תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק מח

1 לְמוֹאָב כֹּה־אָמַר יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הוֹי אֶל־נְבוֹ כִּי שֻׁדָּדָה, הֹבִישָׁה נִלְכְּדָה קִרְיָתָיִם; הֹבִישָׁה הַמִּשְׂגָּב וָחָתָּה׃
2 אֵין עוֹד תְּהִלַּת מוֹאָב, בְּחֶשְׁבּוֹן, חָשְׁבוּ עָלֶיהָ רָעָה, לְכוּ וְנַכְרִיתֶנָּה מִגּוֹי; גַּם־מַדְמֵן תִּדֹּמִּי, אַחֲרַיִךְ תֵּלֶךְ חָרֶב׃
3 קוֹל צְעָקָה מֵחֹרוֹנָיִם; שֹׁד וָשֶׁבֶר גָּדוֹל׃
4 נִשְׁבְּרָה מוֹאָב; הִשְׁמִיעוּ זְּעָקָה צעוריה (צְעִירֶיהָ)׃
5 כִּי מַעֲלֵה הלחות (הַלּוּחִית), בִּבְכִי יַעֲלֶה־בֶּכִי; כִּי בְּמוֹרַד חוֹרֹנַיִם, צָרֵי צַעֲקַת־שֶׁבֶר שָׁמֵעוּ׃
6 נֻסוּ מַלְּטוּ נַפְשְׁכֶם; וְתִהְיֶינָה כַּעֲרוֹעֵר בַּמִּדְבָּר׃
7 כִּי יַעַן בִּטְחֵךְ בְּמַעֲשַׂיִךְ וּבְאוֹצְרוֹתַיִךְ, גַּם־אַתְּ תִּלָּכֵדִי; וְיָצָא כמיש (כְמוֹשׁ) בַּגּוֹלָה, כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יחד (יַחְדָּיו)׃
8 וְיָבֹא שֹׁדֵד אֶל־כָּל־עִיר, וְעִיר לֹא תִמָּלֵט, וְאָבַד הָעֵמֶק וְנִשְׁמַד הַמִּישֹׁר; אֲשֶׁר אָמַר יהוה׃
9 תְּנוּ־צִיץ לְמוֹאָב, כִּי נָצֹא תֵּצֵא; וְעָרֶיהָ לְשַׁמָּה תִהְיֶינָה, מֵאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן׃
10 אָרוּר, עֹשֶׂה מְלֶאכֶת יהוה רְמִיָּה; וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם׃
11 שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו, וְשֹׁקֵט הוּא אֶל־שְׁמָרָיו, וְלֹא־הוּרַק מִכְּלִי אֶל־כֶּלִי, וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ; עַל־כֵּן, עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ, וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר׃ {ס}
12 לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים נְאֻם־יהוה, וְשִׁלַּחְתִּי־לוֹ צֹעִים וְצֵעֻהוּ; וְכֵלָיו יָרִיקוּ, וְנִבְלֵיהֶם יְנַפֵּצוּ׃
13 וּבֹשׁ מוֹאָב מִכְּמוֹשׁ; כַּאֲשֶׁר־בֹּשׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל, מִבֵּית אֵל מִבְטֶחָם׃
14 אֵיךְ תֹּאמְרוּ, גִּבּוֹרִים אֲנָחְנוּ; וְאַנְשֵׁי־חַיִל לַמִּלְחָמָה׃ 15 שֻׁדַּד מוֹאָב וְעָרֶיהָ עָלָה, וּמִבְחַר בַּחוּרָיו יָרְדוּ לַטָּבַח; נְאֻם־הַמֶּלֶךְ, יהוה צְבָאוֹת שְׁמוֹ׃ 16 קָרוֹב אֵיד־מוֹאָב לָבוֹא; וְרָעָתוֹ, מִהֲרָה מְאֹד׃ 17 נֻדוּ לוֹ כָּל־סְבִיבָיו, וְכֹל יֹדְעֵי שְׁמוֹ; אִמְרוּ, אֵיכָה נִשְׁבַּר מַטֵּה־עֹז, מַקֵּל תִּפְאָרָה׃ 18 רְדִי מִכָּבוֹד ישבי (וּשְׁבִי) בַצָּמָא, יֹשֶׁבֶת בַּת־דִּיבוֹן; כִּי־שֹׁדֵד מוֹאָב עָלָה בָךְ, שִׁחֵת מִבְצָרָיִךְ׃

19 אֶל־דֶּרֶךְ עִמְדִי וְצַפִּי יוֹשֶׁבֶת עֲרוֹעֵר; שַׁאֲלִי־נָס וְנִמְלָטָה, אִמְרִי מַה־נִּהְיָתָה׃ 20 הֹבִישׁ מוֹאָב כִּי־חַתָּה הילילי (הֵילִילוּ) וזעקי (וּזְעָקוּ); הַגִּידוּ בְאַרְנוֹן, כִּי שֻׁדַּד מוֹאָב׃ 21 וּמִשְׁפָּט בָּא אֶל־אֶרֶץ הַמִּישֹׁר; אֶל־חֹלוֹן וְאֶל־יַהְצָה וְעַל־מופעת (מֵיפָעַת)׃ 22 וְעַל־דִּיבוֹן וְעַל־נְבוֹ, וְעַל־בֵּית דִּבְלָתָיִם׃ 23 וְעַל קִרְיָתַיִם וְעַל־בֵּית גָּמוּל וְעַל־בֵּית מְעוֹן׃ 24 וְעַל־קְרִיּוֹת וְעַל־בָּצְרָה; וְעַל, כָּל־עָרֵי אֶרֶץ מוֹאָב, הָרְחֹקוֹת וְהַקְּרֹבוֹת׃ 25 נִגְדְּעָה קֶרֶן מוֹאָב, וּזְרֹעוֹ נִשְׁבָּרָה; נְאֻם יהוה׃ 26 הַשְׁכִּירֻהוּ כִּי עַל־יהוה הִגְדִּיל; וְסָפַק מוֹאָב בְּקִיאוֹ, וְהָיָה לִשְׂחֹק גַּם־הוּא׃ 27 וְאִם לוֹא הַשְּׂחֹק, הָיָה לְךָ יִשְׂרָאֵל, אִם־בְּגַנָּבִים נמצאה (נִמְצָא); כִּי־מִדֵּי דְבָרֶיךָ בּוֹ תִּתְנוֹדָד׃ 28 עִזְבוּ עָרִים וְשִׁכְנוּ בַּסֶּלַע, יֹשְׁבֵי מוֹאָב; וִהְיוּ כְיוֹנָה, תְּקַנֵּן בְּעֶבְרֵי פִי־פָחַת׃ 29 שָׁמַעְנוּ גְאוֹן־מוֹאָב גֵּאֶה מְאֹד; גָּבְהוֹ וּגְאוֹנוֹ וְגַאֲוָתוֹ וְרֻם לִבּוֹ׃ 30 אֲנִי יָדַעְתִּי נְאֻם־יהוה, עֶבְרָתוֹ וְלֹא־כֵן; בַּדָּיו לֹא־כֵן עָשׂוּ׃ 31 עַל־כֵּן עַל־מוֹאָב אֲיֵלִיל, וּלְמוֹאָב כֻּלֹּה אֶזְעָק; אֶל־אַנְשֵׁי קִיר־חֶרֶשׂ יֶהְגֶּה׃ 32 מִבְּכִי יַעְזֵר אֶבְכֶּה־לָּךְ הַגֶּפֶן שִׂבְמָה, נְטִישֹׁתַיִךְ עָבְרוּ יָם, עַד יָם יַעְזֵר נָגָעוּ; עַל־קֵיצֵךְ וְעַל־בְּצִירֵךְ שֹׁדֵד נָפָל׃ 33 וְנֶאֶסְפָה שִׂמְחָה וָגִיל מִכַּרְמֶל וּמֵאֶרֶץ מוֹאָב; וְיַיִן מִיקָבִים הִשְׁבַּתִּי, לֹא־יִדְרֹךְ הֵידָד, הֵידָד לֹא הֵידָד׃


34 מִזַּעֲקַת חֶשְׁבּוֹן עַד־אֶלְעָלֵה, עַד־יַהַץ נָתְנוּ קוֹלָם, מִצֹּעַר עַד־חֹרֹנַיִם, עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה; כִּי גַּם־מֵי נִמְרִים, לִמְשַׁמּוֹת יִהְיוּ׃ 35 וְהִשְׁבַּתִּי לְמוֹאָב נְאֻם־יהוה; מַעֲלֶה בָמָה, וּמַקְטִיר לֵאלֹהָיו׃ 36 עַל־כֵּן לִבִּי לְמוֹאָב כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה, וְלִבִּי אֶל־אַנְשֵׁי קִיר־חֶרֶשׂ, כַּחֲלִילִים יֶהֱמֶה; עַל־כֵּן יִתְרַת עָשָׂה אָבָדוּ׃ 37 כִּי כָל־רֹאשׁ קָרְחָה, וְכָל־זָקָן גְּרֻעָה; עַל כָּל־יָדַיִם גְּדֻדֹת, וְעַל־מָתְנַיִם שָׂק׃ 38 עַל כָּל־גַּגּוֹת מוֹאָב וּבִרְחֹבֹתֶיהָ כֻּלֹּה מִסְפֵּד; כִּי־שָׁבַרְתִּי אֶת־מוֹאָב, כִּכְלִי אֵין־חֵפֶץ בּוֹ נְאֻם־יהוה׃
39 אֵיךְ חַתָּה הֵילִילוּ, אֵיךְ הִפְנָה־עֹרֶף מוֹאָב בּוֹשׁ; וְהָיָה מוֹאָב לִשְׂחֹק וְלִמְחִתָּה לְכָל־סְבִיבָיו׃ {ס}
40 כִּי־כֹה אָמַר יהוה, הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יִדְאֶה; וּפָרַשׂ כְּנָפָיו אֶל־מוֹאָב׃
41 נִלְכְּדָה הַקְּרִיּוֹת, וְהַמְּצָדוֹת נִתְפָּשָׂה; וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא, כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה׃
42 וְנִשְׁמַד מוֹאָב מֵעָם; כִּי עַל־יהוה הִגְדִּיל׃
43 פַּחַד וָפַחַת וָפָח; עָלֶיךָ יוֹשֵׁב מוֹאָב נְאֻם־יהוה׃
44 הניס (הַנָּס) מִפְּנֵי הַפַּחַד יִפֹּל אֶל־הַפַּחַת, וְהָעֹלֶה מִן־הַפַּחַת, יִלָּכֵד בַּפָּח; כִּי־אָבִיא אֵלֶיהָ אֶל־מוֹאָב שְׁנַת פְּקֻדָּתָם נְאֻם־יהוה׃
45 בְּצֵל חֶשְׁבּוֹן עָמְדוּ מִכֹּחַ נָסִים; כִּי־אֵשׁ יָצָא מֵחֶשְׁבּוֹן, וְלֶהָבָה מִבֵּין סִיחוֹן, וַתֹּאכַל פְּאַת מוֹאָב, וְקָדְקֹד בְּנֵי שָׁאוֹן׃ 46 אוֹי־לְךָ מוֹאָב, אָבַד עַם־כְּמוֹשׁ; כִּי־לֻקְּחוּ בָנֶיךָ בַּשֶּׁבִי, וּבְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְיָה׃ 47 וְשַׁבְתִּי שְׁבוּת־מוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נְאֻם־יהוה; עַד־הֵנָּה מִשְׁפַּט מוֹאָב׃ {ס}
נבואה על מואב
1 כך אמר ה' צבאות אלוהי ישראל על מואב: "אוי לנְבוֹ כי היא תיהרס, קִרְיָיתַיִים תושפל ותיכבש. המבצר יושפל ויחרב.
2 תהילת מואב איננה עוד. תושבי חשבון יחשבו איך להביא על מואב אסון, 'בואו נשמיד את העם הזה'. גם אַת, מַדְמֵן, תהיי דוממת, חרב תרדוף אותך.
3 קול צעקה נשמע מחוֹרוֹנַיִים, שוד והרס גדול.
4 מואב תישבר, בניה הצעירים ישמיעו זעקה,
5 כי בדרך העולה ללוּחִית יעלו אנשים בבכי, בדרך היורדת מחורוניים ישמעו אויבים צעקת כאב.
6 בִּרחו! הצילו את עצמכם ותהיו כמו עֲרוֹעֵר במדבר!
7 מואב, כיוון שבטחת במעשייך ובאוצרותייך, גם את תיכָּבשי והאליל כְּמוֹש ילקח לגולה עם כוהניו ושריו.
8 שודדים יבואו לכל עיר ואף עיר לא תינצל, העמק יהרס והמישור יחרב כפי שאמר ה'.
9 תנו כנפיים למואבים כדי שיברחו מהר, ערי מואב יהיו לשממה ולא ישאר בהן תושב.
10 קללה תבוא על מי שלא יעשה את מלאכת ה' בשלמות וקללה תבוא על מי שלא יהרוג.
11 המואבים חיים בשלווה בארצם מנעוריהם, שוקטים על השמרים שלהם, לא העבירו אותם מכלי לכלי. הם לא הלכו לגולה, לכן טעמם נשמר, ריחם לא השתנה.
12 לכן יבואו ימים", אמר ה', "שאשלח מטלטלים שיטלטלו אותם, ירוקנו את הכלים שלהם ואת הכדים שלהם ינפצו.
13 אז תתאכזב מואב מהאליל כמוש כמו שהתאכזבו בני ישראל מבית אל שבטחו בה".
14 "איך אתם אומרים, 'אנחנו גיבורים, לוחמים מנוסים?!'. 15 מואב תיהרס, האויב יתקוף את עריה, הבחורים הנבחרים שלה ישָחטו", אמר המלך ששמו ה' צבאות. 16 "הצרה של מואב תבוא בקרוב, האסון יגיע במהירות. 17 הנידו עליה ראש בצער, כל הסובבים אותה וכל המכירים אותה. אִמרו, 'איך נשבר המטה החזק, המקל שהתפארה בו?'. 18 רדי מגדולתך ושבי במקום יבש, דִיבוֹן, כי מי שהרס את מואב תקף אותך, החריב את מבצרייך!
19 "עִמדי ליד הדרך וחכי עֲרוֹעֵר, שאלי את הבורחים ואת הנמלטים, 'מה קרה?'. 20 מואב תושפל כי היא תיחרב, תושביה ייללו ויזעקו. הגידו ליד הארנוֹן, 'מואב נהרסה'. 21 עונש יבוא על ארץ המישור, על חוֹלוֹן ועל יַהְצָה, על מֵיפַעַת, 22 על דִיבוֹן, על נְבוֹ ועל בית דִבְלָתַיִים, 23 על קִרְיָיתַיִים, על בית גָמוּל ועל בית מְעוֹן, 24 על קְרִיוֹת, על בָּצְרָה ועל כל ערי מואב הרחוקות והקרובות. 25 כבוד מואב יכרת וכוחה ישבר", אמר ה'. 26 "השקו אותה עד שתהיה שיכורה כי התנשאה על ה'. היא תתגולל בקיאה וגם היא תהיה ללעג. 27 האם לא לעגת לישראל? האם לא התנדנדת מרוב צחוק בין הגנבים כאשר דיברת עליו? 28 עִזבו את הערים והתחבאו בין הסלעים, תושבי מואב, הֱיו כמו יונה הבונה את הקן שלה על התהום. 29 שמענו על גאוות מואב (היא גאה מאוד), על שחצנותה, התנשאותה, יהירותה, וגאוות לבה המתרברב. 30 אני יודע" אמר ה', "עד כמה היא כועסת, דבריה הם שקר ומעשיה הם שקר. 31 לכן איילל על מואב, אזעק עליה, לבי כואב על אנשי קִיר-חֶרֶשׂ. 32 אבכה על הגפנים שלך, שִׂבְמָה, יותר משבכיתי על יַעְזֵר. ענפייך הגיעו אל הים, הגיעו עד ים יעזר. על פֵּרות הקיץ ועל הבציר שלך יתנפלו שודדים 33 ומהשדות הפוריים של מואב יֵעלמו השמחה והאושר, ואת היין ביקבים אחסל. קריאות השמחה של דורכי הענבים לא ישָמעו, לא יהיו קריאות שמחה.
34 "זעקת תושבי חשבון תישָמע עד אֶלְעָלֵה, עד יַהַץ ישָמע קולם, מצוֹעַר עד חוֹרוֹנַיִים ועֶגְלַת שְׁלִישִׁיָה, כי גם מֵי נִמְרִים תהפוך לשממה. 35 אסלק ממואב", אמר ה', "את המעלה קרבנות במקום הפולחן ואת המקריב קרבנות לאלוהיו. 36 לכן לבי הומה כמו חליל למען מואב, לבי הומה כמו חליל לאנשי קיר-חֶרֶשׂ משום שיֹאבד כל העושר שעשתה מואב. 37 כל ראש יגולח, כל זקן יגָזֵז, כל הידיים יהיו שרוטות, והגוף יתעטף בגדי אבל. 38 על כל גגות מואב ובכל כיכרותיה יתאבלו, כי אשבור את מואב כמו כלי לא רצוי", אמר ה'.
39 איך היא תישבר! יללו! איך יברחו המואבים! התביישו! מואב תהיה ללעג, כל הסובבים אותה יזדעזעו.
40 כי כך אמר ה': "כמו נשר הוא ידאה, יפרוש את כנפיו ויעוף אל מואב.
41 קְרִיוֹת תיכבש והמצודה תיתָפס. לב הלוחמים המנוסים של מואב יהיה ביום ההוא כמו לב של אישה שחשה צירי לידה.
42 מואב תושמד כי התנשאה על ה'.
43 פחד, בור ומלכודת לפניך, תושב מואב", אמר ה'.
44 "מי שיברח מפני הפחד יפול בבור, ומי שיעלה מהבור ילכד במלכודת, כי השנה אביא עליה, על מואב, את עונשה", אמר ה'.
45 "בצל חומות חשבון יעצרו הבורחים מחוסר כוח כי אש תצא מחשבון ולהבה מבין סִיחוֹן, היא תשרוף את מואב מקצה לקצה ואת ראשי המריעים לקראת מלחמה. 46 אוי לךָ מואב! עמו של האליל כְּמוֹש אבוד. בניך יהיו שבויים ובנותיך שבויות, 47 אבל אשיב את שבויי מואב בעתיד", אמר ה'. עד כאן העונש של מואב.