תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק י

1 שִׁמְעוּ אֶת־הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה עֲלֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ 2 כֹּה אָמַר יהוה, אֶל־דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל־תִּלְמָדוּ, וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל־תֵּחָתּוּ; כִּי־יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה׃ 3 כִּי־חֻקּוֹת הָעַמִּים הֶבֶל הוּא; כִּי־עֵץ מִיַּעַר כְּרָתוֹ, מַעֲשֵׂה יְדֵי־חָרָשׁ בַּמַּעֲצָד׃ 4 בְּכֶסֶף וּבְזָהָב יְיַפֵּהוּ; בְּמַסְמְרוֹת וּבְמַקָּבוֹת יְחַזְּקוּם וְלוֹא יָפִיק׃ 5 כְּתֹמֶר מִקְשָׁה הֵמָּה וְלֹא יְדַבֵּרוּ, נָשׂוֹא יִנָּשׂוּא כִּי לֹא יִצְעָדוּ; אַל־תִּירְאוּ מֵהֶם כִּי־לֹא יָרֵעוּ, וְגַם־הֵיטֵיב אֵין אוֹתָם׃ {ס}

6 מֵאֵין כָּמוֹךָ יהוה; גָּדוֹל אַתָּה וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה׃ 7 מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם, כִּי לְךָ יָאָתָה; כִּי בְכָל־חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל־מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ׃
8 וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ; מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא׃ 9 כֶּסֶף מְרֻקָּע מִתַּרְשִׁישׁ יוּבָא, וְזָהָב מֵאוּפָז, מַעֲשֵׂה חָרָשׁ וִידֵי צוֹרֵף; תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁם, מַעֲשֵׂה חֲכָמִים כֻּלָּם׃ 10 וַיהוה אֱלֹהִים אֱמֶת, הוּא־אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם; מִקִּצְפּוֹ תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ, וְלֹא־יָכִלוּ גוֹיִם זַעְמוֹ׃ {ס} 11 כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹם,
אֱלָהַיָּא, דִּי־שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ; יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא וּמִן־תְּחוֹת שְׁמַיָּא אֵלֶּה׃ {ס}
12 עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ, מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ; וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם׃
13 לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם, וַיַּעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה אֶרֶץ (הָאָרֶץ);
בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה, וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו׃
14 נִבְעַר כָּל־אָדָם מִדַּעַת, הֹבִישׁ כָּל־צוֹרֵף מִפָּסֶל; כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ וְלֹא־רוּחַ בָּם׃ 15 הֶבֶל הֵמָּה, מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים; בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ׃ 16 לֹא־כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב, כִּי־יוֹצֵר הַכֹּל הוּא, וְיִשְׂרָאֵל, שֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ; יהוה צְבָאוֹת שְׁמוֹ׃ {ס}


17 אִסְפִּי מֵאֶרֶץ כִּנְעָתֵךְ; יֹשַׁבְתִּי (יֹשֶׁבֶת) בַּמָּצוֹר׃ {ס} 18 כִּי־כֹה אָמַר יהוה, הִנְנִי קוֹלֵעַ אֶת־יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ בַּפַּעַם הַזֹּאת; וַהֲצֵרוֹתִי לָהֶם לְמַעַן יִמְצָאוּ׃ {ס}
19 אוֹי לִי עַל־שִׁבְרִי, נַחְלָה מַכָּתִי; וַאֲנִי אָמַרְתִּי, אַךְ זֶה חֳלִי וְאֶשָּׂאֶנּוּ׃ 20 אָהֳלִי שֻׁדָּד, וְכָל־מֵיתָרַי נִתָּקוּ; בָּנַי יְצָאֻנִי וְאֵינָם, אֵין־נֹטֶה עוֹד אָהֳלִי, וּמֵקִים יְרִיעוֹתָי׃ 21 כִּי נִבְעֲרוּ הָרֹעִים, וְאֶת־יהוה לֹא דָרָשׁוּ; עַל־כֵּן לֹא הִשְׂכִּילוּ, וְכָל־מַרְעִיתָם נָפוֹצָה׃ {ס}
22 קוֹל שְׁמוּעָה הִנֵּה בָאָה, וְרַעַשׁ גָּדוֹל מֵאֶרֶץ צָפוֹן; לָשׂוּם אֶת־עָרֵי יְהוּדָה שְׁמָמָה מְעוֹן תַּנִּים׃ {ס}
23 יָדַעְתִּי יהוה, כִּי לֹא לָאָדָם דַּרְכּוֹ; לֹא־לְאִישׁ הֹלֵךְ, וְהָכִין אֶת־צַעֲדוֹ׃ 24 יַסְּרֵנִי יהוה אַךְ־בְּמִשְׁפָּט; אַל־בְּאַפְּךָ פֶּן־תַּמְעִטֵנִי׃ 25 שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ, עַל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא־יְדָעוּךָ, וְעַל מִשְׁפָּחוֹת, אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ; כִּי־אָכְלוּ אֶת־יַעֲקֹב, וַאֲכָלֻהוּ וַיְכַלֻּהוּ, וְאֶת־נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ׃ {פ}
רק ה' הוא אלוהי אמת
1 שִמעו את הדבר שדיבר עליכם ה', בני משפחת ישראל, 2 כך אמר ה': "את מנהגי העמים אל תִלמדו ומתופעות בשמים אל תפחדו כמו שהעמים פוחדים מהן, 3 כי מנהגי העמים חסרי ערך. הם כורתים עץ ביער, פַּסל נותן לו צורה בעזרת גרזן, 4 הם מקשטים אותו בכסף ובזהב, מחזקים אותו במסמרים ופטישים כדי שלא יפול. 5 האלילים שלהם הם כמו דחלילים בשדה שאינם יכולים לדבר. צריך לשאת אותם כי הם אינם יכולים ללכת. אל תפחדו מהם כי הם אינם יכולים להזיק וגם להיטיב אינם מסוגלים".
6 אין כמוך, ה'! אתה גדול וידוע בגבורתך. 7 מי אינו ירא אותך, מלך העמים?! אותך ראוי לירוא, כי בין כל חכמי העמים ובכל הממלכות שלהם אין כמוך.
8 כולם בּוּרים וטיפשים, תורתם חסרת ערך כי אליליהם עשויים עץ, 9 כסף רקוע המובא מתַרְשִׁישׁ וזהב מאוּפָז. פַּסל וצורף עשו אותם. הם לבושים בגדי פאר כחולים וסגולים, את כולם עשו יוצרים מומחים. 10 אבל ה' הוא אלוהי אמת. הוא אלוהים חיים ומלך נצחי. מכעסו הארץ רועדת ועמים אינם יכולים לשאת את זעמו. 11 כך תאמרו להם:
"האלוהים שלא עשו את השמים ואת הארץ יֹאבדו מן הארץ ומתחת לשמים אלה".
12 הוא עשה את הארץ בכוחו, תִכנן את העולם בחכמתו ובתבונתו פרש את השמים.
13 הוא משמיע קול והמים בשמים הומים, הוא מעלה עננים מקצות הארץ.
הוא יוצר ברקים המלווים את הגשם ומוציא את הרוח מאוצרו.
14 כל בני האדם בּוּרים, כל הצורפים יתביישו בפסלים שעשו כי הפסלים היצוקים שלהם הם שקר, אין בהם חיים. 15 הם חסרי ערך, מעשי מִרמה, הם יושמדו כשיבוא עונשם. 16 לא כזה הוא אלוהי יעקב כי הוא יוצר הכול וישראל הוא העם ששייך לו, ה' צבאות שמו. חורבן ושממה
17 אִספי מהארץ את הרכוש שלך, אַת היושבת במצור, 18 כי כך אמר ה': "הפעם אגרש את תושבי הארץ ואביא עליהם מצוקה כדי שיבינו".
19 אוי לי בגלל הפצע שלי, מחלתי קשה מאוד, ואני חשבתי: "זו רק מחלה, אוכל לסבול אותה". 20 אוהלי נהרס וכל החבלים שלו נקרעו, בניי עזבו אותי ואינם. אין עוד מי שיקים את אוהלי, אין מי שימתח את יריעותיו. 21 הרועים בּוּרים ואינם פונים לה', לכן אינם מצליחים וכל הצאן שלהם מתפזר.
22 שמועה הגיעה ורעש גדול נשמע מארץ הצפון, הוא יהפוך את ערי יהודה לשממה, משכן לתנים.
23 אני יודע, ה', שהאדם אינו קובע את דרכו, הוא אינו יכול לכוון את צעדיו. 24 הענש אותי, ה', אך ברחמים, אל תכעס עליי כדי שלא תשמיד אותי. 25 שפוך את כעסך על העמים שלא הכירו אותך ועל השבטים שאינם מתפללים אליך כי הם הציקו ליעקב, הציקו לו והשמידו אותו ואת ארצו הפכו לשממה.