תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק כ

1 וַיִּשְׁמַע פַּשְׁחוּר בֶּן־אִמֵּר הַכֹּהֵן, וְהוּא־פָקִיד נָגִיד בְּבֵית יהוה; אֶת־יִרְמְיָהוּ, נִבָּא אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃ 2 וַיַּכֶּה פַשְׁחוּר, אֵת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא; וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל־הַמַּהְפֶּכֶת, אֲשֶׁר בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן הָעֶלְיוֹן, אֲשֶׁר בְּבֵית יהוה׃ 3 וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיֹּצֵא פַשְׁחוּר אֶת־יִרְמְיָהוּ מִן־הַמַּהְפָּכֶת; וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִרְמְיָהוּ, לֹא פַשְׁחוּר קָרָא יהוה שְׁמֶךָ, כִּי אִם־מָגוֹר מִסָּבִיב׃ {פ} 4 כִּי כֹה אָמַר יהוה הִנְנִי נֹתֶנְךָ לְמָגוֹר לְךָ וּלְכָל־אֹהֲבֶיךָ, וְנָפְלוּ בְּחֶרֶב אֹיְבֵיהֶם וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת; וְאֶת־כָּל־יְהוּדָה, אֶתֵּן בְּיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל, וְהִגְלָם בָּבֶלָה וְהִכָּם בֶּחָרֶב׃ 5 וְנָתַתִּי, אֶת־כָּל־חֹסֶן הָעִיר הַזֹּאת, וְאֶת־כָּל־יְגִיעָהּ וְאֶת־כָּל־יְקָרָהּ; וְאֵת כָּל־אוֹצְרוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה, אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם, וּבְזָזוּם וּלְקָחוּם, וֶהֱבִיאוּם בָּבֶלָה׃ 6 וְאַתָּה פַשְׁחוּר, וְכֹל יֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ, תֵּלְכוּ בַּשֶּׁבִי; וּבָבֶל תָּבוֹא, וְשָׁם תָּמוּת וְשָׁם תִּקָּבֵר, אַתָּה וְכָל־אֹהֲבֶיךָ, אֲשֶׁר־נִבֵּאתָ לָהֶם בַּשָּׁקֶר׃ {ס}

7 פִּתִּיתַנִי יהוה וָאֶפָּת, חֲזַקְתַּנִי וַתּוּכָל; הָיִיתִי לִשְׂחוֹק כָּל־הַיּוֹם, כֻּלֹּה לֹעֵג לִי׃
8 כִּי־מִדֵּי אֲדַבֵּר אֶזְעָק, חָמָס וָשֹׁד אֶקְרָא; כִּי־הָיָה דְבַר־יהוה לִי לְחֶרְפָּה וּלְקֶלֶס כָּל־הַיּוֹם׃
9 וְאָמַרְתִּי לֹא־אֶזְכְּרֶנּוּ, וְלֹא־אֲדַבֵּר עוֹד בִּשְׁמוֹ, וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת, עָצֻר בְּעַצְמֹתָי; וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל וְלֹא אוּכָל׃
10 כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת רַבִּים מָגוֹר מִסָּבִיב, הַגִּידוּ וְנַגִּידֶנּוּ, כֹּל אֱנוֹשׁ שְׁלוֹמִי, שֹׁמְרֵי צַלְעִי; אוּלַי יְפֻתֶּה וְנוּכְלָה לוֹ, וְנִקְחָה נִקְמָתֵנוּ מִמֶּנּוּ׃
11 וַיהוה אוֹתִי כְּגִבּוֹר עָרִיץ, עַל־כֵּן רֹדְפַי יִכָּשְׁלוּ וְלֹא יֻכָלוּ; בֹּשׁוּ מְאֹד כִּי־לֹא הִשְׂכִּילוּ, כְּלִמַּת עוֹלָם לֹא תִשָּׁכֵחַ׃

12 וַיהוה צְבָאוֹת בֹּחֵן צַדִּיק, רֹאֶה כְלָיוֹת וָלֵב; אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם, כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת־רִיבִי׃ {ס}
13 שִׁירוּ לַיהוָה, הַלְלוּ אֶת־יהוה; כִּי הִצִּיל אֶת־נֶפֶשׁ אֶבְיוֹן מִיַּד מְרֵעִים׃ {ס}
14 אָרוּר הַיּוֹם, אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ; יוֹם אֲשֶׁר־יְלָדַתְנִי אִמִּי אַל־יְהִי בָרוּךְ׃ 15 אָרוּר הָאִישׁ, אֲשֶׁר בִּשַּׂר אֶת־אָבִי לֵאמֹר, יֻלַּד־לְךָ בֵּן זָכָר; שַׂמֵּחַ שִׂמֳּחָהוּ׃ 16 וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא, כֶּעָרִים אֲשֶׁר־הָפַךְ יהוה וְלֹא נִחָם; וְשָׁמַע זְעָקָה בַּבֹּקֶר, וּתְרוּעָה בְּעֵת צָהֳרָיִם׃ 17 אֲשֶׁר לֹא־מוֹתְתַנִי מֵרָחֶם; וַתְּהִי־לִי אִמִּי קִבְרִי, וְרַחְמָה הֲרַת עוֹלָם׃
18 לָמָּה זֶּה מֵרֶחֶם יָצָאתִי, לִרְאוֹת עָמָל וְיָגוֹן; וַיִּכְלוּ בְּבֹשֶׁת יָמָי׃ {פ}
נבואה על גלות בבל
1 פַּשְׁחוּר בן אִמֵר הכוהן, המזכיר הראשי בבית ה', שמע את ירמיהו מנבא את הדברים האלה. 2 הוא היכה את ירמיהו הנביא ושם אותו במכשיר העינויים שבשער בנימין העליון בבית ה'. 3 למחרת הוציא פשחור את ירמיהו ממכשיר העינויים. ירמיהו אמר לו: "לא פשחור יקְרא לך ה' אלא 'מגור* [מגור – פחד] מסביב'. 4 כי כך אמר ה', 'אני אגרום לך לעורר פחד בלב כל אוהביך. הם יֵהרגו על ידי אויביהם, ואתה תראה זאת. את כל בני יהודה אתן ביד מלך בבל. הוא יַגְלֶה את חלקם לבבל ואת חלקם יהרוג. 5 את כל אוצרות העיר הזאת, את כל מה שצברה בעבודה קשה, את כל מה שיקר בעיניה ואת כל אוצרות מלכי יהודה אתן ביד אויביהם. האויבים ישדדו את כל האוצרות ויביאו אותם לבבל. 6 ואתה פשחור וכל בני ביתך תילקחו בשבי. תבוא לבבל ושם תמות ושם תיקבר, אתה וכל אוהביך, שניבאת להם נבואות שקר' ". קשיי הנביא
7 ה', פיתיתָ אותי והִתְפַּתֵיתִי, ניצחת אותי וגברת עליי. צוחקים עליי כל היום, כולם לועגים לי.
8 בכל פעם שאני מדבר, אני זועק, אני מתלונן על אלימות ושוד כי דבר ה' גורם לי בושה ולעג כל היום.
9 חשבתי: "לא אזכור אותו ולא אדבר עוד בשמו", אבל דברו היה בלבי כמו אש בוערת הכלואה בעצמותיי. עייפתי מלשאת אותו בתוכי, לא יכולתי.
10 כי שמעתי דברים רעים מפי רבים ופחד היה מסביב: "הלשינו עליו, בואו נלשין עליו". כל האנשים שבעבר היו לטובתי, עוקבים אחריי: "אולי הוא יתפתה ונוכל לגבור עליו ולנקום בו".
11 אבל ה' אתי כמו גיבור חזק, לכן יכשלו אויביי ולא יוכלו לגבור עליי. הם יתביישו מאוד כי לא יצליחו. הבושה שלהם לעולם לא תישָכח.
12 ה' צבאות, הבוחן צדיקים ורואה את הלב ואת המחשבות הנסתרות ביותר, הַראה את נקמתך באויביי כי לפניך הצגתי את טענותיי.
13 שירו לה'! הללו את ה', כי הוא הציל נזקקים מיד רשעים.
14 היום שנולדתי בו מקולל, היום שבו ילדה אותי אמי אינו מבורך. 15 קללה תבוא על האיש שבישר לאבי ואמר לו: "נולד לך בן זכר", ושימח אותו. 16 הלוואי שגורל האיש הזה יהיה כמו של הערים שהרס ה' בלי לרחם! הלוואי שישמע זעקה בבוקר ותרועת מלחמה בצהריים 17 כי הוא לא הרג אותי עוד כשהייתי ברחם, כך שאמי הייתה הקבר שלי והייתה בהריון לעולם!
18 למה יצאתי מהרחם לראות כאב וצער ולסיים את חיי בבושה?!