תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק כט

1 וְאֵלֶּה דִּבְרֵי הַסֵּפֶר, אֲשֶׁר שָׁלַח יִרְמְיָה הַנָּבִיא מִירוּשָׁלָיִם; אֶל־יֶתֶר זִקְנֵי הַגּוֹלָה, וְאֶל־הַכֹּהֲנִים וְאֶל־הַנְּבִיאִים וְאֶל־כָּל־הָעָם, אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מִירוּשָׁלָיִם בָּבֶלָה׃ 2 אַחֲרֵי צֵאת יְכָנְיָה־הַמֶּלֶךְ וְהַגְּבִירָה וְהַסָּרִיסִים שָׂרֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר מִירוּשָׁלָיִם׃ 3 בְּיַד אֶלְעָשָׂה בֶן־שָׁפָן, וּגְמַרְיָה בֶּן־חִלְקִיָּה; אֲשֶׁר שָׁלַח צִדְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה, אֶל־נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּבֶלָה לֵאמֹר׃ {ס} 4 כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; לְכָל־הַגּוֹלָה, אֲשֶׁר־הִגְלֵיתִי מִירוּשָׁלָיִם בָּבֶלָה׃ 5 בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ; וְנִטְעוּ גַנּוֹת, וְאִכְלוּ אֶת־פִּרְיָן׃ 6 קְחוּ נָשִׁים, וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת, וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים, וְאֶת־בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים, וְתֵלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת; וּרְבוּ־שָׁם וְאַל־תִּמְעָטוּ׃ 7 וְדִרְשׁוּ אֶת־שְׁלוֹם הָעִיר, אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה, וְהִתְפַּלְלוּ בַעֲדָהּ אֶל־יהוה; כִּי בִשְׁלוֹמָהּ, יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם׃ {פ}
8 כִּי כֹה אָמַר יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אַל־יַשִּׁיאוּ לָכֶם נְבִיאֵיכֶם אֲשֶׁר־בְּקִרְבְּכֶם וְקֹסְמֵיכֶם; וְאַל־תִּשְׁמְעוּ אֶל־חֲלֹמֹתֵיכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם מַחְלְמִים׃ 9 כִּי בְשֶׁקֶר, הֵם נִבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי; לֹא שְׁלַחְתִּים נְאֻם־יהוה׃ {ס}
10 כִּי־כֹה אָמַר יהוה, כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם; וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת־דְּבָרִי הַטּוֹב, לְהָשִׁיב אֶתְכֶם, אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה׃ 11 כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת־הַמַּחֲשָׁבֹת, אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם־יהוה; מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה, לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה׃ 12 וּקְרָאתֶם אֹתִי וַהֲלַכְתֶּם, וְהִתְפַּלַּלְתֶּם אֵלָי; וְשָׁמַעְתִּי אֲלֵיכֶם׃ 13 וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי וּמְצָאתֶם; כִּי תִדְרְשֻׁנִי בְּכָל־לְבַבְכֶם׃ 14 וְנִמְצֵאתִי לָכֶם נְאֻם־יהוה, וְשַׁבְתִּי אֶת־שְׁבִיתְכֶם (שְׁבוּתְכֶם), וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל־הַגּוֹיִם וּמִכָּל־הַמְּקוֹמוֹת, אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם נְאֻם־יהוה; וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם, אֶל־הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר־הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם׃
15 כִּי אֲמַרְתֶּם; הֵקִים לָנוּ יהוה נְבִאִים בָּבֶלָה׃ {ס} 16 כִּי־כֹה אָמַר יהוה, אֶל־הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׁב אֶל־כִּסֵּא דָוִד, וְאֶל־כָּל־הָעָם, הַיּוֹשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת; אֲחֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא־יָצְאוּ אִתְּכֶם בַּגּוֹלָה׃ 17 כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת, הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּם, אֶת־הַחֶרֶב אֶת־הָרָעָב וְאֶת־הַדָּבֶר; וְנָתַתִּי אוֹתָם, כַּתְּאֵנִים הַשֹּׁעָרִים, אֲשֶׁר לֹא־תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ׃ 18 וְרָדַפְתִּי אַחֲרֵיהֶם, בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר; וּנְתַתִּים לִזְוָעָה (לְזַעֲוָה) לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, לְאָלָה וּלְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה וּלְחֶרְפָּה, בְּכָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־הִדַּחְתִּים שָׁם׃ 19 תַּחַת אֲשֶׁר־לֹא־שָׁמְעוּ אֶל־דְּבָרַי נְאֻם־יהוה; אֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי אֲלֵיהֶם אֶת־עֲבָדַי הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם נְאֻם־יהוה׃ 20 וְאַתֶּם שִׁמְעוּ דְבַר־יהוה; כָּל־הַגּוֹלָה, אֲשֶׁר־שִׁלַּחְתִּי מִירוּשָׁלָיִם בָּבֶלָה׃ {ס} 21 כֹּה־אָמַר יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל־אַחְאָב בֶּן־קוֹלָיָה וְאֶל־צִדְקִיָּהוּ בֶן־מַעֲשֵׂיָה, הַנִּבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי שָׁקֶר; הִנְנִי נֹתֵן אֹתָם, בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל, וְהִכָּם לְעֵינֵיכֶם׃ 22 וְלֻקַּח מֵהֶם קְלָלָה, לְכֹל גָּלוּת יְהוּדָה, אֲשֶׁר בְּבָבֶל לֵאמֹר; יְשִׂמְךָ יהוה כְּצִדְקִיָּהוּ וּכְאֶחָב, אֲשֶׁר־קָלָם מֶלֶךְ־בָּבֶל בָּאֵשׁ׃ 23 יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל, וַיְנַאֲפוּ אֶת־נְשֵׁי רֵעֵיהֶם, וַיְדַבְּרוּ דָבָר בִּשְׁמִי שֶׁקֶר, אֲשֶׁר לוֹא צִוִּיתִם; וְאָנֹכִי הוּיֹדֵעַ (הַיּוֹדֵעַ) וָעֵד נְאֻם־יהוה׃ {ס}

24 וְאֶל־שְׁמַעְיָהוּ הַנֶּחֱלָמִי תֹּאמַר לֵאמֹר׃ 25 כֹּה־אָמַר יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר; יַעַן אֲשֶׁר אַתָּה שָׁלַחְתָּ בְשִׁמְכָה סְפָרִים, אֶל־כָּל־הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָיִם, וְאֶל־צְפַנְיָה בֶן־מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן, וְאֶל כָּל־הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר׃ 26 יהוה נְתָנְךָ כֹהֵן, תַּחַת יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, לִהְיוֹת פְּקִדִים בֵּית יהוה, לְכָל־אִישׁ מְשֻׁגָּע וּמִתְנַבֵּא; וְנָתַתָּה אֹתוֹ אֶל־הַמַּהְפֶּכֶת וְאֶל־הַצִּינֹק׃ 27 וְעַתָּה, לָמָּה לֹא גָעַרְתָּ, בְּיִרְמְיָהוּ הָעֲנְּתֹתִי; הַמִּתְנַבֵּא לָכֶם׃ 28 כִּי עַל־כֵּן שָׁלַח אֵלֵינוּ בָּבֶל לֵאמֹר אֲרֻכָּה הִיא; בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ, וְנִטְעוּ גַנּוֹת, וְאִכְלוּ אֶת־פְּרִיהֶן׃
29 וַיִּקְרָא צְפַנְיָה הַכֹּהֵן אֶת־הַסֵּפֶר הַזֶּה; בְּאָזְנֵי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא׃ {פ} 30 וַיְהִי דְּבַר־יהוה, אֶל־יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר׃ 31 שְׁלַח עַל־כָּל־הַגּוֹלָה לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יהוה, אֶל־שְׁמַעְיָה הַנֶּחֱלָמִי; יַעַן אֲשֶׁר נִבָּא לָכֶם שְׁמַעְיָה, וַאֲנִי לֹא שְׁלַחְתִּיו, וַיַּבְטַח אֶתְכֶם עַל־שָׁקֶר׃ 32 לָכֵן כֹּה־אָמַר יהוה, הִנְנִי פֹקֵד עַל־שְׁמַעְיָה הַנֶּחֱלָמִי וְעַל־זַרְעוֹ, לֹא־יִהְיֶה לוֹ אִישׁ יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ־הָעָם הַזֶּה, וְלֹא־יִרְאֶה בַטּוֹב אֲשֶׁר־אֲנִי עֹשֶׂה־לְעַמִּי נְאֻם־יהוה; כִּי־סָרָה דִבֶּר עַל־יהוה׃ {ס}
מכתב לגולי בבל
1 זה תוכן המכתב ששלח ירמיה הנביא מירושלים אל יתר זקני הגולים ואל הכוהנים, אל הנביאים ואל כל העם שהִגלה נבוכדנאצר מירושלים לבבל 2 אחרי שיצאו יכניה המלך, אמו ומשרתיו, שרי יהודה וירושלים וכל היוצרים והמסגרים מירושלים. 3 הוא שלח את המכתב לבבל בידי אֶלְעָשָׂה בן שפן וגְמַרְיָה בן חִלְקִיָה, שליחי צדקיה מלך יהודה, אל נבוכדנאצר מלך בבל. במכתב נאמר 4 שכך אמר ה' צבאות אלוהי ישראל לכל הגולים שהִגלה מירושלים לבבל: 5 "בְּנו בתים והתיישבו, טעו גנים ואִכלו את פרותיהם. 6 שאו נשים והולידו בנים ובנות, וקחו לבניכם נשים וחתנו את בנותיכם וגם הן ילדו בנים ובנות. התרבו בבבל ואל תתמעטו, 7 ופעלו למען שלום העיר שהגליתי אתכם אליה. התפללו בעדה אל ה', כי כאשר יהיה בה שלום, יהיה גם לכם שלום.
8 "כך אמר ה' צבאות אלוהי ישראל, 'אל תתנו לנביאים ולמכשפים שלכם, החיים ביניכם, להטעות אתכם. אל תקשיבו לחלומות שעודדתם אותם לחלום. 9 הם מנבאים לכם נבואות שקר בשמי. לא שלחתי אותם', אמר ה'.
10 "כך אמר ה', 'אחרי שתהיו בבבל שבעים שנה, אזכור אתכם לטובה ואקיים לכם את הבטחתי הטובה להשיב אתכם למקום הזה. 11 אני יודע אילו מחשבות אני חושב עליכם', אמר ה', 'להביא לכם שלום ולא להרע לכם, לתת לכם עתיד ותקווה. 12 תקראו אליי ותלכו להתפלל אליי, ואקשיב לכם. 13 תחפשו אותי ותמצאו אם תחפשו אותי בכל לבכם. 14 תמצאו אותי', אמר ה', 'ואשיב את השבויים שלכם, אאסוף אתכם מכל העמים ומכל המקומות שפיזרתי אתכם בהם', אמר ה', 'ואשיב אתכם אל המקום שהגליתי אתכם ממנו'.
15 "אם תאמרו, 'ה' הקים לנו נביאים בבבל'... 16 כך אמר ה' על המלך המולך על כיסא דוד ועל כל התושבים בעיר הזאת, על בני עמכם שלא יצאו אִתכם לגולה, 17 כך אמר ה' צבאות, 'אני עומד להביא עליהם מלחמה, רעב ומגֵפה. אגרום להם להיות כמו תאנים גרועות שלא ניתן לאכול אותן מרוב שהן רעות. 18 ארדוף אותם במלחמה, ברעב ובמגֵפה ואגרום לכך שיהיו לקללה ולבושה, ויעוררו השתוממות ושריקות פליאה בין העמים שפיזרתי אותם בהם 19 כי לא שמעו לדבריי', אמר ה'. 'שלחתי אליהם את עבדיי הנביאים שוב ושוב, אבל הם לא הקשיבו', אמר ה'. 20 'ואתם, שִמעו את דבר ה', כל הגולים שגירשתי מירושלים לבבל. 21 כך אמר ה' צבאות אלוהי ישראל על אַחְאָב בן קוֹלָיָה ועל צדקיהו בן מַעֲשֵׂיָה, המנבאים לכם נבואות שקר בשמי: "אתן אותם ביד נבוכדראצר מלך בבל והוא יהרוג אותם לעיניכם. 22 כל גולי יהודה שבבבל ישתמשו בקללה הזאת, 'יעשה לך ה' כפי שעשה לצדקיהו ולאחאב שמלך בבל שרף באש',23 כי הם עשו בישראל מעשה נורא, נאפו עם נשים של אחרים ואמרו בשמי שקרים שלא ציוויתי עליהם לומר. אני הוא שיודע זאת ואני עד למעשיהם" ' ", אמר ה'. הודעה לשמעיה
24 אמור לשְׁמַעְיָהוּ הנֶחֱלָמִי 25 שה' צבאות אלוהי ישראל אמר: "שלחת בשמך מכתבים לכל תושבי ירושלים ואל צְפַנְיָה בן מַעֲשֵׂיָה הכוהן ואל כל הכוהנים ואמרת, 26 'ה' מינה אותך לכוהן במקום יְהוֹיָדָע הכוהן להיות מופקד בבית ה' על כל משוגע ונביא ולשים אותם במכשיר עינויים ובצינוק. 27 למה לא גערת בירמיהו מעֲנָתוֹת המנבא לכם? 28 הוא שלח אלינו לבבל הודעה ואמר: "הגלות תהיה ארוכה. בְּנו בתים והתיישבו, וטעו גנים ואִכלו את פרותיהם" ' ".
29 צפניה הקריא את המכתב הזה לירמיהו הנביא, 30 וה' אמר לירמיהו 31 להודיע לכל הגולים שכך אמר ה' על שמעיה הנחלמי: "שמעיה ניבא לכם ואני לא שלחתי אותו, והוא גרם לכם לבטוח בשקרים". 32 לכן כך אמר ה': "אני עומד להעניש את שמעיה הנחלמי ואת צאצאיו. איש מהם לא יֵשב בתוך העם הזה ולא יראה את הטוב שאעשה לעמי, כי שמעיה מרד בה' ", אמר ה'.