תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק לג

1 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֶל־יִרְמְיָהוּ שֵׁנִית; וְהוּא עוֹדֶנּוּ עָצוּר, בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה לֵאמֹר׃ 2 כֹּה־אָמַר יהוה עֹשָׂהּ; יהוה, יוֹצֵר אוֹתָהּ לַהֲכִינָהּ יהוה שְׁמוֹ׃ 3 קְרָא אֵלַי וְאֶעֱנֶךָּ; וְאַגִּידָה לְּךָ גְּדֹלוֹת וּבְצֻרוֹת לֹא יְדַעְתָּם׃ {ס}
4 כִּי כֹה אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עַל־בָּתֵּי הָעִיר הַזֹּאת, וְעַל־בָּתֵּי מַלְכֵי יְהוּדָה; הַנְּתֻצִים אֶל־הַסֹּלְלוֹת וְאֶל־הֶחָרֶב׃ 5 בָּאִים, לְהִלָּחֵם אֶת־הַכַּשְׂדִּים, וּלְמַלְאָם אֶת־פִּגְרֵי הָאָדָם, אֲשֶׁר־הִכֵּיתִי בְאַפִּי וּבַחֲמָתִי; וַאֲשֶׁר הִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהָעִיר הַזֹּאת, עַל כָּל־רָעָתָם׃ 6 הִנְנִי מַעֲלֶה־לָּהּ אֲרֻכָה וּמַרְפֵּא וּרְפָאתִים; וְגִלֵּיתִי לָהֶם, עֲתֶרֶת שָׁלוֹם וֶאֱמֶת׃ 7 וַהֲשִׁבֹתִי אֶת־שְׁבוּת יְהוּדָה, וְאֵת שְׁבוּת יִשְׂרָאֵל; וּבְנִתִים כְּבָרִאשֹׁנָה׃ 8 וְטִהַרְתִּים, מִכָּל־עֲוֹנָם אֲשֶׁר חָטְאוּ־לִי; וְסָלַחְתִּי, לכול־ (לְכָל־) עֲוֹנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ־לִי, וַאֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בִי׃ 9 וְהָיְתָה לִּי, לְשֵׁם שָׂשׂוֹן לִתְהִלָּה וּלְתִפְאֶרֶת, לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ; אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ אֶת־כָּל־הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה אֹתָם, וּפָחֲדוּ וְרָגְזוּ, עַל כָּל־הַטּוֹבָה וְעַל כָּל־הַשָּׁלוֹם, אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה לָּהּ׃ {ס}
10 כֹּה אָמַר יהוה, עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם־הַזֶּה, אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים, חָרֵב הוּא, מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה; בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלָיִם, הַנְשַׁמּוֹת, מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה׃ 11 קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת־יהוה צְבָאוֹת כִּי־טוֹב יהוה כִּי־לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יהוה; כִּי־אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּת־הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר יהוה׃ {ס}
12 כֹּה־אָמַר יהוה צְבָאוֹת, עוֹד יִהְיֶה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, הֶחָרֵב מֵאֵין־אָדָם וְעַד־בְּהֵמָה וּבְכָל־עָרָיו; נְוֵה רֹעִים, מַרְבִּצִים צֹאן׃ 13 בְּעָרֵי הָהָר בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב, וּבְאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלָיִם וּבְעָרֵי יְהוּדָה; עֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל־יְדֵי מוֹנֶה אָמַר יהוה׃ {ס}
14 הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יהוה; וַהֲקִמֹתִי אֶת־הַדָּבָר הַטּוֹב, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל־בֵּית יְהוּדָה׃ 15 בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא, אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה; וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ׃ 16 בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, וִירוּשָׁלָיִם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח; וְזֶה אֲשֶׁר־יִקְרָא־לָהּ יהוה צִדְקֵנוּ׃ {ס}
17 כִּי־כֹה אָמַר יהוה; לֹא־יִכָּרֵת לְדָוִד, אִישׁ יֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא בֵית־יִשְׂרָאֵל׃ 18 וְלַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, לֹא־יִכָּרֵת אִישׁ מִלְּפָנָי; מַעֲלֶה עוֹלָה וּמַקְטִיר מִנְחָה וְעֹשֶׂה־זֶּבַח כָּל־הַיָּמִים׃ {ס}
19 וַיְהִי דְּבַר־יהוה, אֶל־יִרְמְיָהוּ לֵאמוֹר׃ 20 כֹּה אָמַר יהוה, אִם־תָּפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי הַיּוֹם, וְאֶת־בְּרִיתִי הַלָּיְלָה; וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם־וָלַיְלָה בְּעִתָּם׃ 21 גַּם־בְּרִיתִי תֻפַר אֶת־דָּוִד עַבְדִּי, מִהְיוֹת־לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל־כִּסְאוֹ; וְאֶת־הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי׃ 22 אֲשֶׁר לֹא־יִסָּפֵר צְבָא הַשָּׁמַיִם, וְלֹא יִמַּד חוֹל הַיָּם; כֵּן אַרְבֶּה, אֶת־זֶרַע דָּוִד עַבְדִּי, וְאֶת־הַלְוִיִּם מְשָׁרְתֵי אֹתִי׃ {ס}
23 וַיְהִי דְּבַר־יהוה, אֶל־יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר׃ 24 הֲלוֹא רָאִיתָ, מָה־הָעָם הַזֶּה דִּבְּרוּ לֵאמֹר, שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת, אֲשֶׁר בָּחַר יהוה בָּהֶם וַיִּמְאָסֵם; וְאֶת־עַמִּי יִנְאָצוּן, מִהְיוֹת עוֹד גּוֹי לִפְנֵיהֶם׃ {ס} 25 כֹּה אָמַר יהוה, אִם־לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה; חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא־שָׂמְתִּי׃ 26 גַּם־זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס, מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים, אֶל־זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב; כִּי־אשוב (אָשִׁיב) אֶת־שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים׃ {ס}
הבטחות טובות
1 ה' דיבר שנית אל ירמיהו כשהנביא עדיין היה עצור בחצר המשמר: 2 "כך אמר ה' שעשה את הארץ, שיצר אותה ומקיים אותה, ה' שמו, 3 'קְרא אליי ואענה לך ואגיד לך דברים גדולים ועצומים שלא ידעת' ".
4 כך אמר ה' אלוהי ישראל על בתי העיר הזאת ועל בתי מלכי יהודה שנהרסו לקראת המצור והמלחמה, 5 העיר שתושביה מתכוננים להילחם בבבלים: "בתיה יתמלאו גופות אנשים שאהרוג בכעסי ובזעמי. בגלל מעשיהם הרעים לא אציל את העיר הזאת. 6 אני עומד לרפא את פצעיה, לתת לה מרפא, לרפא את תושביה ולהעניק להם שלום ויציבות בשפע. 7 אשיב את שבויי יהודה ואת שבויי ישראל ואבנה אותם כדי שיהיו כמו שהיו בעבר, 8 ואטהר אותם מכל חטאיהם שחטאו לי ואסלח להם על כל הפשעים שפשעו נגדי. 9 ירושלים תהיה לי מקור לשמחה, תהילה ופאר לעיני כל עמי הארץ כאשר ישמעו על כל המעשים הטובים שעשיתי. הם יפחדו ויבהלו כיוון שאני מיטיב אִתה ונותן לה שלום".
11-10 כך אמר ה': "אתם אומרים על המקום הזה שהוא שומם, שאין בו אדם ואין בו בהמה, ועל ערי יהודה ורחובות ירושלים השוממים שאין בהם אדם ואין בהם תושב ואין בהם בהמה. עוד ישָמע בהם קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול האומרים, 'הודו לה' צבאות כי טוב ה' וחסדו קיים לעולם', ומביאים קרבנות תודה לבית ה', כי אשיב את השבויים לארץ והם יֵשבו בה כמו בעבר", אמר ה'.
12 כך אמר ה' צבאות: "עוד יהיה במקום הזה, השומם מאדם ועד בהמה, ובכל עריו, מִרעה לרועים המביאים את הצאן לרבוץ בו. 13 בערי ההר, בערי השפלה, בערי הנגב, בנחלת בנימין, בסביבות ירושלים ובערי יהודה עוד יעברו כבשים על פני רועים שיִספרו אותן", אמר ה'.
14 "יבואו ימים", אמר ה', "שאקיים את הדברים הטובים שאמרתי למשפחת ישראל ולמשפחת יהודה. 15 בימים ההם ובזמן ההוא אצמיח לדוד ענף צדיק שיעשה משפט צדק בארץ. 16 בימים ההם תיוושע יהודה ותושבי ירושלים יחיו בביטחון וכך יקראו לה, 'ה' צִדקֵנו' ".
17 כך אמר ה': "הצאצאים של דוד לא יפסיקו למלוך על עם ישראל 18 והכוהנים משבט לוי לעולם לא יפסיקו לשרת אותי, להעלות קרבנות עולה, לשרוף מִנחה ולהקריב זבח".
19 ה' דיבר אל ירמיהו. 20 כך אמר ה': "אם תפֵרו את הברית שלי עם היום ועם הלילה, ולכן לא יבואו היום והלילה בזמנם הקבוע, 21 גם בריתי עם דוד עבדי תופר ובנו לא ימלוך אחריו. אז תופר גם בריתי עם הכוהנים משבט לוי המשרתים אותי. 22 כמו שהכוכבים בשמים רבים עד שאי אפשר לספור אותם, וכמו שאי אפשר למדוד את כמות חול הים, כך ארבה את צאצאי דוד עבדי ואת הלויים המשרתים אותי".
23 ה' אמר לירמיהו: 24 "שמת לב למה שבני העם הזה אמרו? הם אמרו, 'את שתי המשפחות שבחר בהן ה', הוא דחה מעליו'. כך הם בזים לעמי ואינם מחשיבים אותו עוד לעם". 25 כך אמר ה': "אם לא כרתי ברית עם היום ועם הלילה, ולא קבעתי את חוקי השמים והארץ, 26 גם אדחה מעליי את צאצאי יעקב ודוד עבדי ולא אמַנה מצאצאיו מושלים על צאצאי אברהם, יצחק ויעקב. אשיב את השבויים שלהם וארחם עליהם".