תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק יט

1 כֹּה אָמַר יהוה, הָלוֹךְ וְקָנִיתָ בַקְבֻּק יוֹצֵר חָרֶשׂ; וּמִזִּקְנֵי הָעָם, וּמִזִּקְנֵי הַכֹּהֲנִים׃ 2 וְיָצָאתָ אֶל־גֵּיא בֶן־הִנֹּם, אֲשֶׁר פֶּתַח שַׁעַר הַחֲרָסוּת (הַחַרְסִית); וְקָרָאתָ שָּׁם, אֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ׃ 3 וְאָמַרְתָּ שִׁמְעוּ דְבַר־יהוה, מַלְכֵי יְהוּדָה, וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָיִם; כֹּה־אָמַר יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר כָּל־שֹׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה אָזְנָיו׃ 4 יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבֻנִי, וַיְנַכְּרוּ אֶת־הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְקַטְּרוּ־בוֹ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא־יְדָעוּם הֵמָּה וַאֲבוֹתֵיהֶם וּמַלְכֵי יְהוּדָה; וּמָלְאוּ אֶת־הַמָּקוֹם הַזֶּה דַּם נְקִיִּם׃ 5 וּבָנוּ אֶת־בָּמוֹת הַבַּעַל, לִשְׂרֹף אֶת־בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ עֹלוֹת לַבָּעַל; אֲשֶׁר לֹא־צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי, וְלֹא עָלְתָה עַל־לִבִּי׃ {פ}

6 לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים נְאֻם־יהוה, וְלֹא־יִקָּרֵא לַמָּקוֹם הַזֶּה עוֹד הַתֹּפֶת וְגֵיא בֶן־הִנֹּם; כִּי אִם־גֵּיא הַהֲרֵגָה׃ 7 וּבַקֹּתִי אֶת־עֲצַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְהִפַּלְתִּים בַּחֶרֶב לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם, וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם; וְנָתַתִּי אֶת־נִבְלָתָם לְמַאֲכָל, לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ׃ 8 וְשַׂמְתִּי אֶת־הָעִיר הַזֹּאת, לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה; כֹּל עֹבֵר עָלֶיהָ, יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק עַל־כָּל־מַכֹּתֶהָ׃ 9 וְהַאֲכַלְתִּים אֶת־בְּשַׂר בְּנֵיהֶם, וְאֵת בְּשַׂר בְּנֹתֵיהֶם, וְאִישׁ בְּשַׂר־רֵעֵהוּ יֹאכֵלוּ; בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק, אֲשֶׁר יָצִיקוּ לָהֶם אֹיְבֵיהֶם וּמְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם׃

10 וְשָׁבַרְתָּ הַבַּקְבֻּק; לְעֵינֵי הָאֲנָשִׁים, הַהֹלְכִים אוֹתָךְ׃ 11 וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר יהוה צְבָאוֹת, כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת־הָעָם הַזֶּה וְאֶת־הָעִיר הַזֹּאת, כַּאֲשֶׁר יִשְׁבֹּר אֶת־כְּלִי הַיּוֹצֵר, אֲשֶׁר לֹא־יוּכַל לְהֵרָפֵה עוֹד; וּבְתֹפֶת יִקְבְּרוּ, מֵאֵין מָקוֹם לִקְבּוֹר׃ 12 כֵּן־אֶעֱשֶׂה לַמָּקוֹם הַזֶּה נְאֻם־יהוה וּלְיוֹשְׁבָיו; וְלָתֵת אֶת־הָעִיר הַזֹּאת כְּתֹפֶת׃ 13 וְהָיוּ בָּתֵּי יְרוּשָׁלָיִם, וּבָתֵּי מַלְכֵי יְהוּדָה, כִּמְקוֹם הַתֹּפֶת הַטְּמֵאִים; לְכֹל הַבָּתִּים, אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל־גַּגֹּתֵיהֶם לְכֹל צְבָא הַשָּׁמַיִם, וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים׃ {פ}
14 וַיָּבֹא יִרְמְיָהוּ מֵהַתֹּפֶת, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יהוה שָׁם לְהִנָּבֵא; וַיַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית־יהוה, וַיֹּאמֶר אֶל־כָּל־הָעָם׃ {ס} 15 כֹּה־אָמַר יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מֵבִי (מֵבִיא) אֶל־הָעִיר הַזֹּאת וְעַל־כָּל־עָרֶיהָ, אֵת כָּל־הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלֶיהָ; כִּי הִקְשׁוּ אֶת־עָרְפָּם, לְבִלְתִּי שְׁמוֹעַ אֶת־דְּבָרָי׃
העם ככלי חרס
1 כך אמר ה': "לך וקנה מהיוצר כלי חרס. קח אתך מזקני העם ומזקני הכוהנים 2 וצא אל גֵיא בן הִינוֹם שמול פתח שער החַרְסִית, והכרז שם את הדברים שאומַר לך. 3 אמור, 'שִמעו את דבר ה', מלכי יהודה ותושבי ירושלים. כך אמר ה' צבאות אלוהי ישראל: "אני עומד להביא על המקום הזה אסון שכל מי שישמע עליו יזדעזע" '. 4 אעשה זאת משום שמלכי יהודה ותושבי ירושלים עזבו אותי. הם עבדו במקום הזה אלילים, הקריבו בו קרבנות לאלוהים אחרים, שגם הם וגם אבותיהם ומלכי יהודה לא הכירו. הם מילאו את המקום הזה בדם של חפים מפשע 5 ובנו מקומות פולחן לבעל כדי לשרוף בהם את בניהם באש כקרבן עולה לבעל. אלה מעשים שלא ציוויתי ולא אמרתי להם לעשות, ושלא עלו על דעתי".
6 "לכן יבואו ימים", אמר ה', "שהמקום הזה לא יקָרא עוד התוֹפֶת* [תופת – המקום שהקריבו בו ילדים] וגיא בן הינום אלא עמק ההרוגים. 7 אפֵר במקום הזה את תכנית תושבי יהודה וירושלים ואמסור אותם בידי אויביהם שרוצים להשמיד אותם. אתן את גופותיהם מאכל לעופות ולבעלי החיים. 8 מה שאעשה לעיר הזאת יעורר השתוממות ופליאה, כל מי שיעבור בה ישתומם וישרוק בפליאה על כל האסונות שלה. 9 אגרום להם לאכול את בשר בניהם ואת בשר בנותיהם. הם יאכלו זה את בשרו של זה בזמן המצור, בגלל המצב הקשה שיגרמו להם האויבים שלהם ואלה שרוצים להרוג אותם.
10 "שבור את כלי החרס בנוכחות האנשים שהולכים אתך 11 ואמור להם שכך אמר ה' צבאות, 'ככה אשבור את העם הזה ואת העיר הזאת כמו שהיוצר שובר כלי שאי אפשר לתקן עוד, ובתופת יקברו את המתים מחוסר מקום. 12 כך אעשה למקום הזה ולתושביו', אמר ה'. 'אגרום לעיר הזאת להיות כמו התופת. 13 בתי ירושלים ובתי מלכי יהודה יהיו טמאים כמו התופת, כל הבתים שעל גגותיהם הקריבו קרבנות לכל הכוכבים והקריבו קרבנות יין לאלוהים אחרים' ".
14 ירמיהו בא מהתופת, לשם שלח אותו ה' לנבא, עמד בחצר בית ה' ואמר לכל העם: 15 "כך אמר ה' צבאות אלוהי ישראל, 'אני עומד להביא על העיר הזאת ועל כל הערים סביבה את האסון שאמרתי שאביא עליהן כי תושביהן מסרבים בעקשנות לשמוע את דבריי' ".