תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק מב

1 וַיִּגְּשׁוּ כָּל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים, וְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ, וִיזַנְיָה בֶּן־הוֹשַׁעְיָה; וְכָל־הָעָם מִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל׃ 2 וַיֹּאמְרוּ אֶל־יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, תִּפָּל־נָא תְחִנָּתֵנוּ לְפָנֶיךָ, וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל־יהוה אֱלֹהֶיךָ, בְּעַד כָּל־הַשְּׁאֵרִית הַזֹּאת; כִּי־נִשְׁאַרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה, כַּאֲשֶׁר עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֹתָנוּ׃ 3 וְיַגֶּד־לָנוּ יהוה אֱלֹהֶיךָ, אֶת־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נֵלֶךְ־בָּהּ; וְאֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה׃
4 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא שָׁמַעְתִּי, הִנְנִי מִתְפַּלֵּל אֶל־יהוה אֱלֹהֵיכֶם כְּדִבְרֵיכֶם; וְהָיָה כָּל־הַדָּבָר אֲשֶׁר־יַעֲנֶה יהוה אֶתְכֶם אַגִּיד לָכֶם, לֹא־אֶמְנַע מִכֶּם דָּבָר׃
5 וְהֵמָּה אָמְרוּ אֶל־יִרְמְיָהוּ, יְהִי יהוה בָּנוּ, לְעֵד אֱמֶת וְנֶאֱמָן; אִם־לֹא כְּכָל־הַדָּבָר אֲשֶׁר יִשְׁלָחֲךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ אֵלֵינוּ כֵּן נַעֲשֶׂה׃ 6 אִם־טוֹב וְאִם־רָע, בְּקוֹל יהוה אֱלֹהֵינוּ, אֲשֶׁר אנו (אֲנַחְנוּ) שֹׁלְחִים אֹתְךָ אֵלָיו נִשְׁמָע; לְמַעַן אֲשֶׁר יִיטַב־לָנוּ, כִּי נִשְׁמַע, בְּקוֹל יהוה אֱלֹהֵינוּ׃ {ס}
7 וַיְהִי מִקֵּץ עֲשֶׂרֶת יָמִים; וַיְהִי דְבַר־יהוה אֶל־יִרְמְיָהוּ׃ 8 וַיִּקְרָא, אֶל־יוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ, וְאֶל כָּל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ; וּלְכָל־הָעָם, לְמִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל׃ 9 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, כֹּה־אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; אֲשֶׁר שְׁלַחְתֶּם אֹתִי אֵלָיו, לְהַפִּיל תְּחִנַּתְכֶם לְפָנָיו׃ 10 אִם־שׁוֹב תֵּשְׁבוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וּבָנִיתִי אֶתְכֶם וְלֹא אֶהֱרֹס, וְנָטַעְתִּי אֶתְכֶם וְלֹא אֶתּוֹשׁ; כִּי נִחַמְתִּי אֶל־הָרָעָה, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לָכֶם׃ 11 אַל־תִּירְאוּ, מִפְּנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל, אֲשֶׁר־אַתֶּם יְרֵאִים מִפָּנָיו; אַל־תִּירְאוּ מִמֶּנּוּ נְאֻם־יהוה, כִּי־אִתְּכֶם אָנִי, לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וּלְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ׃ 12 וְאֶתֵּן לָכֶם רַחֲמִים וְרִחַם אֶתְכֶם; וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַתְכֶם׃ 13 וְאִם־אֹמְרִים אַתֶּם, לֹא נֵשֵׁב בָּאָרֶץ הַזֹּאת; לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ, בְּקוֹל יהוה אֱלֹהֵיכֶם׃ 14 לֵאמֹר, לֹא כִּי אֶרֶץ מִצְרַיִם נָבוֹא, אֲשֶׁר לֹא־נִרְאֶה מִלְחָמָה, וְקוֹל שׁוֹפָר לֹא נִשְׁמָע; וְלַלֶּחֶם לֹא־נִרְעָב וְשָׁם נֵשֵׁב׃ 15 וְעַתָּה לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר־יהוה שְׁאֵרִית יְהוּדָה; כֹּה־אָמַר יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אִם־אַתֶּם שׂוֹם תְּשִׂמוּן פְּנֵיכֶם לָבֹא מִצְרַיִם, וּבָאתֶם לָגוּר שָׁם׃ 16 וְהָיְתָה הַחֶרֶב, אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִמֶּנָּה, שָׁם תַּשִּׂיג אֶתְכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְהָרָעָב אֲשֶׁר־אַתֶּם דֹּאֲגִים מִמֶּנּוּ, שָׁם יִדְבַּק אַחֲרֵיכֶם מִצְרַיִם וְשָׁם תָּמֻתוּ׃ 17 וְיִהְיוּ כָל־הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר־שָׂמוּ אֶת־פְּנֵיהֶם לָבוֹא מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם, יָמוּתוּ בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר; וְלֹא־יִהְיֶה לָהֶם שָׂרִיד וּפָלִיט, מִפְּנֵי הָרָעָה, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם׃ {ס} 18 כִּי כֹה אָמַר יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר נִתַּךְ אַפִּי וַחֲמָתִי, עַל־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָיִם, כֵּן תִּתַּךְ חֲמָתִי עֲלֵיכֶם, בְּבֹאֲכֶם מִצְרָיִם; וִהְיִיתֶם לְאָלָה וּלְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה וּלְחֶרְפָּה, וְלֹא־תִרְאוּ עוֹד, אֶת־הַמָּקוֹם הַזֶּה׃
19 דִּבֶּר יהוה עֲלֵיכֶם שְׁאֵרִית יְהוּדָה, אַל־תָּבֹאוּ מִצְרָיִם; יָדֹעַ תֵּדְעוּ, כִּי־הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם׃ 20 כִּי התעתים (הִתְעֵיתֶם) בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם, כִּי־אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי, אֶל־יהוה אֱלֹהֵיכֶם לֵאמֹר, הִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ, אֶל־יהוה אֱלֹהֵינוּ; וּכְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר יהוה אֱלֹהֵינוּ כֵּן הַגֶּד־לָנוּ וְעָשִׂינוּ׃ 21 וָאַגִּד לָכֶם הַיּוֹם; וְלֹא שְׁמַעְתֶּם, בְּקוֹל יהוה אֱלֹהֵיכֶם, וּלְכֹל אֲשֶׁר־שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם׃ 22 וְעַתָּה יָדֹעַ תֵּדְעוּ, כִּי, בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדֶּבֶר תָּמוּתוּ; בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר חֲפַצְתֶּם, לָבוֹא לָגוּר שָׁם׃ {ס}
אל תרדו למצריים
1 כל מפקדי הצבא, יוחנן בן קָרח, יְזַנְיָה בן הוֹשַׁעְיָה וכל העם, מהצעיר ועד המבוגר, ניגשו 2 אל ירמיהו הנביא ואמרו לו: "אנחנו מתחננים לפניך שתתפלל בעדנו אל ה' אלוהיך, בעד כל השארית הזאת. היינו רבים ונשארנו מעטים כפי שאתה רואה. 3 בקש מה' אלוהיך לומר לנו לאן ללכת ומה לעשות".
4 ירמיהו הנביא אמר להם: "שמעתי. אתפלל לה' אלוהיכם כפי שביקשתם וכל מה שה' יענה לכם, אומַר לכם. לא אסתיר מכם דבר".
5 הם אמרו לירמיהו: "ה' יהיה לנו לעד אמיתי ונאמן שכל דבר שיצווה עלינו ה' אלוהיך, נעשה. 6 בין שהדבר טוב ובין שהוא רע, נשמע בקול ה' אלוהינו שאליו אנחנו שולחים אותך, כדי שיִטב לנו כי נשמע בקול ה' אלוהינו".
7 כעבור עשרה ימים דיבר ה' אל ירמיהו. 8 ירמיהו קרא ליוחנן בן קָרח, לכל שרי הצבא שהיו אתו ולכל העם, מהצעיר ועד המבוגר, 9 ואמר להם: "כך אמר ה' אלוהי ישראל ששלחתם אותי אליו כדי שאתחנן בפניו בעדכם, 10 'אם תישארו בארץ הזאת אבנה אתכם ולא אהרוס, אטע אתכם ולא אעקור, כי אני מצטער על האסון שהבאתי עליכם. 11 אל תפחדו ממלך בבל, שממנו אתם פוחדים. אל תפחדו ממנו', אמר ה', 'כי אני אִתכם כדי להושיע אתכם ולהציל אתכם מידו. 12 אעורר בלבו רחמים והוא ירחם עליכם וישיב אתכם אל אדמתכם. 13 אבל אם תאמרו: "לא נישאר בארץ הזאת", ולא תשמעו בקול ה' אלוהיכם 14 אלא תאמרו: "לא, כי למצריים נלך. שם לא נראה מלחמה, לא נשמע תרועות שופר ולא נרעב למזון, לכן נתיישב שם", 15 שִמעו עכשיו, שארית יהודה, מה אומר ה'. כך אמר ה' צבאות אלוהי ישראל: "אם תפנו ללכת למצריים ותלכו לגור שם, 16 המלחמה שאתם פוחדים מפניה תגיע אליכם למצריים והרעב שאתם חוששים ממנו ירדוף אחריכם למצריים, ושם תמותו. 17 כל האנשים שיפנו ללכת למצריים כדי לגור שם ימותו במלחמה, ברעב ובמגֵפה. לא ישאר מהם איש אחרי האסון שאביא עליהם". 18 כי כך אמר ה' צבאות אלוהי ישראל: "כפי ששפכתי את כעסי על תושבי ירושלים, כך אשפוך את כעסי עליכם כאשר תבואו למצריים. אתם תהיו לקללה ולבושה ותעוררו השתוממות, ולא תראו עוד את המקום הזה" '.
19 "ה' אמר לכם, 'שארית יהודה, אל תלכו למצריים!'. זִכרו שהזהרתי אתכם היום! 20 אתם משקרים. שלחתם אותי אל ה' אלוהיכם ואמרתם, 'התפלל בעדנו אל ה' אלוהינו, כל מה שיאמר לך ה' אלוהינו אמור לנו ונעשה'. 21 אמרתי לכם היום, ואתם אינכם שומעים בקול ה' אלוהיכם ואינכם נשמעים לכל מה ששלח אותי לומר לכם. 22 דעו לכם שתמותו במלחמה, ברעב ובמגֵפה בַּמקום שאתם רוצים ללכת לגור בו!".