תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק יא

1 הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ, מֵאֵת יהוה לֵאמֹר׃ 2 שִׁמְעוּ אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת; וְדִבַּרְתָּם אֶל־אִישׁ יְהוּדָה, וְעַל־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָיִם׃ 3 וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה־אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; אָרוּר הָאִישׁ, אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע, אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת׃ 4 אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִיאִי־אוֹתָם מֵאֶרֶץ־מִצְרַיִם מִכּוּר הַבַּרְזֶל לֵאמֹר, שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם, כְּכֹל אֲשֶׁר־אֲצַוֶּה אֶתְכֶם; וִהְיִיתֶם לִי לְעָם, וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים׃ 5 לְמַעַן הָקִים אֶת־הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם, לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּיּוֹם הַזֶּה; וָאַעַן וָאֹמַר אָמֵן יהוה׃ {ס}

6 וַיֹּאמֶר יהוה אֵלַי, קְרָא אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּעָרֵי יְהוּדָה, וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלָיִם לֵאמֹר; שִׁמְעוּ, אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת, וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם׃ 7 כִּי הָעֵד הַעִדֹתִי בַּאֲבוֹתֵיכֶם, בְּיוֹם הַעֲלוֹתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְעַד־הַיּוֹם הַזֶּה, הַשְׁכֵּם וְהָעֵד לֵאמֹר; שִׁמְעוּ בְּקוֹלִי׃ 8 וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא־הִטּוּ אֶת־אָזְנָם, וַיֵּלְכוּ, אִישׁ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם הָרָע; וָאָבִיא עֲלֵיהֶם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַבְּרִית־הַזֹּאת אֲשֶׁר־צִוִּיתִי לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשׂוּ׃ {ס}
9 וַיֹּאמֶר יהוה אֵלָי; נִמְצָא־קֶשֶׁר בְּאִישׁ יְהוּדָה, וּבְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָיִם׃ 10 שָׁבוּ עַל־עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם הָרִאשֹׁנִים, אֲשֶׁר מֵאֲנוּ לִשְׁמוֹעַ אֶת־דְּבָרַי, וְהֵמָּה הָלְכוּ, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם; הֵפֵרוּ בֵית־יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה, אֶת־בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם׃ {ס} 11 לָכֵן, כֹּה אָמַר יהוה, הִנְנִי מֵבִיא אֲלֵיהֶם רָעָה, אֲשֶׁר לֹא־יוּכְלוּ לָצֵאת מִמֶּנָּה; וְזָעֲקוּ אֵלַי, וְלֹא אֶשְׁמַע אֲלֵיהֶם׃ 12 וְהָלְכוּ עָרֵי יְהוּדָה, וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָיִם, וְזָעֲקוּ אֶל־הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר הֵם מְקַטְּרִים לָהֶם; וְהוֹשֵׁעַ לֹא־יוֹשִׁיעוּ לָהֶם בְּעֵת רָעָתָם׃ 13 כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ, הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה; וּמִסְפַּר חֻצוֹת יְרוּשָׁלָיִם, שַׂמְתֶּם מִזְבְּחוֹת לַבֹּשֶׁת, מִזְבְּחוֹת לְקַטֵּר לַבָּעַל׃ {ס}
14 וְאַתָּה, אַל־תִּתְפַּלֵּל בְּעַד־הָעָם הַזֶּה, וְאַל־תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה; כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ, בְּעֵת קָרְאָם אֵלַי בְּעַד רָעָתָם׃ {ס}
15 מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי, עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה הָרַבִּים, וּבְשַׂר־קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ; כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי׃ 16 זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי־תֹאַר, קָרָא יהוה שְׁמֵךְ; לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה, הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ, וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו׃ 17 וַיהוה צְבָאוֹת הַנּוֹטֵעַ אוֹתָךְ, דִּבֶּר עָלַיִךְ רָעָה; בִּגְלַל רָעַת בֵּית־יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה, אֲשֶׁר עָשׂוּ לָהֶם לְהַכְעִסֵנִי לְקַטֵּר לַבָּעַל׃ {ס}


18 וַיהוה הוֹדִיעַנִי וָאֵדָעָה; אָז הִרְאִיתַנִי מַעַלְלֵיהֶם׃ 19 וַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף יוּבַל לִטְבוֹחַ; וְלֹא־יָדַעְתִּי כִּי־עָלַי חָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת, נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ וְנִכְרְתֶנּוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים, וּשְׁמוֹ לֹא־יִזָּכֵר עוֹד׃ 20 וַיהוה צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק, בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב; אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם, כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת־רִיבִי׃ {ס}

21 לָכֵן, כֹּה־אָמַר יהוה עַל־אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת, הַמְבַקְשִׁים אֶת־נַפְשְׁךָ לֵאמֹר; לֹא תִנָּבֵא בְּשֵׁם יהוה, וְלֹא תָמוּת בְּיָדֵנוּ׃ {ס} 22 לָכֵן, כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת, הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיהֶם; הַבַּחוּרִים יָמֻתוּ בַחֶרֶב, בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, יָמֻתוּ בָּרָעָב׃ 23 וּשְׁאֵרִית לֹא תִהְיֶה לָהֶם; כִּי־אָבִיא רָעָה אֶל־אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת שְׁנַת פְּקֻדָּתָם׃ {ס}
העם הפר את הברית
1 זה הדבר שנמסר לירמיהו מה': 2 "שמע את דברי הברית הזאת וחזור עליהם בפני אנשי יהודה ותושבי ירושלים. 3 אמור להם שכך אמר אלוהי ישראל, 'קללה תבוא על האיש שלא יקיים את דברי הברית הזאת 4 שמסרתי לאבותיכם כאשר הוצאתי אותם מארץ מצריים, מהתנור הבוער. אמרתי לכם אז: "שִמעו בקולי וקיימו את דבריי בהתאם לכל מה שציוויתי עליכם, אז תהיו עמי ואני אהיה אלוהיכם. 5 אקיים את השבועה שנשבעתי לאבותיכם, לתת להם ארץ שופעת חלב ודבש*", [*י"א 5 דבש – לא ברור אם מדובר בדבש דבורים או בתמצית פרות] כפי שיש לכם היום' ". השבתי: "אמן, ה'!".
6 ה' אמר לי: "הכרז את כל הדברים האלה בערי יהודה וברחובות ירושלים, 'שִמעו את דברי הברית הזאת וקיימו אותם 7 כי הזהרתי את אבותיכם שוב ושוב מהיום שהעליתי אותם מארץ מצריים ועד היום, ואמרתי: "שִמעו בקולי". 8 אבל הם לא שמעו ולא הקשיבו אלא פעלו על פי לבם הקשה והרע. הבאתי עליהם את כל עונשי הברית שציוויתי עליהם לקיים, והם לא קיימו אותה' ".
9 ה' אמר לי: "מרד התגלה בין אנשי יהודה ותושבי ירושלים. 10 הם חזרו על חטאי אבותיהם הראשונים שסירבו לשמוע את דבריי, והם הלכו אחרי אלוהים אחרים ועבדו אותם. משפחת ישראל ומשפחת יהודה הפרו את הברית שלי, זו שכָּרתי עם אבותיהם. 11 לכן כך אמר ה', 'אביא עליהם צרה שלא יוכלו להינצל ממנה. הם יזעקו אליי ולא אקשיב להם. 12 תושבי ערי יהודה וירושלים ילכו ויזעקו בעת צרתם אל האלוהים שהם מקריבים להם קרבנות אבל אלו לא יושיעו אותם כלל'. 13 מספר אלוהיך שווה למספר עריך, יהודה! מספר המזבחות שהקמתם לבוֹשֶת, כדי להקריב קרבנות לבעל, שווה למספר הרחובות בירושלים!".
14 "ואתה, אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשמיע זעקה ותפילה למען בניו כי לא אקשיב כאשר יזעקו אליי בגלל צרתם".
15 "מה יש לאהובתי לעשות בביתי כשהיא עושה הרבה מעשים רעים? האם הקרבנות שאת מקדישה ימנעו את האסון? כשאַת עושה מעשים רעים אַת שמחה. 16 ה' אמר שאת עץ זית יפה ורענן שפרותיו טובים. ברעש גדול יצית אותו ה' באש וענפיו ישָברו. 17 ה' צבאות, שנטע אותך, החליט להביא עלייך אסון כיוון שמשפחת ישראל ומשפחת יהודה הכעיסו אותי במעשיהם הרעים, הם הקריבו קרבנות לבעל".
תכניות נגד ירמיהו
18 ה' גילה לי וכך ידעתי, הוא הראה לי את מחשבותיהם. 19 הייתי כמו כבש מאולף המובל לשחיטה, לא ידעתי שחשבו עליי מחשבות: "נהרוס את העץ ואת פרותיו ונכרות אותו מארץ החיים ושמו לא יזָכר עוד". 20 אבל ה' צבאות, השופט בצדק, הבוחן את הלב ואת המחשבות הנסתרות ביותר, הַרְאֵה לי את נקמתך בהם, כי לפניך הצגתי את טענותיי.
21 לכן כך אמר ה' על תושבי עֲנָתוֹת שרוצים להרוג אותך, שאומרים: "אל תנבא בשם ה' ולא נהרוג אותך". 22 ה' צבאות אמר: "אעניש אותם. הבחורים ימותו במלחמה ובניהם ובנותיהם ימותו ברעב 23 ולא תישאר מהם שארית. אביא אסון על אנשי ענתות, השנה אביא עליהם את עונשם".