תנ"ך מבואר

ספר ישעיהו פרק כט

1 הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל, קִרְיַת חָנָה דָוִד;
סְפוּ שָׁנָה עַל־שָׁנָה חַגִּים יִנְקֹפוּ׃ 2 וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵל; וְהָיְתָה תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה, וְהָיְתָה לִּי כַּאֲרִיאֵל׃ 3 וְחָנִיתִי כַדּוּר עָלָיִךְ; וְצַרְתִּי עָלַיִךְ מֻצָּב, וַהֲקִימֹתִי עָלַיִךְ מְצֻרֹת׃ 4 וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי, וּמֵעָפָר תִּשַּׁח אִמְרָתֵךְ; וְהָיָה כְּאוֹב מֵאֶרֶץ קוֹלֵךְ, וּמֵעָפָר אִמְרָתֵךְ תְּצַפְצֵף׃ 5 וְהָיָה כְּאָבָק דַּק הֲמוֹן זָרָיִךְ; וּכְמֹץ עֹבֵר הֲמוֹן עָרִיצִים, וְהָיָה לְפֶתַע פִּתְאֹם׃

6 מֵעִם יהוה צְבָאוֹת תִּפָּקֵד, בְּרַעַם וּבְרַעַשׁ וְקוֹל גָּדוֹל; סוּפָה וּסְעָרָה, וְלַהַב אֵשׁ אוֹכֵלָה׃ 7 וְהָיָה, כַּחֲלוֹם חֲזוֹן לַיְלָה, הֲמוֹן כָּל־הַגּוֹיִם, הַצֹּבְאִים עַל־אֲרִיאֵל; וְכָל־צֹבֶיהָ וּמְצֹדָתָהּ, וְהַמְּצִיקִים לָהּ׃
8 וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל, וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ, וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה, וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף, וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה; כֵּן יִהְיֶה, הֲמוֹן כָּל־הַגּוֹיִם, הַצֹּבְאִים עַל־הַר צִיּוֹן׃ {ס} 9 הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ, הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ; שָׁכְרוּ וְלֹא־יַיִן, נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר׃ 10 כִּי־נָסַךְ עֲלֵיכֶם יהוה רוּחַ תַּרְדֵּמָה, וַיְעַצֵּם אֶת־עֵינֵיכֶם; אֶת־הַנְּבִיאִים וְאֶת־רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים כִּסָּה׃ 11 וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל, כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם, אֲשֶׁר־יִתְּנוּ אֹתוֹ, אֶל־יוֹדֵעַ הַסֵּפֶר (סֵפֶר) לֵאמֹר קְרָא נָא־זֶה; וְאָמַר לֹא אוּכַל, כִּי חָתוּם הוּא׃ 12 וְנִתַּן הַסֵּפֶר, עַל אֲשֶׁר לֹא־יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא־זֶה; וְאָמַר לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר׃ {ס}

13 וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי, יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה, בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי, וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי; וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי, מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה׃ 14 לָכֵן, הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת־הָעָם־הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא; וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר׃ {ס}

15 הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵיהוָה לַסְתִּר עֵצָה; וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם, וַיֹּאמְרוּ,
מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ׃ 16 הַפְכְּכֶם, אִם־כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר יֵחָשֵׁב; כִּי־יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ לֹא עָשָׂנִי, וְיֵצֶר אָמַר לְיוֹצְרוֹ לֹא הֵבִין׃
17 הֲלוֹא־עוֹד מְעַט מִזְעָר, וְשָׁב לְבָנוֹן לַכַּרְמֶל; וְהַכַּרְמֶל לַיַּעַר יֵחָשֵׁב׃ 18 וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם־הַהוּא הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי־סֵפֶר; וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ, עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה׃ 19 וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּיהוה שִׂמְחָה; וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם, בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ׃ 20 כִּי־אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ; וְנִכְרְתוּ כָּל־שֹׁקְדֵי אָוֶן׃ 21 מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר, וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן; וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ צַדִּיק׃ {ס} 22 לָכֵן, כֹּה־אָמַר יהוה אֶל־בֵּית יַעֲקֹב, אֲשֶׁר פָּדָה אֶת־אַבְרָהָם; לֹא־עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב, וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ׃ 23 כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי; וְהִקְדִּישׁוּ אֶת־קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, וְאֶת־אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ׃ 24 וְיָדְעוּ תֹעֵי־רוּחַ בִּינָה; וְרוֹגְנִים יִלְמְדוּ־לֶקַח׃
אוי לעיר דוד
1 אוי, אריאל, אריאל, העיר שגר בה דוד!
הוסיפו שנה על שנה, חגים הולכים ובאים. 2 "אביא מצוקה על אריאל, היא תהיה מלאה בכי ואבל. אתייחס אליה כמו לאריאל. 3 אקיף אותךְ מכל עבר, אשים סביבך מצור, אבנה סביבך סוללת עפר. 4 כאשר תושפלי יעלה קולך מהארץ, דברייך ישָמעו מהעפר, קולך יעלה מהארץ כמו קולו של מת, דברייך ישָמעו מהעפר כמו צפצוף דק. 5 המוני אויבייך יהיו כמו אבק דק, ההמונים והמענים אותך יהיו כמו קליפות גרעיני תבואה שעפות ברוח. זה יקרה לפתע פתאום".
6 ה' צבאות בעצמו יפעל למענך ברעמים, ברעידת אדמה ובקול גדול, בסופה, בסערה ובלהבת אש מתפרצת. 7 המוני העמים שיאספו להילחם נגד אריאל ויקיפו אותה, שיקימו סביבה מבצרים ויציקו לה, יהיו כמו חלום, כמו חזון בלילה.
8 המון העמים שיאספו להילחם נגד הר ציון יהיו כמו איש רעב שחולם שהוא אוכל, וכשהוא מתעורר הוא עדיין רעב, כמו איש צמא שחולם שהוא שותה, וכשהוא מתעורר הוא חלש וצמא. 9 התפלאו ותופתעו, כסו את עיניכם ולא תראו, השתכרו אבל לא מיין, התנדנדו אבל לא ממשקה משכר. 10 ה' גרם לכם לישון שינה עמוקה, עצם את עיניכם, הנביאים, וכיסה את עיניכם, רואי החזונות. 11 החזון הזה יהיה לכם כמו דברי מגילה סגורה בחוֹתָם, שנותנים אותה למי שיודע לקרוא ומבקשים: "קרא בבקשה את המגילה הזאת", והוא אומר: "איני יכול כי היא סגורה בחותם", 12 או שנותנים את המגילה לאיש שאינו יודע לקרוא ומבקשים: "קרא בבקשה את המגילה הזאת", והוא אומר: "איני יודע לקרוא".
13 אדוני אמר: "העם הזה קרב אליי בפיו ומכבד אותי בשפתיו, אבל את לבו הרחיק ממני. הם מתייחסים אליי בכבוד כי כך ציוו עליהם אנשים מלומדים.14 לכן אמשיך להדהים את העם הזה במעשים מדהימים שיעוררו פליאה. חכמת החכמים שלו תאבד ותבונת הנבונים שלו תיעלם".
15 אוי ליורדים למעמקים כדי להסתיר מה' את תכניתם, עושים את מעשיהם בחושך וחושבים:
"מי רואה אותנו? מי יודע?". 16 הפכתם את הכול! האם היוצר שווה לחומר כך שהמעשה אומר למי שעשה אותו: "לא עשית אותי" וכלי אומר ליוצרו: "אינך מבין"?
17 הלוא בעוד זמן קצר יהיה הלבנון כמו שדה פורה והשדה הפורה יחשב ליער. 18 ביום ההוא ישמעו החירשים את דברי המגילה ועיני העיוורים החשוכות והאפלות יראו, 19 העניים ימשיכו לשמוח בה' והנזקקים יהיו מאושרים באל הקדוש של ישראל. 20 אז יושמדו האויבים האכזריים, הלועגים יֵעלמו, אלה שמתמידים במעשים רעים ימותו, 21 שגורמים בדבריהם לאדם לחטוא, שמכשילים את מי שגוער בשער העיר ומעוותים בדברי שקר את משפט הצדיק. 22 לכן אמר ה', שהציל את אברהם, לבני יעקב: "יעקב לא יוסיף להתבייש. פניו לא יחווירו עוד, 23 כי כאשר הוא יראה בקִרבו את ילדיו, מעשי ידיי, הוא יפאר אותי, הוא יפאר את האל הקדוש של יעקב, ואת אלוהי ישראל יעריץ. 24 אז יבינו התועים, והמתלוננים ילמדו לקח".