תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק ל

1 הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ, מֵאֵת יהוה לֵאמֹר׃ 2 כֹּה־אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר; כְּתָב־לְךָ, אֵת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ אֶל־סֵפֶר׃ 3 כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יהוה, וְשַׁבְתִּי אֶת־שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אָמַר יהוה; וַהֲשִׁבֹתִים, אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם וִירֵשׁוּהָ׃ {פ}
4 וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה אֶל־יִשְׂרָאֵל וְאֶל־יְהוּדָה׃ 5 כִּי־כֹה אָמַר יהוה, קוֹל חֲרָדָה שָׁמָעְנוּ; פַּחַד וְאֵין שָׁלוֹם׃ 6 שַׁאֲלוּ־נָא וּרְאוּ, אִם־יֹלֵד זָכָר; מַדּוּעַ רָאִיתִי כָל־גֶּבֶר יָדָיו עַל־חֲלָצָיו כַּיּוֹלֵדָה, וְנֶהֶפְכוּ כָל־פָּנִים לְיֵרָקוֹן׃ 7 הוֹי, כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ; וְעֵת־צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב, וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ׃ 8 וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יהוה צְבָאוֹת, אֶשְׁבֹּר עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ, וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק; וְלֹא־יַעַבְדוּ־בוֹ עוֹד זָרִים׃ 9 וְעָבְדוּ, אֵת יהוה אֱלֹהֵיהֶם; וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם, אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם׃ {ס} 10 וְאַתָּה אַל־תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם־יְהוָֹה וְאַל־תֵּחַת יִשְׂרָאֵל, כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק, וְאֶת־זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם; וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד׃ 11 כִּי־אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם־יהוה לְהוֹשִׁיעֶךָ; כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם, אַךְ אֹתְךָ לֹא־אֶעֱשֶׂה כָלָה, וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט, וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ׃ {פ}

12 כִּי כֹה אָמַר יהוה אָנוּשׁ לְשִׁבְרֵךְ; נַחְלָה מַכָּתֵךְ׃ 13 אֵין־דָּן דִּינֵךְ לְמָזוֹר; רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ׃ 14 כָּל־מְאַהֲבַיִךְ שְׁכֵחוּךְ, אוֹתָךְ לֹא יִדְרֹשׁוּ; כִּי מַכַּת אוֹיֵב הִכִּיתִיךְ מוּסַר אַכְזָרִי, עַל רֹב עֲוֹנֵךְ, עָצְמוּ חַטֹּאתָיִךְ׃

15 מַה־תִּזְעַק עַל־שִׁבְרֵךְ, אָנוּשׁ מַכְאֹבֵךְ; עַל רֹב עֲוֹנֵךְ, עָצְמוּ חַטֹּאתַיִךְ, עָשִׂיתִי אֵלֶּה לָךְ׃
16 לָכֵן כָּל־אֹכְלַיִךְ יֵאָכֵלוּ, וְכָל־צָרַיִךְ כֻּלָּם בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ; וְהָיוּ שֹׁאסַיִךְ לִמְשִׁסָּה, וְכָל־בֹּזְזַיִךְ אֶתֵּן לָבַז׃
17 כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם־יהוה; כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ, צִיּוֹן הִיא, דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ׃ {ס}
18 כֹּה אָמַר יהוה, הִנְנִי־שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב, וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם; וְנִבְנְתָה עִיר עַל־תִּלָּהּ, וְאַרְמוֹן עַל־מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב׃ 19 וְיָצָא מֵהֶם תּוֹדָה וְקוֹל מְשַׂחֲקִים; וְהִרְבִּתִים וְלֹא יִמְעָטוּ, וְהִכְבַּדְתִּים וְלֹא יִצְעָרוּ׃ 20 וְהָיוּ בָנָיו כְּקֶדֶם, וַעֲדָתוֹ לְפָנַי תִּכּוֹן; וּפָקַדְתִּי, עַל כָּל־לֹחֲצָיו׃ 21 וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ, וּמֹשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא, וְהִקְרַבְתִּיו וְנִגַּשׁ אֵלָי; כִּי מִי הוּא־זֶה עָרַב אֶת־לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי נְאֻם־יהוה׃ 22 וִהְיִיתֶם לִי לְעָם; וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים׃ {ס}

23 הִנֵּה סַעֲרַת יהוה, חֵמָה יָצְאָה, סַעַר מִתְגּוֹרֵר; עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל׃ 24 לֹא יָשׁוּב, חֲרוֹן אַף־יהוה, עַד־עֲשֹׂתוֹ וְעַד־הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ; בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ׃
דברי נחמה
1 זה הדבר שנמסר לירמיהו מה'. 2 כך אמר ה' אלוהי ישראל: "כתוב על מגילה את כל הדברים שאמרתי לך. 3 יבואו ימים", אמר ה', "שאשיב את שבויי עמי, ישראל ויהודה", אמר ה'. "אשיב אותם אל הארץ שנתתי לאבותיהם והם יִרשו אותה".
4 אלה הדברים שאמר ה' על ישראל ועל יהודה. 5 כך אמר ה': "קול בהלה ופחד שמענו, ואין שלום. 6 שאלו ובררו אם זָכר יכול ללדת. מדוע ראיתי שכל הגברים שמים את ידיהם על מותניהם כמו יולדות ופני כולם חיוורים? 7 אוי, היום ההוא גדול ואין דומה לו. יעקב יהיה בצרה אך ינצל ממנה. 8 ביום ההוא", אמר ה' צבאות, "אשבור את עול האויב מעל צווארך ואנתק את הרצועות שלך וזרים לא ישעבדו אותך עוד. 9 בני יעקב יעבדו את ה' אלוהיהם ואת מלכם שאקים להם משושלת דוד. 10 ואתה, אל תפחד, עבדי יעקב", אמר ה', "אל תחשוש, ישראל, כי אושיע אותך מארץ רחוקה ואת צאצאיך אושיע מהארץ שהם שבויים בה. אתה, יעקב, תחיה בשלום ובביטחון ודבר לא יפחיד אותך 11 כי אני אתך כדי להושיע אותך", אמר ה'. "אשמיד לגמרי את העמים שביניהם פיזרתי אותך. אותך לא אשמיד לגמרי אבל אעניש אותך כפי שמגיע לך, לא אפטור אותך מעונש".
12 כך אמר ה': "לפצע שלךְ אין מרפא, מחלתך קשה מאוד. 13 אין מי שיטפל בך כדי שתירפאי, אין תרופה שתרפא אותך. 14 כל המאהבים שלך שכחו אותך ואינם מתעניינים בשלומך. היכיתי אותך כמו שאויב מכה, הענשתי אותך בעונש אכזרי על חטאייך הרבים והעצומים.
15 "למה את זועקת על האסון שלך, על הכאב שלך שאין לו מרפא? בגלל חטאייך הרבים והעצומים עשיתי לך את כל הדברים האלה.
16 "כל אוכלייך יֵאכלו, כל אויבייך ילקחו בשבי, את אלה ששדדו אותך ישדדו, את כל אלה שבזזו אותך יבזזו.
17 "אז ארפא את פצעייך, ארפא אותך מהמחלות שלך", אמר ה'. "קראו לך דחויה, ציון שאיש אינו מתעניין בשלומה".
18 כך אמר ה': "אשיב את השבויים לבתי יעקב וארחם על מקומות המגורים שלהם. העיר תיבָּנה על גל ההריסות שלה והארמונות יקומו במקומם הראוי. 19 קול תודה וקולות אנשים שמחים יעלו מהם, ארבה את בני יעקב והם לא יהיו מעטים, אתן להם כבוד והם לא יהיו עלובים. 20 הם יהיו כמו בעבר, העם יחיה לפניי בשלום ואעניש את כל מי שמציק לו. 21 השליט שלו יֵצא ממנו והמושל שלו יֵצא מתוכו, אֲקרב אותו והוא יגש אליי, כי מי יעז לגשת אליי?!", אמר ה'. 22 "אתם תהיו עמי ואני אהיה אלוהיכם.
23 "הנה סערת ה' פורצת בזעם, סערה משתוללת על ראש רשעים. 24 כעסו של ה' לא ישקוט עד שיעשה ועד שיבצע את כל תכניותיו. בעתיד תִראו זאת.