תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק ט

1 מִי־יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר, מְלוֹן אֹרְחִים, וְאֶעֶזְבָה אֶת־עַמִּי, וְאֵלְכָה מֵאִתָּם; כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים, עֲצֶרֶת בֹּגְדִים׃ 2 וַיַּדְרְכוּ אֶת־לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר, וְלֹא לֶאֱמוּנָה גָּבְרוּ בָאָרֶץ; כִּי מֵרָעָה אֶל־רָעָה יָצָאוּ וְאֹתִי לֹא־יָדָעוּ נְאֻם־יהוה׃ {ס}
3 אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ, וְעַל־כָּל־אָח אַל־תִּבְטָחוּ; כִּי כָל־אָח עָקוֹב יַעְקֹב, וְכָל־רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ׃ 4 וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ, וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ; לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר־שֶׁקֶר הַעֲוֵה נִלְאוּ׃ 5 שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה; בְּמִרְמָה מֵאֲנוּ דַעַת־אוֹתִי נְאֻם־יהוה׃ {ס}
6 לָכֵן, כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת, הִנְנִי צוֹרְפָם וּבְחַנְתִּים; כִּי־אֵיךְ אֶעֱשֶׂה, מִפְּנֵי בַּת־עַמִּי׃ 7 חֵץ שׁוֹחֵט (שָׁחוּט) לְשׁוֹנָם מִרְמָה דִבֵּר; בְּפִיו, שָׁלוֹם אֶת־רֵעֵהוּ יְדַבֵּר, וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ׃ 8 הַעַל־אֵלֶּה לֹא־אֶפְקָד־בָּם נְאֻם־יהוה; אִם בְּגוֹי אֲשֶׁר־כָּזֶה, לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי׃ {ס}
9 עַל־הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי, וְעַל־נְאוֹת מִדְבָּר קִינָה, כִּי נִצְּתוּ מִבְּלִי־אִישׁ עֹבֵר, וְלֹא שָׁמְעוּ קוֹל מִקְנֶה; מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַד־בְּהֵמָה, נָדְדוּ הָלָכוּ׃
10 וְנָתַתִּי אֶת־יְרוּשָׁלָיִם לְגַלִּים מְעוֹן תַּנִּים; וְאֶת־עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מִבְּלִי יוֹשֵׁב׃ {ס}
11 מִי־הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת־זֹאת, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי־יהוה אֵלָיו וְיַגִּדָהּ; עַל־מָה אָבְדָה הָאָרֶץ, נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר׃ {ס} 12 וַיֹּאמֶר יהוה, עַל־עָזְבָם אֶת־תּוֹרָתִי, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם; וְלֹא־שָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְלֹא־הָלְכוּ בָהּ׃ 13 וַיֵּלְכוּ, אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם; וְאַחֲרֵי הַבְּעָלִים, אֲשֶׁר לִמְּדוּם אֲבוֹתָם׃ {ס} 14 לָכֵן, כֹּה־אָמַר יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מַאֲכִילָם אֶת־הָעָם הַזֶּה לַעֲנָה; וְהִשְׁקִיתִים מֵי־רֹאשׁ׃ 15 וַהֲפִצוֹתִים בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ, הֵמָּה וַאֲבוֹתָם; וְשִׁלַּחְתִּי אַחֲרֵיהֶם אֶת־הַחֶרֶב, עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם׃ {פ}
16 כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת, הִתְבּוֹנְנוּ וְקִרְאוּ לַמְקוֹנְנוֹת וּתְבוֹאֶינָה; וְאֶל־הַחֲכָמוֹת שִׁלְחוּ וְתָבוֹאנָה׃ 17 וּתְמַהֵרְנָה וְתִשֶּׂנָה עָלֵינוּ נֶהִי; וְתֵרַדְנָה עֵינֵינוּ דִּמְעָה, וְעַפְעַפֵּינוּ יִזְּלוּ־מָיִם׃ 18 כִּי קוֹל נְהִי נִשְׁמַע מִצִּיּוֹן אֵיךְ שֻׁדָּדְנוּ; בֹּשְׁנוּ מְאֹד כִּי־עָזַבְנוּ אָרֶץ, כִּי הִשְׁלִיכוּ מִשְׁכְּנוֹתֵינוּ׃ {ס}
19 כִּי־שְׁמַעְנָה נָשִׁים דְּבַר־יהוה, וְתִקַּח אָזְנְכֶם דְּבַר־פִּיו; וְלַמֵּדְנָה בְנוֹתֵיכֶם נֶהִי, וְאִשָּׁה רְעוּתָהּ קִינָה׃ 20 כִּי־עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ, בָּא בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ; לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ, בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת׃
21 דַּבֵּר, כֹּה נְאֻם־יהוה, וְנָפְלָה נִבְלַת הָאָדָם, כְּדֹמֶן עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה; וּכְעָמִיר מֵאַחֲרֵי הַקֹּצֵר וְאֵין מְאַסֵּף׃ {ס}
22 כֹּה אָמַר יהוה, אַל־יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל־יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ; אַל־יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ׃ 23 כִּי אִם־בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל, הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי, כִּי אֲנִי יהוה, עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ; כִּי־בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם־יהוה׃ {ס}
24 הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יהוה; וּפָקַדְתִּי, עַל־כָּל־מוּל בְּעָרְלָה׃ 25 עַל־מִצְרַיִם וְעַל־יְהוּדָה, וְעַל־אֱדוֹם וְעַל־בְּנֵי עַמּוֹן וְעַל־מוֹאָב, וְעַל כָּל־קְצוּצֵי פֵאָה, הַיֹּשְׁבִים בַּמִּדְבָּר; כִּי כָל־הַגּוֹיִם עֲרֵלִים, וְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי־לֵב׃ {ס}
חבורת בוגדים
1 "הלוואי שהיה לי מקום לינה במדבר! הייתי עוזב את בני עמי ומתרחק מהם כי כולם נואפים, חבורת בוגדים. 2 הם מכינים את לשונם לדברי שקר כמו שמכינים קשת, הם לא השתלטו על הארץ כדי לנהוג ביושר אלא הולכים מרוע לרוע ואותי אינם מכירים", אמר ה'.
3 "היזהרו זה מזה, אל תבטחו בשום אח כי כל אח מְרַמֶה, כל חבר מפיץ שמועות! 4 הם מרמים זה את זה ואינם מדברים אמת. הם הרגילו את לשונם לדבר שקרים, עיוותו את דרכם לגמרי. 5 אתה מוקף מִרמה, בגלל המרמה הם מסרבים להכיר אותי", אמר ה'.
6 לכן כך אמר ה' צבאות: "אצרוף ואבחן אותם. איך יתכן שאנהג אחרת בבני עמי? 7 לשונם היא חץ מחודד. הם מדברים דברי מרמה. בפיו מדבר אדם עם חברו על שלום, ובלבו מתכנן לפגוע בו. 8 האם על מעשים אלה לא אעניש אותם?", אמר ה', "האם בעם כזה לא אנקום?!".
9 על ההרים אשמיע קול בכי ויללה, ועל שדות המרעה במדבר אשיר שירי אבל כי הם נשרפו ואיש אינו עובר בהם, קול העדרים אינו נשמע, העופות ובעלי החיים ברחו והלכו.
10 "אהפוך את ירושלים לגלי אבנים, משכן לתנים, ואת ערי יהודה אהפוך לשממה, לא ישאר בהן תושב".
11 מי האיש החכם שיבין זאת ושה' דיבר אליו? שיאמר למה נהרסה הארץ, נשרפה, הפכה למדבר שאיש אינו עובר בו. 12 ה' אמר: "כי עזבו את תורתי שנתתי להם ולא שמעו בקולי ולא נהגו לפיה 13 אלא הלכו אחרי לבם הקשה ואחרי אלילי הבעל שאותם למדו מאבותיהם לעבוד". 14 לכן כך אמר ה' צבאות אלוהי ישראל: "אני עומד להאכיל את בני העם הזה צמח מר ולהשקות אותם מים מורעלים. 15 אפזר אותם בין עמים שהם ואבותיהם לא הכירו ואשלח אויבים להילחם בהם עד שאשמיד אותם".
16 כך אמר ה' צבאות: "שימו לב! קִראו למתאבלות המקצועיות לבוא ושִלחו להביא את החכמות. 17 שימהרו ויבואו להתאבל עלינו עד שיֵרדו מעינינו דמעות, יזלו מהן מים. 18 כי שיר אבל נשמע מציון, 'איך נהרסנו, השפילו אותנו מאוד! אנחנו נאלצים לעזוב את הארץ כי החריבו את בתינו' ".
19 נשים, שִמעו את דבר ה', שימו לב לדברים שבפיו כדי שתְלמדו את בנותיכן לבכות וזו את זו לשיר שירי אבל. 20 המוות הגיע עד לחלונות שלנו, נכנס לארמונות שלנו כדי להשמיד כל תינוק מהרחובות ובחורים מהכיכרות.
21 "אמור, 'כך אמר ה': "גופות אדם יפלו כמו זבל בשדה וכמו אלומה שהקוצר השאיר אחריו, ולא יהיה מי שיאסוף אותן" ' ".
22 כך אמר ה': "אל יתפאר החכם בחכמתו ואל יתפאר החזק בכוחו. אל יתפאר העשיר בעושרו 23 אלא בזאת יתפאר מי שמתפאר: בכך שהוא מבין ומכיר אותי, שאני ה', עושה חסד, משפט וצדקה בארץ, כי אלה רצויים בעיניי", אמר ה'.
24 "יבואו ימים", אמר ה', "שאעניש את כל הנימולים שיש להם ערלה: 25 את המצרים ואת תושבי יהודה, את תושבי אדום ואת תושבי מואב ואת כל אלה שגרים במדבר ומגלחים את השֵער סביב ראשם, כי כל העמים האלה ערלים וכל עם ישראל ערל בלבו".