תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק ח

1 בָּעֵת הַהִיא נְאֻם־יהוה וְיֹצִיאוּ (יוֹצִיאוּ) אֶת־עַצְמוֹת מַלְכֵי־יְהוּדָה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו וְאֶת־עַצְמוֹת הַכֹּהֲנִים וְאֵת עַצְמוֹת הַנְּבִיאִים, וְאֵת עַצְמוֹת יוֹשְׁבֵי־יְרוּשָׁלָיִם מִקִּבְרֵיהֶם׃ 2 וּשְׁטָחוּם לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר אֲהֵבוּם וַאֲשֶׁר עֲבָדוּם וַאֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶם, וַאֲשֶׁר דְּרָשׁוּם, וַאֲשֶׁר הִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם; לֹא יֵאָסְפוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ, לְדֹמֶן עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ׃ 3 וְנִבְחַר מָוֶת מֵחַיִּים, לְכֹל, הַשְּׁאֵרִית הַנִּשְׁאָרִים, מִן־הַמִּשְׁפָּחָה הָרָעָה הַזֹּאת; בְּכָל־הַמְּקֹמוֹת הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת׃ {ס}

4 וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר יהוה, הֲיִפְּלוּ וְלֹא יָקוּמוּ; אִם־יָשׁוּב וְלֹא יָשׁוּב׃ 5 מַדּוּעַ שׁוֹבְבָה הָעָם הַזֶּה יְרוּשָׁלָיִם מְשֻׁבָה נִצַּחַת; הֶחֱזִיקוּ בַּתַּרְמִית, מֵאֲנוּ לָשׁוּב׃
6 הִקְשַׁבְתִּי וָאֶשְׁמָע לוֹא־כֵן יְדַבֵּרוּ, אֵין אִישׁ, נִחָם עַל־רָעָתוֹ, לֵאמֹר מֶה עָשִׂיתִי; כֻּלֹּה, שָׁב בִּמְרֻצוֹתָם (בִּמְרוּצָתָם), כְּסוּס שׁוֹטֵף בַּמִּלְחָמָה׃ 7 גַּם־חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם, יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ, וְתֹר וְסוּס (וְסִיס) וְעָגוּר, שָׁמְרוּ אֶת־עֵת בֹּאָנָה; וְעַמִּי לֹא יָדְעוּ, אֵת מִשְׁפַּט יהוה׃ 8 אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ, וְתוֹרַת יהוה אִתָּנוּ; אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה, עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים׃ 9 הֹבִישׁוּ חֲכָמִים, חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ; הִנֵּה בִדְבַר־יהוה מָאָסוּ, וְחָכְמַת־מֶה לָהֶם׃ {ס}

10 לָכֵן אֶתֵּן אֶת־נְשֵׁיהֶם לַאֲחֵרִים, שְׂדוֹתֵיהֶם לְיוֹרְשִׁים, כִּי מִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל, כֻּלֹּה בֹּצֵעַ בָּצַע; מִנָּבִיא וְעַד־כֹּהֵן, כֻּלֹּה עֹשֶׂה שָּׁקֶר׃ 11 וַיְרַפּוּ אֶת־שֶׁבֶר בַּת־עַמִּי עַל־נְקַלָּה, לֵאמֹר שָׁלוֹם שָׁלוֹם; וְאֵין שָׁלוֹם׃
12 הֹבִשׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ; גַּם־בּוֹשׁ לֹא־יֵבֹשׁוּ, וְהִכָּלֵם לֹא יָדָעוּ, לָכֵן יִפְּלוּ בַנֹּפְלִים, בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יִכָּשְׁלוּ אָמַר יהוה׃ {ס}
13 אָסֹף אֲסִיפֵם נְאֻם־יְהוָֹה; אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה, וְהֶעָלֶה נָבֵל, וָאֶתֵּן לָהֶם יַעַבְרוּם׃
14 עַל־מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים, הֵאָסְפוּ, וְנָבוֹא אֶל־עָרֵי הַמִּבְצָר וְנִדְּמָה־שָּׁם; כִּי יהוה אֱלֹהֵינוּ הֲדִמָּנוּ וַיַּשְׁקֵנוּ מֵי־רֹאשׁ, כִּי חָטָאנוּ לַיהוָה׃ 15 קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב; לְעֵת מַרְפֵּה וְהִנֵּה בְעָתָה׃ 16 מִדָּן נִשְׁמַע נַחְרַת סוּסָיו, מִקּוֹל מִצְהֲלוֹת אַבִּירָיו, רָעֲשָׁה כָּל־הָאָרֶץ; וַיָּבוֹאוּ, וַיֹּאכְלוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ, עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ׃ {ס}
17 כִּי הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּכֶם, נְחָשִׁים צִפְעֹנִים, אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם לָחַשׁ; וְנִשְּׁכוּ אֶתְכֶם נְאֻם־יהוה׃ {ס}
18 מַבְלִיגִיתִי עֲלֵי יָגוֹן; עָלַי לִבִּי דַוָּי׃ 19 הִנֵּה־קוֹל שַׁוְעַת בַּת־עַמִּי, מֵאֶרֶץ מַרְחַקִּים, הַיהוָה אֵין בְּצִיּוֹן, אִם־מַלְכָּהּ אֵין בָּהּ; מַדּוּעַ, הִכְעִסוּנִי בִּפְסִלֵיהֶם בְּהַבְלֵי נֵכָר׃ 20 עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ; וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ׃ 21 עַל־שֶׁבֶר בַּת־עַמִּי הָשְׁבָּרְתִּי; קָדַרְתִּי שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי׃ 22 הַצֳרִי אֵין בְּגִלְעָד, אִם־רֹפֵא אֵין שָׁם; כִּי, מַדּוּעַ לֹא עָלְתָה, אֲרֻכַת בַּת־עַמִּי׃ 23 מִי־יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם, וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה; וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה, אֵת חַלְלֵי בַת־עַמִּי׃
1 "באותו זמן", אמר ה', "יוציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריהם ואת עצמות הכוהנים ואת עצמות הנביאים ואת עצמות תושבי ירושלים מקבריהם, 2 ויפזרו אותן לפני השמש, הירח והכוכבים שאותם אהבו ועבדו ושאחריהם הלכו, שאליהם פנו ולהם השתחוו. העצמות שלהם לא יֵאספו ולא יקָברו אלא יהפכו לזבל על פני האדמה. 3 כל הנשארים מהעם הרע הזה יעדיפו למות ולא לחיות. כך יקרה לנשארים בכל המקומות שבהם אפזר אותם", אמר ה' צבאות.
איש אינו מתחרט על מעשיו הרעים
4 אמור להם: "כך אמר ה', 'האם מי שנופל אינו קם? האם מי שמורד אינו מתחרט? 5 מדוע העם הזה מורד וירושלים מורדת מרד נצחי? מדוע הם מחזיקים בתרמית ומסרבים לשוב?' ".
6 הקשבתי ושמעתי, הם אינם דוברים אמת. איש אינו מתחרט על מעשיו הרעים ושואל: "מה עשיתי?!". כל אחד רץ למרד, כמו סוס שדוהר למלחמה. 7 אפילו החסידה בשמים מכירה את הזמנים הקבועים שלה, התוֹר, הסִיס והעָגוּר מקפידים להופיע בזמנם הקבוע, אבל עמי אינו מכיר את חוקי ה'. 8 איך אתם אומרים: "אנחנו חכמים ותורת ה' אתנו"? העט של מעתיקי התורה משקר, מעוות את התורה. 9 החכמים יושפלו, יפחדו וילָקחו בשבי. הם דחו את דבר ה' וחכמתם היא טיפשות.
10 "לכן אֶתן את הנשים שלהם לאחרים ואת השדות שלהם לכובשים כי כולם, מהצעיר ועד המבוגר, רודפים כסף. כולם, מנביא ועד כוהן, נוהגים במִרמה. 11 הם מרפאים בקלות את הפצע של עמי כשהם אומרים, 'יהיה שלום, יהיה שלום', אבל אין שלום.
12 "האם התביישו כי עשו מעשים מתועבים? הם כלל לא התביישו! גם לא ידעו להיות נבוכים! לכן יֵהרגו עם הנהרגים, הם ימותו כשיבוא עונשם", אמר ה'.
13 "אביא עליהם סוף", אמר ה'. "לא יהיו ענבים בגפן ולא יהיו תאנים בעץ התאנה, העלים יִבלו, ומה שנתתי להם יעבור לאחרים".
14 למה אנחנו יושבים? בואו, התאספו אל הערים המבוצרות ונושמד שם כי ה' אלוהינו משמיד אותנו! הוא משקה אותנו מים מורעלים כי חטאנו לה'. 15 קיווינו שיהיה שלום, ואין טוב, לזמן שנירפא ובמקומו באה אימה. 16 מִדָן נשמעות נחירות סוסי האויב, כל הארץ רועדת מצהלת סוסיו החזקים. הם יבואו וישמידו את הארץ ואת כל מה שיש בה, את הערים ואת תושביהן.
17 "אני עומד לשלֵח בכם נחשים ארסיים ששום מילת קסם לא תעצור אותם והם יכישו אתכם", אמר ה'.
18 אני מנסה להתגבר על הצער שלי, לבי כואב. 19 זעקת עמי נשמעת מארץ רחוקה. האם ה' אינו בציון? האם המלך שלה אינו שם? מדוע הכעיסו אותי עם הפסלים שלהם, עם האלילים העלובים של העמים הזרים? 20 עבר הקציר, חלף הקיץ, ואנחנו לא נושענו. 21 נשברתי! נעצבתי! אימה אחזה בי בגלל החורבן של עמי. 22 האם אין תרופה בגלעד? האם אין שם רופא? מדוע לא נרפא פצעו של עמי? 23 הלוואי שראשי היה מעיין מים ועיניי היו מעיין דמעות כדי שאבכה יום ולילה על המתים מבני עמי.