תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק לד

1 הַדָּבָר אֲשֶׁר־הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יהוה; וּנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וְכָל־חֵילוֹ וְכָל־מַמְלְכוֹת אֶרֶץ מֶמְשֶׁלֶת יָדוֹ וְכָל־הָעַמִּים, נִלְחָמִים עַל־יְרוּשָׁלָיִם וְעַל־כָּל־עָרֶיהָ לֵאמֹר׃ 2 כֹּה־אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הָלֹךְ וְאָמַרְתָּ, אֶל־צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר יהוה, הִנְנִי נֹתֵן אֶת־הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל, וּשְׂרָפָהּ בָּאֵשׁ׃ 3 וְאַתָּה, לֹא תִמָּלֵט מִיָּדוֹ, כִּי תָּפֹשׂ תִּתָּפֵשׂ, וּבְיָדוֹ תִּנָּתֵן; וְעֵינֶיךָ אֶת־עֵינֵי מֶלֶךְ־בָּבֶל תִּרְאֶינָה, וּפִיהוּ אֶת־פִּיךָ יְדַבֵּר וּבָבֶל תָּבוֹא׃ 4 אַךְ שְׁמַע דְּבַר־יהוה, צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה; כֹּה־אָמַר יהוה עָלֶיךָ, לֹא תָמוּת בֶּחָרֶב׃ 5 בְּשָׁלוֹם תָּמוּת, וּכְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר־הָיוּ לְפָנֶיךָ, כֵּן יִשְׂרְפוּ־לָךְ, וְהוֹי אָדוֹן יִסְפְּדוּ־לָךְ; כִּי־דָבָר אֲנִי־דִבַּרְתִּי נְאֻם־יהוה׃ {ס}
6 וַיְדַבֵּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, אֶל־צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה; אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּירוּשָׁלָיִם׃ 7 וְחֵיל מֶלֶךְ־בָּבֶל, נִלְחָמִים עַל־יְרוּשָׁלָיִם, וְעַל כָּל־עָרֵי יְהוּדָה הַנּוֹתָרוֹת; אֶל־לָכִישׁ וְאֶל־עֲזֵקָה, כִּי הֵנָּה, נִשְׁאֲרוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה עָרֵי מִבְצָר׃ {פ}

8 הַדָּבָר אֲשֶׁר־הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יהוה; אַחֲרֵי כְּרֹת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית, אֶת־כָּל־הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָיִם, לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר׃ 9 לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת־עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת־שִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִי וְהָעִבְרִיָּה חָפְשִׁים; לְבִלְתִּי עֲבָד־בָּם בִּיהוּדִי אָחִיהוּ אִישׁ׃ 10 וַיִּשְׁמְעוּ כָל־הַשָּׂרִים וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר־בָּאוּ בַבְּרִית, לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת־עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת־שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים, לְבִלְתִּי עֲבָד־בָּם עוֹד; וַיִּשְׁמְעוּ וַיְשַׁלֵּחוּ׃ 11 וַיָּשׁוּבוּ אַחֲרֵי־כֵן, וַיָּשִׁבוּ, אֶת־הָעֲבָדִים וְאֶת־הַשְּׁפָחוֹת, אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ חָפְשִׁים; ויכבישום (וַיִּכְבְּשׁוּם), לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת׃ {ס} 12 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֶל־יִרְמְיָהוּ, מֵאֵת יהוה לֵאמֹר׃ 13 כֹּה־אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; אָנֹכִי, כָּרַתִּי בְרִית אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם, בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים לֵאמֹר׃ 14 מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר־יִמָּכֵר לְךָ, וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים, וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ; וְלֹא־שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי, וְלֹא הִטּוּ אֶת־אָזְנָם׃ 15 וַתָּשֻׁבוּ אַתֶּם הַיּוֹם, וַתַּעֲשׂוּ אֶת־הַיָּשָׁר בְּעֵינַי, לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְרֵעֵהוּ; וַתִּכְרְתוּ בְרִית לְפָנַי, בַּבַּיִת אֲשֶׁר־נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו׃ 16 וַתָּשֻׁבוּ וַתְּחַלְּלוּ אֶת־שְׁמִי, וַתָּשִׁבוּ, אִישׁ אֶת־עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת־שִׁפְחָתוֹ, אֲשֶׁר־שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם; וַתִּכְבְּשׁוּ אֹתָם, לִהְיוֹת לָכֶם, לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת׃ {ס} 17 לָכֵן כֹּה־אָמַר יהוה, אַתֶּם לֹא־שְׁמַעְתֶּם אֵלַי, לִקְרֹא דְרוֹר, אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ; הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר נְאֻם־יהוה, אֶל־הַחֶרֶב אֶל־הַדֶּבֶר וְאֶל־הָרָעָב, וְנָתַתִּי אֶתְכֶם לזועה (לְזַעֲוָה), לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ׃ 18 וְנָתַתִּי אֶת־הָאֲנָשִׁים, הָעֹבְרִים אֶת־בְּרִתִי, אֲשֶׁר לֹא־הֵקִימוּ אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי; הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם, וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו׃ 19 שָׂרֵי יְהוּדָה וְשָׂרֵי יְרוּשָׁלָיִם, הַסָּרִסִים וְהַכֹּהֲנִים, וְכֹל עַם הָאָרֶץ; הָעֹבְרִים, בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל׃ 20 וְנָתַתִּי אוֹתָם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם, וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם; וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל, לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ׃ 21 וְאֶת־צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וְאֶת־שָׂרָיו, אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם, וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם; וּבְיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל, הָעֹלִים מֵעֲלֵיכֶם׃ 22 הִנְנִי מְצַוֶּה נְאֻם־יהוה, וַהֲשִׁבֹתִים אֶל־הָעִיר הַזֹּאת וְנִלְחֲמוּ עָלֶיהָ, וּלְכָדוּהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ; וְאֶת־עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מֵאֵין יֹשֵׁב׃ {פ}
אזהרה לצדקיהו
1 זה הדבר שנמסר לירמיהו מה' כאשר נבוכדראצר מלך בבל וכל צבאו וכל צבאות הממלכות והעמים שבשליטתו נלחמו בירושלים ובערים שסביבה. 2 כך אמר ה' אלוהי ישראל: "לך ואמור לצדקיהו מלך יהודה שכך אמר ה', 'אני עומד לתת את העיר הזאת בידי מלך בבל. הוא ישרוף אותה, 3 ואתה לא תימלט ממנו אלא תיתפס ותימסר לידיו, ועיניך יראו את מלך בבל ופיו ידבר אתך, ותילקח לבבל'. 4 אך שְמע את דבר ה', צדקיהו מלך יהודה, כך אמר עליך ה', 'לא תמות במלחמה. 5 תמות בשלום, וכמו שהבעירו מדורות לכבוד אבותיך – המלכים הקודמים שמלכו לפניך – כך יבעירו מדורה לכבודך ויתאבלו עליך, 'אוי אדון'. אני אומר שכך יהיה' ", אמר ה'.
6 את כל הדברים האלה אמר ירמיהו הנביא לצדקיהו מלך יהודה בירושלים, 7 כשצבא מלך בבל נלחם בירושלים ובכל ערי יהודה הנותרות, בלָכִישׁ ובעֲזֵקָה, כי אלה הערים שנשארו מערי יהודה המבוצרות. שחרור עבדים
8 זה הדבר שנמסר לירמיהו מה' אחרי שצדקיהו המלך כרת ברית עם כל העם שבירושלים, שלפיה יוציאו לחופשי את כל העבדים 9 וכל איש ישחרר את עבדו העברי ואת שפחתו העברייה כדי שאנשי יהודה לא ישעבדו זה את זה. 10 כל השרים וכל בני העם שלקחו חלק בברית שלפיה ישחררו את העבדים ואת השפחות ולא ישעבדו אותם עוד, נענו ושחררו את עבדיהם. 11 אבל אחר כך הם התחרטו והשיבו את העבדים ואת השפחות ששחררו, ושעבדו אותם מחדש. 12 ה' אמר לירמיהו: 13 "כך אמר ה' אלוהי ישראל, 'כרתי ברית עם אבותיכם כשהוצאתי אותם ממצריים, ארץ העבדות, ואמרתי: 14 "אחרי שבע שנים על כל איש לשחרר את בן עמו העברי שנמכר לו לעבד. אחרי שעבד אצלך שש שנים עליך לשחרר אותו". אבל אבותיכם לא שמעו בקולי ולא הקשיבו לי. 15 אתם שבתם היום לעשות את מה שנכון בעיניי, שחררתם זה את זה וכרתם ברית לפניי בבית שנקרא על שמי – 16 ושוב אתם מחללים את שמי בכך שאתם משיבים את העבדים והשפחות ששחררתם, ומשעבדים אותם מחדש!'. 17 לכן כך אמר ה', 'אתם לא שמעתם בקולי ולא שחררתם זה את זה ואיש את חברו, לכן אני משחרר אתכם למלחמה, למגֵפה ולרעב, ואגרום לכך שכל ממלכות העולם יזדעזעו מכם. 18 את האנשים שהפֵרו את בריתי, אלה שלא קיימו את הנאמר בברית שכרתו לפניי, אלה שחתכו עגל לשניים ועברו בין החלקים שלו – 19 שרי יהודה ושרי ירושלים, המשרתים, הכוהנים וכל האנשים שעברו בין החלקים של העגל – 20 אתן ביד אויביהם וביד אלה שרוצים להרוג אותם, והגוויות שלהם יהיו מאכל לעופות ולבעלי החיים. 21 את צדקיהו מלך יהודה ואת שריו אתן ביד אויביהם וביד אלה שרוצים להרוג אותם וביד חיילי מלך בבל שמסירים מעליכם את המצור. 22 אצווה שישובו אל העיר הזאת, ילחמו בה, יכבשו וישרפו אותה. את ערי יהודה אהפוך לשממה ולא ישאר בהן תושב' ", אמר ה'.