תנ"ך מבואר

ספר ישעיהו פרק כג

1 מַשָּׂא צֹר; הֵילִילוּ אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ, כִּי־שֻׁדַּד מִבַּיִת מִבּוֹא, מֵאֶרֶץ כִּתִּים נִגְלָה־לָמוֹ׃ 2 דֹּמּוּ יֹשְׁבֵי אִי; סֹחֵר צִידוֹן עֹבֵר יָם מִלְאוּךְ׃ 3 וּבְמַיִם רַבִּים זֶרַע שִׁחֹר, קְצִיר יְאוֹר תְּבוּאָתָהּ; וַתְּהִי סְחַר גּוֹיִם׃

4 בּוֹשִׁי צִידוֹן, כִּי־אָמַר יָם, מָעוֹז הַיָּם לֵאמֹר; לֹא־חַלְתִּי וְלֹא־יָלַדְתִּי, וְלֹא גִדַּלְתִּי בַּחוּרִים רוֹמַמְתִּי בְתוּלוֹת׃ 5 כַּאֲשֶׁר־שֵׁמַע לְמִצְרָיִם; יָחִילוּ כְּשֵׁמַע צֹר׃
6 עִבְרוּ תַּרְשִׁישָׁה; הֵילִילוּ יֹשְׁבֵי אִי׃ 7 הֲזֹאת לָכֶם עַלִּיזָה; מִימֵי־קֶדֶם קַדְמָתָהּ יֹבִלוּהָ רַגְלֶיהָ, מֵרָחוֹק לָגוּר׃
8 מִי יָעַץ זֹאת, עַל־צֹר הַמַּעֲטִירָה; אֲשֶׁר סֹחֲרֶיה שָׂרִים, כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי־אָרֶץ׃ 9 יהוה צְבָאוֹת יְעָצָהּ; לְחַלֵּל גְּאוֹן כָּל־צְבִי, לְהָקֵל כָּל־נִכְבַּדֵּי־אָרֶץ׃
10 עִבְרִי אַרְצֵךְ כַּיְאֹר; בַּת־תַּרְשִׁישׁ אֵין מֵזַח עוֹד׃ 11 יָדוֹ נָטָה עַל־הַיָּם, הִרְגִּיז מַמְלָכוֹת; יהוה צִוָּה אֶל־כְּנַעַן, לַשְׁמִד מָעֻזְנֶיהָ׃ 12 וַיֹּאמֶר לֹא־תוֹסִיפִי עוֹד לַעְלוֹז; הַמְעֻשָּׁקָה בְּתוּלַת בַּת־צִידוֹן, כִּתִּיִּים (כִּתִּים) קוּמִי עֲבֹרִי, גַּם־שָׁם לֹא־יָנוּחַ לָךְ׃ 13 הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים, זֶה הָעָם לֹא הָיָה, אַשּׁוּר יְסָדָהּ לְצִיִּים; הֵקִימוּ בְחִינָיו (בַחוּנָיו), עֹרְרוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ, שָׂמָהּ לְמַפֵּלָה׃
14 הֵילִילוּ אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ; כִּי שֻׁדַּד מָעֻזְּכֶן׃ {ס} 15 וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְנִשְׁכַּחַת צֹר שִׁבְעִים שָׁנָה, כִּימֵי מֶלֶךְ אֶחָד; מִקֵּץ שִׁבְעִים שָׁנָה יִהְיֶה לְצֹר, כְּשִׁירַת הַזּוֹנָה׃ 16 קְחִי כִנּוֹר סֹבִּי עִיר זוֹנָה נִשְׁכָּחָה; הֵיטִיבִי נַגֵּן הַרְבִּי־שִׁיר, לְמַעַן תִּזָּכֵרִי׃
17 וְהָיָה מִקֵּץ שִׁבְעִים שָׁנָה, יִפְקֹד יהוה אֶת־צֹר, וְשָׁבָה לְאֶתְנַנָּה; וְזָנְתָה אֶת־כָּל־מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה׃ 18 וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ, קֹדֶשׁ לַיהוָה, לֹא יֵאָצֵר וְלֹא יֵחָסֵן; כִּי לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי יהוה יִהְיֶה סַחְרָהּ, לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק:
צור
1 נבואה על צור: יללו, המפליגים באניות שנועדו להפלגות ארוכות, כי הכול נחרב, אין לכם בית לשוב אליו. בקפריסין נודע להם על כך. 2 תושבי האי, שִתקו! סוחרי צידון והמפליגים בים מילאו אותך 3 וזרעים ממצריים הובאו אליך דרך הים. התבואה שמכרת נקצרה במצריים. צור הייתה למרכז סחר בין עמים.
4 התביישי, צידון, המבצר שבַּיָם, כי הים אמר: "לא חשתי צירי לידה ולא ילדתי, לא גידלתי בחורים ובחורות". 5 כאשר ישמעו במצריים את השמועה על צור ירעדו המצרים מפחד.
6 בִּרחו לתַרְשִׁישׁ, יללו, תושבי האי! 7 האם זו העיר העליזה שראשיתה מימי קדם, שתושביה הגיעו והתיישבו במקומות רחוקים?
8 מי תִכנן שכך יקרה לצור שמעניקה כתרים, שסוחריה מהעשירים ומהמכובדים בארץ? 9 ה' צבאות תִכנן זאת כדי לשבור את גאוותה, להשפיל את כבודה, להשפיל את נכבדי הארץ.
10 תרשיש, חצי את ארצך כמו שחוצים במצריים את מי הנהר – כבר אין גשר. 11 ה' הושיט ידו אל הים, הסעיר ממלכות. הוא ציווה שמבצרי הסוחרים יֵהרסו. 12 הוא אמר: "לא תמשיכי לשמוח, צידון ההרוסה! קומי, ברחי לקפריסין, גם שם לא תמצאי מנוחה". 13 רְאו את ארץ בבל, עַמה אבד, האשורים הפכו אותה לשממה, הם הקימו בה מגדלי שמירה, הרסו את ארמונותיה והפכו אותה לגל אבנים.
14 יללו, המפליגים באניות שנועדו להפלגות ארוכות, כי המבצר שלכם נהרס. 15 ביום ההוא תישָכח צור למשך שבעים שנה, כאורך חיי מלך. כעבור שבעים שנה יקרה לצור מה שמתואר בשירת הזונה: 16 "קחי כינור, הקיפי את העיר, זונה שנשכחה! נגני יפה, שירי הרבה שירים, כדי שיזכרו אותך".
17 כעבור שבעים שנה יחשוב ה' על צור והיא תשוב להתפרנס מזנות ותשכב עם כל ממלכות הארץ. 18 הרווחים והשכר שלה יוקדשו לה'. דבר לא ישָמר באוצרות או במחסנים, הכול ינתן ליושבים לפני ה', והם יאכלו לשובע וילבשו בגדים מפוארים.