תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק כה

1 הַדָּבָר אֲשֶׁר־הָיָה עַל־יִרְמְיָהוּ עַל־כָּל־עַם יְהוּדָה, בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית, לִיהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה; הִיא, הַשָּׁנָה הָרִאשֹׁנִית, לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל׃ 2 אֲשֶׁר דִּבֶּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא עַל־כָּל־עַם יְהוּדָה, וְאֶל כָּל־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָיִם לֵאמֹר׃ 3 מִן־שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיֹאשִׁיָּהוּ בֶן־אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, זֶה שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, הָיָה דְבַר־יהוה אֵלָי; וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם אַשְׁכֵּים וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם׃ 4 וְשָׁלַח יהוה אֲלֵיכֶם אֶת־כָּל־עֲבָדָיו הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וְלֹא־הִטִּיתֶם אֶת־אָזְנְכֶם לִשְׁמֹעַ׃ 5 לֵאמֹר, שׁוּבוּ־נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמֵרֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, וּשְׁבוּ עַל־הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נָתַן יהוה לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם; לְמִן־עוֹלָם וְעַד־עוֹלָם׃ 6 וְאַל־תֵּלְכוּ, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם; וְלֹא־תַכְעִיסוּ אוֹתִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם, וְלֹא אָרַע לָכֶם׃ 7 וְלֹא־שְׁמַעְתֶּם אֵלַי נְאֻם־יהוה; לְמַעַן הִכְעִסוּנִי (הַכְעִיסֵנִי) בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם לְרַע לָכֶם׃ {ס}
8 לָכֵן כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת; יַעַן אֲשֶׁר לֹא־שְׁמַעְתֶּם אֶת־דְּבָרָי׃ 9 הִנְנִי שֹׁלֵחַ וְלָקַחְתִּי אֶת־כָּל־מִשְׁפְּחוֹת צָפוֹן נְאֻם־יהוה, וְאֶל־נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל עַבְדִּי, וַהֲבִאֹתִים עַל־הָאָרֶץ הַזֹּאת וְעַל־יֹשְׁבֶיהָ, וְעַל כָּל־הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה סָבִיב; וְהַחֲרַמְתִּים, וְשַׂמְתִּים לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה, וּלְחָרְבוֹת עוֹלָם׃ 10 וְהַאֲבַדְתִּי מֵהֶם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה; קוֹל רֵחַיִם וְאוֹר נֵר׃ 11 וְהָיְתָה כָּל־הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְחָרְבָּה לְשַׁמָּה; וְעָבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת־מֶלֶךְ בָּבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה׃
12 וְהָיָה כִמְלֹאות שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד עַל־מֶלֶךְ־בָּבֶל וְעַל־הַגּוֹי הַהוּא נְאֻם־יהוה אֶת־עֲוֹנָם וְעַל־אֶרֶץ כַּשְׂדִּים; וְשַׂמְתִּי אֹתוֹ לְשִׁמְמוֹת עוֹלָם׃ 13 וְהֵבֵאיתִי (וְהֵבֵאתִי) עַל־הָאָרֶץ הַהִיא, אֶת־כָּל־דְּבָרַי אֲשֶׁר־דִּבַּרְתִּי עָלֶיהָ; אֵת כָּל־הַכָּתוּב בַּסֵּפֶר הַזֶּה, אֲשֶׁר־נִבָּא יִרְמְיָהוּ עַל־כָּל־הַגּוֹיִם׃ 14 כִּי עָבְדוּ־בָם גַּם־הֵמָּה גּוֹיִם רַבִּים, וּמְלָכִים גְּדוֹלִים; וְשִׁלַּמְתִּי לָהֶם כְּפָעֳלָם וּכְמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם׃ {ס}

15 כִּי כֹה אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵלַי, קַח אֶת־כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה הַזֹּאת מִיָּדִי; וְהִשְׁקִיתָה אֹתוֹ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אוֹתְךָ אֲלֵיהֶם׃ 16 וְשָׁתוּ וְהִתְגֹּעֲשׁוּ וְהִתְהֹלָלוּ; מִפְּנֵי הַחֶרֶב, אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ בֵּינֹתָם׃
17 וָאֶקַּח אֶת־הַכּוֹס מִיַּד יהוה; וָאַשְׁקֶה אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר־שְׁלָחַנִי יהוה אֲלֵיהֶם׃ 18 אֶת־יְרוּשָׁלָיִם וְאֶת־עָרֵי יְהוּדָה, וְאֶת־מְלָכֶיהָ אֶת־שָׂרֶיהָ; לָתֵת אֹתָם לְחָרְבָּה לְשַׁמָּה לִשְׁרֵקָה וְלִקְלָלָה כַּיּוֹם הַזֶּה׃ 19 אֶת־פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם וְאֶת־עֲבָדָיו וְאֶת־שָׂרָיו וְאֶת־כָּל־עַמּוֹ׃ 20 וְאֵת כָּל־הָעֶרֶב, וְאֵת כָּל־מַלְכֵי אֶרֶץ הָעוּץ; וְאֵת, כָּל־מַלְכֵי אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְאֶת־אַשְׁקְלוֹן וְאֶת־עַזָּה וְאֶת־עֶקְרוֹן, וְאֵת שְׁאֵרִית אַשְׁדּוֹד׃ 21 אֶת־אֱדוֹם וְאֶת־מוֹאָב וְאֶת־בְּנֵי עַמּוֹן׃ 22 וְאֵת כָּל־מַלְכֵי־צֹר, וְאֵת כָּל־מַלְכֵי צִידוֹן; וְאֵת מַלְכֵי הָאִי, אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיָּם׃ 23 וְאֶת־דְּדָן וְאֶת־תֵּימָא וְאֶת־בּוּז, וְאֵת כָּל־קְצוּצֵי פֵאָה׃ 24 וְאֵת כָּל־מַלְכֵי עֲרָב; וְאֵת כָּל־מַלְכֵי הָעֶרֶב, הַשֹּׁכְנִים בַּמִּדְבָּר׃ 25 וְאֵת כָּל־מַלְכֵי זִמְרִי, וְאֵת כָּל־מַלְכֵי עֵילָם, וְאֵת כָּל־מַלְכֵי מָדָי׃ 26 וְאֵת כָּל־מַלְכֵי הַצָּפוֹן, הַקְּרֹבִים וְהָרְחֹקִים אִישׁ אֶל־אָחִיו, וְאֵת כָּל־הַמַּמְלְכוֹת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה; וּמֶלֶךְ שֵׁשַׁךְ יִשְׁתֶּה אַחֲרֵיהֶם׃
27 וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם {ס} כֹּה־אָמַר יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ וּקְיוּ, וְנִפְלוּ וְלֹא תָקוּמוּ; מִפְּנֵי הַחֶרֶב, אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ בֵּינֵיכֶם׃ 28 וְהָיָה, כִּי יְמָאֲנוּ לָקַחַת־הַכּוֹס מִיָּדְךָ לִשְׁתּוֹת; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת שָׁתוֹ תִשְׁתּוּ׃ 29 כִּי הִנֵּה בָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא־שְׁמִי עָלֶיהָ, אָנֹכִי מֵחֵל לְהָרַע, וְאַתֶּם הִנָּקֵה תִנָּקוּ; לֹא תִנָּקוּ, כִּי חֶרֶב, אֲנִי קֹרֵא עַל־כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת׃
30 וְאַתָּה תִּנָּבֵא אֲלֵיהֶם, אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, יהוה מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ, שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל־נָוֵהוּ, הֵידָד כְּדֹרְכִים יַעֲנֶה, אֶל כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ׃
31 בָּא שָׁאוֹן עַד־קְצֵה הָאָרֶץ, כִּי רִיב לַיהוָה בַּגּוֹיִם, נִשְׁפָּט הוּא לְכָל־בָּשָׂר; הָרְשָׁעִים נְתָנָם לַחֶרֶב נְאֻם־יהוה׃ {ס}

32 כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת, הִנֵּה רָעָה יֹצֵאת מִגּוֹי אֶל־גּוֹי; וְסַעַר גָּדוֹל, יֵעוֹר מִיַּרְכְּתֵי־אָרֶץ׃
33 וְהָיוּ חַלְלֵי יהוה בַּיּוֹם הַהוּא, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד־קְצֵה הָאָרֶץ; לֹא יִסָּפְדוּ, וְלֹא יֵאָסְפוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ, לְדֹמֶן עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ׃
34 הֵילִילוּ הָרֹעִים וְזַעֲקוּ, וְהִתְפַּלְּשׁוּ אַדִּירֵי הַצֹּאן, כִּי־מָלְאוּ יְמֵיכֶם לִטְבוֹחַ; וּתְפוֹצוֹתִיכֶם, וּנְפַלְתֶּם כִּכְלִי חֶמְדָּה׃
35 וְאָבַד מָנוֹס מִן־הָרֹעִים; וּפְלֵיטָה מֵאַדִּירֵי הַצֹּאן׃
36 קוֹל צַעֲקַת הָרֹעִים, וִילְלַת אַדִּירֵי הַצֹּאן; כִּי־שֹׁדֵד יהוה אֶת־מַרְעִיתָם׃
37 וְנָדַמּוּ נְאוֹת הַשָּׁלוֹם; מִפְּנֵי חֲרוֹן אַף־יהוה׃
38 עָזַב כַּכְּפִיר סֻכּוֹ; כִּי־הָיְתָה אַרְצָם לְשַׁמָּה, מִפְּנֵי חֲרוֹן הַיּוֹנָה, וּמִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ׃ {פ}
שבעים שנות גלות
1 זה הדבר שנמסר לירמיהו על כל אנשי יהודה בשנה הרביעית למלכות יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה, בשנה הראשונה למלכות נבוכדראצר מלך בבל. 2 ירמיהו הנביא אמר לכל אנשי יהודה ולכל תושבי ירושלים: 3 "מהשנה השלוש עשרה למלכות יאשיהו בן אמון מלך יהודה ועד היום, במשך עשרים ושלוש שנה, ה' דיבר אליי ואני דיברתי אליכם שוב ושוב אבל לא הקשבתם. 4 ה' שלח אליכם את כל עבדיו הנביאים שוב ושוב ואתם לא הקשבתם ולא רציתם לשמוע. 5 הם אמרו, 'שובו מדרככם הרעה וממעשיכם הרעים והישארו בארץ שנתן ה' לכם ולאבותיכם מעולם ועד עולם, 6 ואל תלכו אחרי אלוהים אחרים כדי לעבוד אותם ולהשתחוות להם, אל תכעיסו אותי במעשיכם, ולא אביא עליכם אסון'. 7 אבל לא שמעתם בקולי", אמר ה', "הכעסתם אותי במעשיכם שהביאו עליכם אסון".
8 כך אמר ה' צבאות: "כיוון שלא שמעתם את דבריי 9 אאסוף את כל עמי הצפון", אמר ה', "ואת עבדי, נבוכדראצר מלך בבל, ואביא אותם על הארץ הזאת ועל תושביה ועל כל העמים האלה סביב, ואשמיד אותם. מה שאעשה להם יעורר השתוממות ושריקות פליאה. הארץ תהיה חרֵבה לעולם. 10 אפסיק בהם קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אבני ריחיים ואור מנורות. 11 כל הארץ הזאת תהיה לחורבן, לשממה, והעמים האלה יהיו משועבדים למלך בבל שבעים שנה.
12 "כשיעברו שבעים שנה, אעניש את מלך בבל ואת העם ההוא על חטאם", אמר ה', "ואת ארץ הבבלים אהפוך לשממת עולם. 13 אביא על הארץ ההיא את כל הדברים שאמרתי לה, את כל הכתוב בספר הזה שניבא ירמיהו על כל העמים. 14 גם אותם ישעבדו עמים רבים ומלכים גדולים, ואעניש אותם בהתאם למעשיהם ולמעשי ידיהם". כעס ה' על כל העמים
15 כך אמר אליי ה' אלוהי ישראל: "קח מידי את הכוס הזאת, המלאה יין מורעל, והשקה בו את כל העמים שאני שולח אותך אליהם. 16 הם ישתו, יזדעזעו וישתגעו בגלל המלחמה שאני מעורר ביניהם".
17 לקחתי את הכוס מיד ה' והשקיתי את כל העמים שה' שלח אותי אליהם: 18 את ירושלים ואת ערי יהודה, את מלכיה ואת שריה (הם יהיו לחורבן ולשממה, ומה שיֵעשה להם יעורר שריקות פליאה ויהיה לקללה כפי שקורה היום), 19 את פרעה מלך מצריים ואת אנשיו ואת שריו ואת כל עמו, 20 את כל בני עֲרב ואת כל מלכי ארץ עוּץ, את כל מלכי ארץ פלשתים, את אשקלון ואת עזה ואת עקרון ואת שארית אשדוד, 21 את אֱדום ואת מואב ואת בני עמון, 22 ואת כל מלכי צור וכל מלכי צידון ואת מלכי הארצות הרחוקות שמעבר לים, 23 את דְדָן ואת תֵימָא ואת בּוּז ואת כל המגלחים את השֵער סביב ראשם, 24 את כל מלכי ערב ואת כל מלכי העמים השונים השוכנים במדבר, 25 ואת כל מלכי זִמְרִי ואת כל מלכי עֵילָם ואת כל מלכי מָדַיי 26 ואת כל מלכי הצפון הקרובים והרחוקים זה מזה, ואת כל הממלכות שעל פני הארץ, ומלך שֵׁשַׁךְ* [ששך – בבל] ישתה אחריהם.
27 "אמור להם שכך אמר ה' צבאות אלוהי ישראל, 'שתו והשתכרו עד שתקיאו ותִפְּלו ולא תקומו בגלל המלחמה שאני מעורר ביניכם'. 28 אם יסרבו לקחת את הכוס מידך ולשתות, אמור להם שכך אמר ה' צבאות, 'שתו! 29 בעיר ששייכת לי אני מתחיל לפגוע, ואתם תהיו פטורים מעונש?! לא תהיו פטורים, כי אני מכריז מלחמה על כל תושבי הארץ!' ", אמר ה' צבאות.
30 "ואתה, נבא להם את כל הדברים האלה ואמור להם, 'ה' ישאג משמים, מביתו הקדוש ישמיע את קולו. הוא ישאג על שדה המרעה שלו, יקרא אל כל תושבי הארץ קריאות ניצחון כמו דורכי הענבים.
31 רעש גדול ישָמע עד קצה הארץ כי לה' יש טענות נגד העמים. הוא ישפוט כל יצור חי. את הרשעים ישמיד במלחמה' ", אמר ה'.
32 כי כך אמר ה' צבאות: "אסון עומד לעבור מעם לעם וסערה גדולה תפרוץ מקצה הארץ.
33 ביום ההוא ימותו רבים מקצה הארץ ועד קצה הארץ ביד ה'. לא יתאבלו עליהם ולא יאספו אותם ולא יקברו אותם, הם יהפכו לזבל על פני האדמה.
34 יַלְלוּ הרועים וזעקו, התגלגלו בעפר בעלי הצאן כי הגיע זמן שחיטתכם! אנפץ אתכם ותיפלו כמו כלים יקרים.
35 לא יהיה לרועים לאן לברוח ולבעלי הצאן לאן להימלט.
36 קול צעקת הרועים ויללת בעלי הצאן ישָמעו כי ה' ישדוד את הצאן שהם רועים.
37 שדות המרעה השלווים ישתתקו בגלל כעס ה'.
38 כמו אריה צעיר העוזב את מאורתו תהיה ארצם לשממה בגלל הכעס הרצחני, בגלל כעסו של ה' ".