערי השפלה ובערי הנגב, כי אשיב את השבויים שלהם".