תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק ה

1 שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלָיִם, וּרְאוּ־נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ, אִם־תִּמְצְאוּ אִישׁ, אִם־יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה; וְאֶסְלַח לָהּ׃ 2 וְאִם חַי־יְהוָֹה יֹאמֵרוּ; לָכֵן לַשֶּׁקֶר יִשָּׁבֵעוּ׃
3 יְהוָֹה, עֵינֶיךָ הֲלוֹא לֶאֱמוּנָה, הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא־חָלוּ, כִּלִּיתָם מֵאֲנוּ קַחַת מוּסָר; חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע, מֵאֲנוּ לָשׁוּב׃
4 וַאֲנִי אָמַרְתִּי, אַךְ־דַּלִּים הֵם; נוֹאֲלוּ כִּי לֹא יָדְעוּ דֶּרֶךְ יהוה, מִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם׃ 5 אֵלֲכָה־לִּי אֶל־הַגְּדֹלִים וַאֲדַבְּרָה אוֹתָם, כִּי הֵמָּה, יָדְעוּ דֶּרֶךְ יהוה, מִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם; אַךְ הֵמָּה יַחְדָּו שָׁבְרוּ עֹל, נִתְּקוּ מוֹסֵרוֹת׃ 6 עַל־כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר, זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם, נָמֵר שֹׁקֵד עַל־עָרֵיהֶם, כָּל־הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף; כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם, עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם׃ (מְשׁוּבוֹתֵיהֶם)׃
7 אֵי לָזֹאת אֶסְלוֹחַ־ (אֶסְלַח־) לָךְ, בָּנַיִךְ עֲזָבוּנִי, וַיִּשָּׁבְעוּ בְּלֹא אֱלֹהִים; וָאַשְׂבִּעַ אוֹתָם וַיִּנְאָפוּ, וּבֵית זוֹנָה יִתְגֹּדָדוּ׃ 8 סוּסִים מְיֻזָּנִים מַשְׁכִּים הָיוּ; אִישׁ אֶל־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ יִצְהָלוּ׃ 9 הַעַל־אֵלֶּה לוֹא־אֶפְקֹד נְאֻם־יְהוָֹה; וְאִם בְּגוֹי אֲשֶׁר־כָּזֶה, לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי׃ {ס}
10 עֲלוּ בְשָׁרוֹתֶיהָ וְשַׁחֵתוּ, וְכָלָה אַל־תַּעֲשׂוּ; הָסִירוּ נְטִישׁוֹתֶיהָ, כִּי לוֹא לַיהוָה הֵמָּה׃ 11 כִּי בָגוֹד בָּגְדוּ בִּי, בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה נְאֻם־יהוה׃ 12 כִּחֲשׁוּ בַּיהוה, וַיֹּאמְרוּ לֹא־הוּא; וְלֹא־תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה, וְחֶרֶב וְרָעָב לוֹא נִרְאֶה׃ 13 וְהַנְּבִיאִים יִהְיוּ לְרוּחַ, וְהַדִּבֵּר אֵין בָּהֶם; כֹּה יֵעָשֶׂה לָהֶם׃ {ס}
14 לָכֵן, כֹּה־אָמַר יהוה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, יַעַן דַּבֶּרְכֶם, אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה; הִנְנִי נֹתֵן דְּבָרַי בְּפִיךָ לְאֵשׁ, וְהָעָם הַזֶּה עֵצִים וַאֲכָלָתַם׃ 15 הִנְנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם גּוֹי מִמֶּרְחָק בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם־יְהוָֹה; גּוֹי אֵיתָן הוּא, גּוֹי מֵעוֹלָם הוּא, גּוֹי לֹא־תֵדַע לְשֹׁנוֹ, וְלֹא תִשְׁמַע מַה־יְדַבֵּר׃ 16 אַשְׁפָּתוֹ כְּקֶבֶר פָּתוּחַ; כֻּלָּם גִּבּוֹרִים׃ 17 וְאָכַל קְצִירְךָ וְלַחְמֶךָ, יֹאכְלוּ בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ, יֹאכַל צֹאנְךָ וּבְקָרֶךָ, יֹאכַל גַּפְנְךָ וּתְאֵנָתֶךָ; יְרֹשֵׁשׁ עָרֵי מִבְצָרֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ בָּהֵנָּה בֶּחָרֶב׃ 18 וְגַם בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם־יְהוָֹה; לֹא־אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם כָּלָה׃ 19 וְהָיָה כִּי תֹאמְרוּ, תַּחַת מֶה, עָשָׂה יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ לָנוּ אֶת־כָּל־אֵלֶּה; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם אוֹתִי וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהֵי נֵכָר בְּאַרְצְכֶם, כֵּן תַּעַבְדוּ זָרִים, בְּאֶרֶץ לֹא לָכֶם׃ {ס}

20 הַגִּידוּ זֹאת בְּבֵית יַעֲקֹב; וְהַשְׁמִיעוּהָ בִיהוּדָה לֵאמֹר׃ 21 שִׁמְעוּ־נָא זֹאת, עַם סָכָל וְאֵין לֵב; עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ, אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ׃ 22 הַאוֹתִי לֹא־תִירָאוּ נְאֻם־יְהוָֹה, אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ, אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, חָק־עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ; וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ, וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ׃
23 וְלָעָם הַזֶּה הָיָה, לֵב סוֹרֵר וּמוֹרֶה; סָרוּ וַיֵּלֵכוּ׃ 24 וְלֹא־אָמְרוּ בִלְבָבָם, נִירָא נָא אֶת־יהוה אֱלֹהֵינוּ, הַנֹּתֵן, גֶּשֶׁם וְיֹרֶה (יוֹרֶה) וּמַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ; שְׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר־לָנוּ׃
25 עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ־אֵלֶּה; וְחַטֹּאותֵיכֶם, מָנְעוּ הַטּוֹב מִכֶּם׃
26 כִּי־נִמְצְאוּ בְעַמִּי רְשָׁעִים; יָשׁוּר כְּשַׁךְ יְקוּשִׁים, הִצִּיבוּ מַשְׁחִית אֲנָשִׁים יִלְכֹּדוּ׃ 27 כִּכְלוּב מָלֵא עוֹף, כֵּן בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים מִרְמָה; עַל־כֵּן גָּדְלוּ וַיַּעֲשִׁירוּ׃
28 שָׁמְנוּ עָשְׁתוּ, גַּם עָבְרוּ דִבְרֵי־רָע, דִּין לֹא־דָנוּ, דִּין יָתוֹם וְיַצְלִיחוּ; וּמִשְׁפַּט אֶבְיוֹנִים לֹא שָׁפָטוּ׃ 29 הַעַל־אֵלֶּה לֹא־אֶפְקֹד נְאֻם־יְהוָֹה; אִם בְּגוֹי אֲשֶׁר־כָּזֶה, לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי׃ {ס}
30 שַׁמָּה וְשַׁעֲרוּרָה, נִהְיְתָה בָּאָרֶץ׃ 31 הַנְּבִיאִים נִבְּאוּ־בַשֶּׁקֶר, וְהַכֹּהֲנִים יִרְדּוּ עַל־יְדֵיהֶם, וְעַמִּי אָהֲבוּ כֵן; וּמַה־תַּעֲשׂוּ לְאַחֲרִיתָהּ׃
איש אינו נוהג בצדק
1 "התהלכו ברחובות ירושלים וראו ובִדקו, חפשו בכיכרות שלה. אם תמצאו איש, אם יש אחד הנוהג בצדק ופועל ביושר, אסלח לה. 2 כאשר הם נשבעים בה', הם נשבעים לשקר".
3 ה', אתה רוצה שאדם יפעל ביושר. הענשת אותם והם לא פחדו, פגעת בהם קשות והם סירבו ללמוד לקח. הם הִקשו את לבם יותר מסלע, סירבו לשוב.
4 ואני חשבתי: "הם עלובים. הם נוהגים בטיפשות כי אינם מכירים את דרך ה', את מצוות אלוהיהם. 5 אלך לי אל המנהיגים ואדבר אתם כי הם מכירים את דרך ה', את מצוות אלוהיהם. אך כולם שברו את העול, ניתקו את רצועות העול. 6 לכן יתקוף אותם אריה שיֵצא מיער, זאב ערבות ישמיד אותם, נמר יארוב ליד שערי הערים שלהם וכל היוצא מהן יטָרף, כי החטאים שלהם רבים, המעשים הרעים שלהם עצומים".
7 "האם אסלח על חטאים כאלה?! בנייך עזבו אותי ונשבעו במי שאינם אלוהים. נתתי להם ליהנות משפע והם נאפו, הלכו בהמוניהם לבתי הזונה. 8 כמו סוסים מיוחמים מלאי תאווה הם צהלו איש לקראת אשת חברו. 9 האם על מעשים אלה לא אעניש?", אמר ה'. "האם בעם כזה לא אנקום?
10 "עלו על שורות הגפנים שלה והִרסו אותם אבל אל תשמידו אותם לגמרי. כִּרתו את ענפיה המתפשטים כי הם לא שייכים עוד לה'. 11 משפחות ישראל ומשפחות יהודה בגדו בי", אמר ה'. 12 "הם התעלמו מה' ואמרו, 'הוא לא יעשה דבר ולא תבוא עלינו צרה, ומלחמה ורעב לא נדע. 13 הנביאים יהפכו לרוח ולא יוכלו לדבר. כך יֵעשה להם' ".
14 לכן כך אמר ה' אלוהי צבאות: "כיוון שאמרתם את הדבר הזה, אני הופך לאש את הדברים שתאמר בשמי, והעם הזה יהיה לעצים, אש תשרוף אותם! 15 אני עומד להביא עליכם, בני משפחת ישראל, עם ממרחקים", אמר ה', "עם חזק הוא, עם קדום הוא, עם שלא תדעו את שפתו ולא תבינו מה ידבר. 16 נרתיק החצים שלו דומה לקבר פתוח, כל לוחמיו מנוסים. 17 הוא יאכל את היבול והמזון שלכם, יאכל את בניכם ובנותיכם, יאכל את הצאן והבקר שלכם, יאכל את הענבים והתאנים שלכם. הוא יהרוס במלחמה את הערים המבוצרות שלכם, שאתם בוטחים בהן. 18 גם בימים ההם", אמר ה', "לא אשמיד אתכם לגמרי. 19 כאשר תשאלו, 'למה עשה לנו ה' אלוהינו את כל הדברים האלה?', אומַר לכם, 'כשם שעזבתם אותי ועבדתם אלוהים זרים בארצכם, כך תעבדו זרים בארץ שאינה שלכם' ".
20 הכריזו זאת במשפחת יעקב והשמיעו זאת ביהודה: 21 "שִמעו זאת בני עם טיפש ולא חכם שיש להם עיניים אבל אינם רואים, שיש להם אוזניים אבל אינם שומעים, 22 'האם אינכם יראים אותי?', אמר ה', 'האם אינכם רועדים מפניי? אני, שקבעתי שהחול יהיה גבול הים, גבול נצחי שהים לא יעבור. גם אם גליו יגעשו, הם לא יוכלו להתגבר עליו. גם אם יסערו, לא יוכלו לעבור אותו.
23 " 'לעם הזה יש לב סרבן ומורד, הם עזבו אותי והתרחקו ממני 24 ולא אמרו בלבם: "עלינו לירוא את ה' אלוהינו, הנותן את הגשמים, את היורה והמלקוש בזמנם, המוודא ששבועות הקציר יבואו בזמן".
25 " 'הפשעים שלכם גרמו לגשמים לשנות את זמניהם והחטאים שלכם מנעו מכם את הטוב.
26 " 'יש בעמי רשעים. הם אורבים בסתר כמו ציידים, מציבים מלכודות ואנשים נלכדים בהן. 27 כמו כלוב מלא ציפורים, כך בתיהם מלאים מִרמה, כך התחזקו והתעשרו.
28 " 'הם שמנים ומפוטמים, אין גבול למעשיהם הרעים. הם אינם שופטים בצדק את היתומים וכך מונעים מהם להצליח ואינם מתייחסים לתביעות הנזקקים. 29 האם על מעשים אלה לא אעניש?', אמר ה'. 'האם בעם כזה לא אנקום?' ".
30 "דברים נוראים ומזעזעים נעשים בארץ: 31 הנביאים מנבאים נבואות שקר והכוהנים מושלים בעזרתם, ובני עמי אוהבים זאת. אבל מה תעשו בסוף?!".