תנ"ך מבואר

ספר ישעיהו פרק סב

1 לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלָיִם לֹא אֶשְׁקוֹט; עַד־יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ, וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר׃ 2 וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ, וְכָל־מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ; וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ, אֲשֶׁר פִּי יהוה יִקֳּבֶנּוּ׃ 3 וְהָיִיתְ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד־יהוה; וּצְנוֹף (וּצְנִיף) מְלוּכָה בְּכַף־אֱלֹהָיִךְ׃
4 לֹא־יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה, וּלְאַרְצֵךְ לֹא־יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה, כִּי לָךְ, יִקָּרֵא חֶפְצִי־בָהּ, וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה; כִּי־חָפֵץ יהוה בָּךְ, וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל׃ 5 כִּי־יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה, יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ; וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל־כַּלָּה, יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ׃
6 עַל־חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלָיִם, הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים, כָּל־הַיּוֹם וְכָל־הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ; הַמַּזְכִּרִים אֶת־יהוה, אַל־דֳּמִי לָכֶם׃ 7 וְאַל־תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ; עַד־יְכוֹנֵן וְעַד־יָשִׂים אֶת־יְרוּשָׁלָיִם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ׃ 8 נִשְׁבַּע יהוה בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ; אִם־אֶתֵּן אֶת־דְּגָנֵךְ עוֹד מַאֲכָל לְאֹיְבַיִךְ, וְאִם־יִשְׁתּוּ בְנֵי־נֵכָר תִּירוֹשֵׁךְ, אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ׃ 9 כִּי מְאַסְפָיו יֹאכְלֻהוּ, וְהִלְלוּ אֶת־יהוה; וּמְקַבְּצָיו יִשְׁתֻּהוּ בְּחַצְרוֹת קָדְשִׁי׃ {ס}
10 עִבְרוּ עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים, פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם; סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן, הָרִימוּ נֵס עַל־הָעַמִּים׃ 11 הִנֵּה יהוה, הִשְׁמִיעַ אֶל־קְצֵה הָאָרֶץ, אִמְרוּ לְבַת־צִיּוֹן, הִנֵּה יִשְׁעֵךְ בָּא; הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ, וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו׃
12 וְקָרְאוּ לָהֶם עַם־הַקֹּדֶשׁ גְּאוּלֵי יהוה; וְלָךְ יִקָּרֵא דְרוּשָׁה, עִיר לֹא נֶעֱזָבָה׃ {ס}
עתיד ירושלים
1 למען ציון לא אשתוק ולמען ירושלים לא אשקוט עד שיתגלה הצדק שלה כמו אור זוהר והישועה שלה כמו לפיד בוער. 2 העמים יראו את הישועה שלך וכל המלכים את כבודך. הם יקראו לך בשם חדש שיקבע ה' 3 ותהיי כמו כתר מפואר ביד ה', כמו כיסוי ראש מלכותי ביד אלוהייך.
4 לא יקראו לך עוד עזובה, ולארצך לא יקראו עוד שממה. יקראו לך חֶפְצִי-בָה, ולארצך בְּעוּלָה. כי ה' חפץ בך וארצך רצויה. 5 כמו שבחור רוצה בחורה, כך ירצו בך בנייך. כמו שחתן שמח בכלה ישמח בך אלוהייך.
6 "על חומותייך, ירושלים, הצבתי שומרים, הם לא ינוחו אף פעם, לא ביום ולא בלילה. אתם, הקוראים לה', אל תשקטו 7 ואל תניחו לו לשקוט, עד שיבסס את ירושלים, עד שיהללו אותה בארץ! 8 ה' נשבע בכוחו וביכולתו הרבה, 'לא ארשה עוד לאויבייך לאכול את התבואה שלך, ולא אתן לבני עמים זרים לשתות את היין שיִצרת במאמצים רבים. 9 האוספים את התבואה יאכלו ממנה ויהללו את ה', האוספים את היין ישתו אותו בחצרות מקדשי' ".
10 עִברו, עִברו בשערים! פַּנו דרך לעם! ישרו את הדרך! פַּנו אותה מאבנים, הניפו דגל על העמים. 11 ה' הכריז עד לקצה הארץ: "אִמרו לציון, 'המושיע שלך בא, השכר שלו אִתו וגמול מעשיו לפניו' ".
12 הם יקָראו העם הקדוש, העם שגאל ה', ולךְ יקראו רצויה, עיר לא עזובה.