תנ"ך מבואר

ספר ישעיהו פרק י

1 הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי־אָוֶן; וּמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּבוּ׃ 2 לְהַטּוֹת מִדִּין דַּלִּים, וְלִגְזֹל מִשְׁפַּט עֲנִיֵּי עַמִּי; לִהְיוֹת אַלְמָנוֹת שְׁלָלָם, וְאֶת־יְתוֹמִים יָבֹזּוּ׃ 3 וּמַה־תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה, וּלְשׁוֹאָה מִמֶּרְחָק תָּבוֹא; עַל־מִי תָּנוּסוּ לְעֶזְרָה, וְאָנָה תַעַזְבוּ כְּבוֹדְכֶם׃ 4 בִּלְתִּי כָרַע תַּחַת אַסִּיר, וְתַחַת הֲרוּגִים יִפֹּלוּ; בְּכָל־זֹאת לֹא־שָׁב אַפּוֹ, וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה׃ {ס}


5 הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי; וּמַטֶּה־הוּא בְיָדָם זַעְמִי׃ 6 בְּגוֹי חָנֵף אֲשַׁלְּחֶנּוּ, וְעַל־עַם עֶבְרָתִי אֲצַוֶּנּוּ; לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז, וּלְשִׂימוֹ (וּלְשׂוּמוֹ) מִרְמָס כְּחֹמֶר חוּצוֹת׃
7 וְהוּא לֹא־כֵן יְדַמֶּה, וּלְבָבוֹ לֹא־כֵן יַחְשֹׁב; כִּי לְהַשְׁמִיד בִּלְבָבוֹ, וּלְהַכְרִית גּוֹיִם לֹא מְעָט׃
8 כִּי יֹאמַר; הֲלֹא שָׂרַי יַחְדָּו מְלָכִים׃ 9 הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ; אִם־לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת, אִם־לֹא כְדַמֶּשֶׂק שֹׁמְרוֹן׃ 10 כַּאֲשֶׁר מָצְאָה יָדִי, לְמַמְלְכֹת הָאֱלִיל; וּפְסִילֵיהֶם, מִירוּשָׁלָיִם וּמִשֹּׁמְרוֹן׃
11 הֲלֹא, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשֹׁמְרוֹן וְלֶאֱלִילֶיהָ; כֵּן אֶעֱשֶׂה לִירוּשָׁלָיִם וְלַעֲצַבֶּיהָ׃ {ס}
12 וְהָיָה, כִּי־יְבַצַּע אֲדֹנָי אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂהוּ, בְּהַר צִיּוֹן וּבִיְרוּשָׁלָיִם; אֶפְקֹד, עַל־פְּרִי־גֹדֶל לְבַב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר, וְעַל־תִּפְאֶרֶת רוּם עֵינָיו׃ 13 כִּי אָמַר, בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי, וּבְחָכְמָתִי כִּי נְבֻנוֹתִי; וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים, וַעֲתִידֹתֵיהֶם (וַעֲתוּדוֹתֵיהֶם) שׁוֹשֵׂתִי, וְאוֹרִיד כַּאבִּיר יוֹשְׁבִים׃ 14 וַתִּמְצָא כַקֵּן יָדִי לְחֵיל הָעַמִּים, וְכֶאֱסֹף בֵּיצִים עֲזֻבוֹת, כָּל־הָאָרֶץ אֲנִי אָסָפְתִּי; וְלֹא הָיָה נֹדֵד כָּנָף, וּפֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף׃
15 הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן, עַל הַחֹצֵב בּוֹ; אִם־יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל־מְנִיפוֹ, כְּהָנִיף שֵׁבֶט וְאֶת־מְרִימָיו, כְּהָרִים מַטֶּה לֹא־עֵץ׃ 16 לָכֵן יְשַׁלַּח הָאָדוֹן יהוה צְבָאוֹת בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן; וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ׃ 17 וְהָיָה אוֹר־יִשְׂרָאֵל לְאֵשׁ, וּקְדוֹשׁוֹ לְלֶהָבָה; וּבָעֲרָה, וְאָכְלָה שִׁיתוֹ וּשְׁמִירוֹ בְּיוֹם אֶחָד׃ 18 וּכְבוֹד יַעְרוֹ וְכַרְמִלּוֹ, מִנֶּפֶשׁ וְעַד־בָּשָׂר יְכַלֶּה; וְהָיָה כִּמְסֹס נֹסֵס׃ 19 וּשְׁאָר עֵץ יַעְרוֹ מִסְפָּר יִהְיוּ; וְנַעַר יִכְתְּבֵם׃ {פ}

20 וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, לֹא־יוֹסִיף עוֹד שְׁאָר יִשְׂרָאֵל וּפְלֵיטַת בֵּית־יַעֲקֹב, לְהִשָּׁעֵן עַל־מַכֵּהוּ; וְנִשְׁעַן, עַל־יהוה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת׃ 21 שְׁאָר יָשׁוּב שְׁאָר יַעֲקֹב; אֶל־אֵל גִּבּוֹר׃ 22 כִּי אִם־יִהְיֶה עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם, שְׁאָר יָשׁוּב בּוֹ; כִּלָּיוֹן חָרוּץ שׁוֹטֵף צְדָקָה׃ 23 כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה; אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת, עֹשֶׂה בְּקֶרֶב כָּל־הָאָרֶץ׃ {ס}
24 לָכֵן, כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת, אַל־תִּירָא עַמִּי יֹשֵׁב צִיּוֹן מֵאַשּׁוּר; בַּשֵּׁבֶט יַכֶּכָּה, וּמַטֵּהוּ יִשָּׂא־עָלֶיךָ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם׃ 25 כִּי־עוֹד מְעַט מִזְעָר; וְכָלָה זַעַם, וְאַפִּי עַל־תַּבְלִיתָם׃ 26 וְעוֹרֵר עָלָיו יהוה צְבָאוֹת שׁוֹט, כְּמַכַּת מִדְיָן בְּצוּר עוֹרֵב; וּמַטֵּהוּ עַל־הַיָּם, וּנְשָׂאוֹ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם׃

27 וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יָסוּר סֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמֶךָ, וְעֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ; וְחֻבַּל עֹל מִפְּנֵי־שָׁמֶן׃
28 בָּא עַל־עַיַּת עָבַר בְּמִגְרוֹן; לְמִכְמָשׂ יַפְקִיד כֵּלָיו׃ 29 עָבְרוּ מַעְבָּרָה, גֶּבַע מָלוֹן לָנוּ; חָרְדָה הָרָמָה, גִּבְעַת שָׁאוּל נָסָה׃ 30 צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת־גַּלִּים; הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה עֲנִיָּה עֲנָתוֹת׃
31 נָדְדָה מַדְמֵנָה; יֹשְׁבֵי הַגֵּבִים הֵעִיזוּ׃ 32 עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד; יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בֵּית־ (בַּת־) צִיּוֹן, גִּבְעַת יְרוּשָׁלָיִם׃ {ס} 33 הִנֵּה הָאָדוֹן יהוה צְבָאוֹת, מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה; וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים, וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ׃ 34 וְנִקַּף סִבְכֵי הַיַּעַר בַּבַּרְזֶל; וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל׃ {ס}
1 "אוי למחוקקים חוקים מרושעים, לכותבים צווים לא צודקים 2 כדי לעוות את משפט הנזקקים ולמנוע צדק מעניי עמי, כדי לשדוד אלמנות ולגנוב מיתומים. 3 מה תעשו ביום שתיענשו, כשיבוא אסון ממרחק? אל מי תברחו לבקש עזרה? אצל מי תשאירו את אוצרותיכם? 4 כל מה שתוכלו לעשות הוא לכרוע ברך עם שבויים, לשכב בין הרוגים. בכל זאת לא ישקוט כעס ה' והוא ימשיך להעניש".
עונשו של מלך אשור ומלכות אלוהים
5 "אוי, אשור, המקל שאני מכה בו בכעסי, שבידיו מטה זעמי. 6 אשלח את אשור לתקוף עָם בוגד, אצווה עליו להתנפל על העם שמכעיס אותי, לקחת ממנו שלל ולשדוד את רכושו, לרמוס אותו כמו עפר ברחובות.
7 "אבל לא כך הוא יבין את הדברים, לא כך הוא יחשוב בלבו. רצונו להשמיד, להרוג עמים רבים.
8 הוא אומר, 'הלוא כל שריי מלכים! 9 האם כַּלְנוֹ אינה דומה לכַרְכְּמִיש, חֲמָת לאַרְפַּד ודמשק לשומרון? 10 כשם שגָברתי על ממלכות עובדי האלילים ופסליהם, כך אגבר על ירושלים ושומרון.
11 מה שעשיתי לשומרון ולאליליה, אעשה לירושלים ולפסלי אליליה'.
12 "כאשר ישלים אדוני את כל מעשיו בהר ציון ובירושלים, הוא יעניש את מלך אשור על תוצאות גאוותו ועל שחצנותו, 13 על כך שאמר, 'בכוחי פעלתי ובחכמתי כי אני נבון. ביטלתי גבולות עמים ואת אוצרותיהם שדדתי, כגיבור הורדתי מלכים מכיסאותיהם. 14 ידי אחזה באוצרות העמים כמו בקֵן, וכמו שאוספים ביצים עזובות אספתי את כל רכוש הארץ, ואף ציפור לא הנידה כנף ולא צִפצפה'.
15 "האם יתפאר הגרזן בפני מי שחוצב בו? האם יתנשא המסור על מי שמניף אותו? כאילו שהמטה מניף את מי שמשתמש בו ומקל מרים את מי שמרים אותו! 16 לכן יחליש האדון ה' צבאות את לוחמיו החזקים של אשור ויבעיר אש לוהטת מתחת לנכבדיו. 17 אור ישראל יהיה לאֵש והאל הקדוש של ישראל יהיה ללהבה שתבער ותשרוף את כל הקוצים שלו ביום אחד. 18 יערו המפואר ושדותיו הפוריים ישָרפו, נפשו וגופו יושמדו, הוא יחלש כמו שחולה נחלש. 19 מספר העצים שישארו ביער שלו יהיה קטן, ילד יוכל לרשום את מספרם.
20 "ביום ההוא לא ימשיכו הנשארים מישראל, הנותרים ממשפחת יעקב, להישען על מי שהיכה אותם. הם ישענו באמת על ה', האל הקדוש של ישראל. 21 שארית יעקב תשוב אל האל רב הכוח.22 ישראל, גם אם עמך יהיה רב כגרגרי חול הים, רק שארית תשוב, ההשמדה תהיה מוחלטת וצודקת. היא תשטוף את כולם 23 כי אדוני ה' צבאות יביא על כל הארץ השמדה מוחלטת".
24 לכן כך אמר אדוני ה' צבאות: "אל תפחד מאשור, עמי היושב בציון. הוא אמנם יכה אותך במקל, ירים עליך את המטה שלו כשם שעשו המצרים. 25 אבל זמן קצר מאוד אחר כך יעבור כעסי אליו, יפנה להשמיד אותו". 26 ה' צבאות יכה אותם כפי שהיכה את מדיָין בצוּר עוֹרֵב. הוא יניף עליהם את השוט שלו כפי שהניף את המטה שלו על הים והיכה במצריים.
27 "ביום ההוא יסור משאו מעל כתפיך והעול מעל צווארך. העול ישבר כי כוחך יתחדש.
28 "האויב נכנס לעַיָת, עבר במִגְרוֹן ובמִכְמָשׂ השאיר את הציוד שלו. 29 לוחמיו עברו במעבר ונשארו ללון בגֶבַע. רָמָה נבהלה, גבעת שאול ברחה. 30הרימי קול צעקה, גַלִים! הקשיבי לַיִש. עני לה עֲנָתוֹת.
31 "מַדְמֵנָה ברחה, תושבי גֵבִים חיפשו מקלט. 32 עוד היום יגיע האויב לנוֹב ומשם יאיים על ההר של ציון, על גבעת ירושלים. 33 בתגובה יכרות ה' צבאות בכוח רב את ענפי העצים. העצים הגבוהים יופלו, המתנשאים יושפלו 34 וה' יכרות בכלי ברזל את עצי היער הסבוכים, יער הלבנון יפול בכוח אדיר".