תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק יב

1 צַדִּיק אַתָּה יהוה, כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ; אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אוֹתָךְ, מַדּוּעַ, דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה, שָׁלוּ כָּל־בֹּגְדֵי בָגֶד׃
2 נְטַעְתָּם גַּם־שֹׁרָשׁוּ, יֵלְכוּ גַּם־עָשׂוּ פֶרִי; קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם, וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם׃
3 וְאַתָּה יהוה יְדַעְתָּנִי, תִּרְאֵנִי וּבָחַנְתָּ לִבִּי אִתָּךְ; הַתִּקֵם כְּצֹאן לְטִבְחָה, וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה׃ {ס}

4 עַד־מָתַי תֶּאֱבַל הָאָרֶץ, וְעֵשֶׂב כָּל־הַשָּׂדֶה יִיבָשׁ; מֵרָעַת יֹשְׁבֵי־בָהּ, סָפְתָה בְהֵמוֹת וָעוֹף, כִּי אָמְרוּ, לֹא יִרְאֶה אֶת־אַחֲרִיתֵנוּ׃


5 כִּי אֶת־רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ, וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת־הַסּוּסִים; וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ, וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן׃ 6 כִּי גַם־אַחֶיךָ וּבֵית־אָבִיךָ, גַּם־הֵמָּה בָּגְדוּ בָךְ, גַּם־הֵמָּה קָרְאוּ אַחֲרֶיךָ מָלֵא; אַל־תַּאֲמֵן בָּם, כִּי־יְדַבְּרוּ אֵלֶיךָ טוֹבוֹת׃ {ס}
7 עָזַבְתִּי אֶת־בֵּיתִי, נָטַשְׁתִּי אֶת־נַחֲלָתִי; נָתַתִּי אֶת־יְדִדוּת נַפְשִׁי בְּכַף אֹיְבֶיהָ׃
8 הָיְתָה־לִּי נַחֲלָתִי כְּאַרְיֵה בַיָּעַר; נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל־כֵּן שְׂנֵאתִיהָ׃
9 הַעַיִט צָבוּעַ נַחֲלָתִי לִי, הַעַיִט סָבִיב עָלֶיהָ; לְכוּ, אִסְפוּ כָּל־חַיַּת הַשָּׂדֶה הֵתָיוּ לְאָכְלָה׃
10 רֹעִים רַבִּים שִׁחֲתוּ כַרְמִי, בֹּסְסוּ אֶת־חֶלְקָתִי; נָתְנוּ אֶת־חֶלְקַת חֶמְדָּתִי לְמִדְבַּר שְׁמָמָה׃
11 שָׂמָהּ לִשְׁמָמָה, אָבְלָה עָלַי שְׁמֵמָה; נָשַׁמָּה כָּל־הָאָרֶץ, כִּי אֵין אִישׁ שָׂם עַל־לֵב׃
12 עַל־כָּל־שְׁפָיִם בַּמִּדְבָּר, בָּאוּ שֹׁדְדִים, כִּי חֶרֶב לַיהוָה אֹכְלָה, מִקְצֵה־אֶרֶץ וְעַד־קְצֵה הָאָרֶץ; אֵין שָׁלוֹם לְכָל־בָּשָׂר׃ {ס}
13 זָרְעוּ חִטִּים וְקֹצִים קָצָרוּ, נֶחְלוּ לֹא יוֹעִלוּ; וּבֹשׁוּ מִתְּבוּאֹתֵיכֶם, מֵחֲרוֹן אַף־יהוה׃ {ס}
14 כֹּה אָמַר יהוה, עַל־כָּל־שְׁכֵנַי הָרָעִים, הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה, אֲשֶׁר־הִנְחַלְתִּי אֶת־עַמִּי אֶת־יִשְׂרָאֵל; הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם, וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה אֶתּוֹשׁ מִתּוֹכָם׃ 15 וְהָיָה, אַחֲרֵי נָתְשִׁי אוֹתָם, אָשׁוּב וְרִחַמְתִּים; וַהֲשִׁבֹתִים אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ וְאִישׁ לְאַרְצוֹ׃ 16 וְהָיָה אִם־לָמֹד יִלְמְדוּ אֶת־דַּרְכֵי עַמִּי לְהִשָּׁבֵעַ בִּשְׁמִי חַי־יהוה, כַּאֲשֶׁר לִמְּדוּ אֶת־עַמִּי, לְהִשָּׁבֵעַ בַּבָּעַל; וְנִבְנוּ בְּתוֹךְ עַמִּי׃ 17 וְאִם לֹא יִשְׁמָעוּ; וְנָתַשְׁתִּי אֶת־הַגּוֹי הַהוּא נָתוֹשׁ וְאַבֵּד נְאֻם־יהוה׃ {ס}
טענות ירמיהו
1 אתה צדיק, ה' מכדי שאטען נגדך, ובכל זאת אני רוצה לבוא אליך בטענות: מדוע הרשעים מצליחים והבוגדים חיים בשלווה?
2 נטעת אותם, הם היכו שורשים, התפשטו ונתנו פרי. הם מדברים עליך הרבה אבל חושבים עליך מעט.
3 ואתה, ה', מכיר אותי. אתה רואה אותי ובוחן מה יש בלבי כלפיך. עקור אותם כמו שעוקרים צאן שמובל לשחיטה! הכן אותם ליום ההריגה!
4 עד מתי תתאבל הארץ וצמחיית כל השדות תתייבש?! בגלל רעת תושביה בא הסוף על כל בעלי החיים והעופות, כי תושביה אומרים: "הוא אינו רואה את מה שצפוי לנו". תשובת ה'
5 "הִתחריתָ בהולכי רגל והם עִייפו אותך – איך תתחרה בסוסים?! בארץ שלֵווה אתה חש ביטחון – אבל מה תעשה בצמחייה הסבוכה שלאורך הירדן? 6 אפילו אחיך ובני משפחתך בגדו בך, אפילו הם הרימו קול זעקה נגדך. אל תאמין להם אם יאמרו לך דברים טובים!
7 "אעזוב את ביתי, אפקיר את נחלתי, אתן את אהובת נפשי בידי אויביה.
8 נחלתי הייתה בעיניי כמו אריה ביער. היא שואגת עליי, לכן אני שונא אותה.
9 האם נחלתי היא עוף טורף צבעוני שעופות טורפים מתנפלים עליה מסביב? לכו אִספו את כל בעלי החיים והזמינו אותם לאכול.
10 רועים רבים יהרסו את כרמי, ירמסו את השדה שלי, יהפכו את השדה האהוב עליי למדבר שומם.
11 הם יהפכו אותו לשממה, והשממה תתאבל לפניי, כל הארץ תהיה שוממה כי לאיש לא אכפת.
12 שודדים יופיעו על כל הגבעות החשופות במדבר, כי חרב ה' תהרוג את התושבים מקצה הארץ עד קצה הארץ. לא יהיה שלום לשום יצור חי.
13 הם יזרעו חיטה ויקצרו קוצים, יעבדו קשה עד שיהיו חולים אבל לא תהיה תועלת למאמציהם. הם יתאכזבו מיבול שדותיהם בגלל כעסו של ה' ".
14 כך אמר ה': "את כל שכניי הרעים, שפגעו בנחלה שנתתי לעמי ישראל, אעקור מארצם ואת משפחת יהודה אוציא מתוכם. 15 ואחרי שאוציא אותם, אשוב לרחם עליהם ואשיב כל אחד מהם לנחלתו וכל אחד מהם לארצו. 16 אם הם יִלמדו היטב את מנהגי עמי, אם ישָבעו בי כפי שלימדו את עמי להישבע בבעל, הם יהיו חלק מעמי. 17 אבל אם עַם כלשהו לא ישמע בקולי, אעקור ואשמיד אותו", אמר ה'.