תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק טז

1 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 2 לֹא־תִקַּח לְךָ אִשָּׁה; וְלֹא־יִהְיוּ לְךָ בָּנִים וּבָנוֹת, בַּמָּקוֹם הַזֶּה׃ 3 כִּי־כֹה אָמַר יהוה, עַל־הַבָּנִים וְעַל־הַבָּנוֹת, הַיִּלּוֹדִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְעַל־אִמֹּתָם הַיֹּלְדוֹת אוֹתָם, וְעַל־אֲבוֹתָם הַמּוֹלִדִים אוֹתָם בָּאָרֶץ הַזֹּאת׃ 4 מְמוֹתֵי תַחֲלֻאִים יָמֻתוּ, לֹא יִסָּפְדוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ, לְדֹמֶן עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ; וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב יִכְלוּ, וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל, לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ׃ {ס}
5 כִּי־כֹה אָמַר יהוה, אַל־תָּבוֹא בֵּית מַרְזֵחַ, וְאַל־תֵּלֵךְ לִסְפּוֹד, וְאַל־תָּנֹד לָהֶם; כִּי־אָסַפְתִּי אֶת־שְׁלוֹמִי מֵאֵת הָעָם־הַזֶּה נְאֻם־יהוה, אֶת־הַחֶסֶד וְאֶת־הָרַחֲמִים׃ 6 וּמֵתוּ גְדֹלִים וּקְטַנִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת לֹא יִקָּבֵרוּ; וְלֹא־יִסְפְּדוּ לָהֶם, וְלֹא יִתְגֹּדַד, וְלֹא יִקָּרֵחַ לָהֶם׃ 7 וְלֹא־יִפְרְסוּ לָהֶם עַל־אֵבֶל לְנַחֲמוֹ עַל־מֵת; וְלֹא־יַשְׁקוּ אוֹתָם כּוֹס תַּנְחוּמִים, עַל־אָבִיו וְעַל־אִמּוֹ׃ 8 וּבֵית־מִשְׁתֶּה לֹא־תָבוֹא לָשֶׁבֶת אוֹתָם; לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת׃ {ס}
9 כִּי כֹה אָמַר יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מַשְׁבִּית מִן־הַמָּקוֹם הַזֶּה לְעֵינֵיכֶם וּבִימֵיכֶם; קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה׃ 10 וְהָיָה, כִּי תַגִּיד לָעָם הַזֶּה, אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ, עַל־מֶה דִבֶּר יהוה עָלֵינוּ אֵת כָּל־הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, וּמֶה עֲוֹנֵנוּ וּמֶה חַטָּאתֵנוּ, אֲשֶׁר חָטָאנוּ לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ׃ 11 וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, עַל אֲשֶׁר־עָזְבוּ אֲבוֹתֵיכֶם אוֹתִי נְאֻם־יהוה, וַיֵּלְכוּ, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַיַּעַבְדוּם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם; וְאֹתִי עָזָבוּ, וְאֶת־תּוֹרָתִי לֹא שָׁמָרוּ׃ 12 וְאַתֶּם הֲרֵעֹתֶם לַעֲשׂוֹת מֵאֲבוֹתֵיכֶם; וְהִנְּכֶם הֹלְכִים, אִישׁ אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבּוֹ־הָרָע, לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֵלָי׃ 13 וְהֵטַלְתִּי אֶתְכֶם, מֵעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת, עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם, אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם; וַעֲבַדְתֶּם־שָׁם אֶת־אֱלֹהִים אֲחֵרִים יוֹמָם וָלַיְלָה, אֲשֶׁר לֹא־אֶתֵּן לָכֶם חֲנִינָה׃ {ס}
14 לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים נְאֻם־יהוה; וְלֹא־יֵאָמֵר עוֹד חַי־יהוה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 15 כִּי אִם־חַי־יהוה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה; וַהֲשִׁבֹתִים עַל־אַדְמָתָם, אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם׃ {ס}
16 הִנְנִי שֹׁלֵחַ לְדַוָּגִים (לְדַיָּגִים) רַבִּים נְאֻם־יהוה וְדִיגוּם; וְאַחֲרֵי־כֵן, אֶשְׁלַח לְרַבִּים צַיָּדִים, וְצָדוּם מֵעַל כָּל־הַר וּמֵעַל כָּל־גִּבְעָה, וּמִנְּקִיקֵי הַסְּלָעִים׃ 17 כִּי עֵינַי עַל־כָּל־דַּרְכֵיהֶם, לֹא נִסְתְּרוּ מִלְּפָנָי; וְלֹא־נִצְפַּן עֲוֹנָם מִנֶּגֶד עֵינָי׃ 18 וְשִׁלַּמְתִּי רִאשׁוֹנָה, מִשְׁנֵה עֲוֹנָם וְחַטָּאתָם, עַל חַלְּלָם אֶת־אַרְצִי; בְּנִבְלַת שִׁקּוּצֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם, מָלְאוּ אֶת־נַחֲלָתִי׃ {ס}
19 יהוה עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה; אֵלֶיךָ, גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי־אָרֶץ, וְיֹאמְרוּ, אַךְ־שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ, הֶבֶל וְאֵין־בָּם מוֹעִיל׃

20 הֲיַעֲשֶׂה־לּוֹ אָדָם אֱלֹהִים; וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים׃
21 לָכֵן הִנְנִי מוֹדִיעָם, בַּפַּעַם הַזֹּאת, אוֹדִיעֵם אֶת־יָדִי וְאֶת־גְּבוּרָתִי; וְיָדְעוּ כִּי־שְׁמִי יהוה׃ {ס}
1 ה' אמר לי: 2 "אל תיקח לך אישה ואל תוליד בנים ובנות במקום הזה", 3 כי כך אמר ה' על הבנים ועל הבנות הנולדים במקום הזה, על האמהות היולדות אותם ועל האבות המולידים אותם בארץ הזאת: 4 "הם ימותו ממחלות שגורמות מוות. לא יתאבלו עליהם ולא יקברו אותם. הם יהיו כמו זבל על האדמה. הם יושמדו במלחמות וברעב וגופותיהם יהיו מאכל לעופות ולבעלי החיים".
5 כך אמר ה': "אל תלך לבית האבל ואל תלך להתאבל ואל תניד עליהם ראש בצער, כי לקחתי מהעם הזה את שלומי", אמר ה', "את החסד ואת הרחמים. 6 הבוגרים והצעירים ימותו בארץ הזאת. לא יקברו אותם, לא יתאבלו עליהם, לא ישרטו את הגוף ולא יגלחו את הראש לאות אבל עליהם. 7 לא יפרסו לחם כדי לנחם את המתאבל על המת, ולא יתנו לו משקה ניחומים על מות אביו ואימו. 8 גם לבתֵי השמחות אל תלך, לשבת שם, לאכול ולשתות".
9 כך אמר ה' צבאות אלוהי ישראל: "במקום הזה, לעיניכם ובזמנכם, אשים סוף לקולות הששון והשמחה ולקולות החתן והכלה. 10 כאשר תגיד לעם הזה את כל הדברים האלה, והם ישאלו אותך, 'למה אמר ה' עלינו את כל הדברים הרעים האלה? מה החטא שחטאנו לה' אלוהינו?'. 11 ענֵה להם שה' אמר, 'אבותיכם עזבו אותי, הלכו אחרי אלוהים אחרים, עבדו אותם והשתחוו להם. הם עזבו אותי ולא שמרו את תורתי, 12 ואתם עושים מעשים רעים מאלה שעשו אבותיכם, הולכים אחרי לבכם הקשה והרע ומסרבים להקשיב לי. 13 אשליך אתכם מהארץ הזאת אל ארץ שאתם ואבותיכם אינכם מכירים, ושם תעבדו אלוהים אחרים יום ולילה כי לא ארחם עליכם!' ".
14 "לכן יבואו ימים", אמר ה', "שלא יֵאמר עוד, 'אני נשבע בה' שהעלה את בני ישראל מארץ מצריים', 15 אלא 'אני נשבע בה' שהעלה את בני ישראל מארץ הצפון ומכל הארצות שבהן פיזר אותם'. אשיב אותם אל אדמתם, אל הארץ שנתתי לאבותיהם.
16 "אשלח דייגים רבים שידוגו אותם", אמר ה'. "אחר כך אשלח ציידים רבים שיצודו אותם מעל כל הר, מעל כל גבעה ומחריצי הסלעים. 17 כי אני מסתכל על כל מעשיהם, הם אינם נסתרים ממני וחטאם אינו נסתר מעיניי. 18 אשלם להם מהר על חטאם החוזר שוב ושוב, על שהם מחללים את ארצי וממלאים את נחלתי בטומאת אליליהם ובמעשיהם המתועבים".
19 ה' כוחי ומבצרי, אליו אני בורח בשעת צרה. עמים יבואו אליך מקצות הארץ ויאמרו: "אכן אבותינו ירשו שקר, אלילים עלובים שאינם יכולים להועיל".
20 האם אדם יעשה לעצמו אלוהים? אלה אינם אלוהים!
21 "אַראה להם הפעם, אראה להם את הכוח והעצמה שלי והם יֵדעו ששמי ה' ".