תנ"ך מבואר

ספר ישעיהו פרק מד

1 וְעַתָּה שְׁמַע יַעֲקֹב עַבְדִּי; וְיִשְׂרָאֵל בָּחַרְתִּי בוֹ׃ 2 כֹּה־אָמַר יהוה עֹשֶׂךָ וְיֹצֶרְךָ מִבֶּטֶן יַעְזְרֶךָּ; אַל־תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, וִישֻׁרוּן בָּחַרְתִּי בוֹ׃ 3 כִּי אֶצָּק־מַיִם עַל־צָמֵא, וְנֹזְלִים עַל־יַבָּשָׁה; אֶצֹּק רוּחִי עַל־זַרְעֶךָ, וּבִרְכָתִי עַל־צֶאֱצָאֶיךָ׃ 4 וְצָמְחוּ בְּבֵין חָצִיר; כַּעֲרָבִים עַל־יִבְלֵי־מָיִם׃ 5 זֶה יֹאמַר לַיהוָה אָנִי, וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם־יַעֲקֹב; וְזֶה, יִכְתֹּב יָדוֹ לַיהוָה, וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה׃ {פ}

6 כֹּה־אָמַר יהוה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ יהוה צְבָאוֹת; אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים׃ 7 וּמִי־כָמוֹנִי יִקְרָא, וְיַגִּידֶהָ וְיַעְרְכֶהָ לִי, מִשּׂוּמִי עַם־עוֹלָם; וְאֹתִיּוֹת וַאֲשֶׁר תָּבֹאנָה יַגִּידוּ לָמוֹ׃ 8 אַל־תִּפְחֲדוּ וְאַל־תִּרְהוּ, הֲלֹא מֵאָז הִשְׁמַעְתִּיךָ וְהִגַּדְתִּי וְאַתֶּם עֵדָי; הֲיֵשׁ אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדַי, וְאֵין צוּר בַּל־יָדָעְתִּי׃ 9 יֹצְרֵי־פֶסֶל כֻּלָּם תֹּהוּ, וַחֲמוּדֵיהֶם בַּל־יוֹעִילוּ; וְעֵדֵיהֶם הֵמָּה, בַּל־יִרְאוּ וּבַל־יֵדְעוּ לְמַעַן יֵבֹשׁוּ׃ 10 מִי־יָצַר אֵל וּפֶסֶל נָסָךְ; לְבִלְתִּי הוֹעִיל׃ 11 הֵן כָּל־חֲבֵרָיו יֵבֹשׁוּ, וְחָרָשִׁים הֵמָּה מֵאָדָם; יִתְקַבְּצוּ כֻלָּם יַעֲמֹדוּ, יִפְחֲדוּ יֵבֹשׁוּ יָחַד׃

12 חָרַשׁ בַּרְזֶל מַעֲצָד, וּפָעַל בַּפֶּחָם, וּבַמַּקָּבוֹת יִצְּרֵהוּ; וַיִּפְעָלֵהוּ בִּזְרוֹעַ כֹּחוֹ, גַּם־רָעֵב וְאֵין כֹּחַ, לֹא־שָׁתָה מַיִם וַיִּיעָף׃ 13 חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו, יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד, יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת, וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ; וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ, כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת׃ 14 לִכְרָת־לוֹ אֲרָזִים, וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן, וַיְאַמֶּץ־לוֹ בַּעֲצֵי־יָעַר; נָטַע אֹרֶן וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל׃ 15 וְהָיָה לְאָדָם לְבָעֵר, וַיִּקַּח מֵהֶם וַיָּחָם, אַף־יַשִּׂיק וְאָפָה לָחֶם; אַף־יִפְעַל־אֵל וַיִּשְׁתָּחוּ, עָשָׂהוּ פֶסֶל וַיִּסְגָּד־לָמוֹ׃ 16 חֶצְיוֹ שָׂרַף בְּמוֹ־אֵשׁ, עַל־חֶצְיוֹ בָּשָׂר יֹאכֵל, יִצְלֶה צָלִי וְיִשְׂבָּע; אַף־יָחֹם וְיֹאמַר הֶאָח, חַמּוֹתִי רָאִיתִי אוּר׃ 17 וּשְׁאֵרִיתוֹ, לְאֵל עָשָׂה לְפִסְלוֹ; יִסְגּוֹד־ (יִסְגָּד־) לוֹ וְיִשְׁתַּחוּ וְיִתְפַּלֵּל אֵלָיו, וְיֹאמַר הַצִּילֵנִי, כִּי אֵלִי אָתָּה׃

18 לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ; כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם, מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם׃ 19 וְלֹא־יָשִׁיב אֶל־לִבּוֹ, וְלֹא דַעַת וְלֹא־תְבוּנָה לֵאמֹר, חֶצְיוֹ שָׂרַפְתִּי בְמוֹ־אֵשׁ, וְאַף אָפִיתִי עַל־גֶּחָלָיו לֶחֶם, אֶצְלֶה בָשָׂר וְאֹכֵל; וְיִתְרוֹ לְתוֹעֵבָה אֶעֱשֶׂה, לְבוּל עֵץ אֶסְגּוֹד׃ 20 רֹעֶה אֵפֶר, לֵב הוּתַל הִטָּהוּ; וְלֹא־יַצִּיל אֶת־נַפְשׁוֹ וְלֹא יֹאמַר, הֲלוֹא שֶׁקֶר בִּימִינִי׃ {ס}

21 זְכָר־אֵלֶּה יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל כִּי עַבְדִּי־אָתָּה; יְצַרְתִּיךָ עֶבֶד־לִי אַתָּה, יִשְׂרָאֵל לֹא תִנָּשֵׁנִי׃ 22 מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ, וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ; שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ׃ 23 רָנּוּ שָׁמַיִם כִּי־עָשָׂה יהוה, הָרִיעוּ תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ, פִּצְחוּ הָרִים רִנָּה, יַעַר וְכָל־עֵץ בּוֹ; כִּי־גָאַל יהוה יַעֲקֹב, וּבְיִשְׂרָאֵל יִתְפָּאָר׃ {פ}

24 כֹּה־אָמַר יהוה גֹּאֲלֶךָ, וְיֹצֶרְךָ מִבָּטֶן; אָנֹכִי יהוה עֹשֶׂה כֹּל, נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי, רֹקַע הָאָרֶץ מִי אִתִּי (מֵאִתִּי)׃ 25 מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים, וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל; מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְשַׂכֵּל׃ 26 מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ, וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים; הָאֹמֵר לִירוּשָׁלָיִם תּוּשָׁב, וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה, וְחָרְבוֹתֶיהָ אֲקוֹמֵם׃ 27 הָאֹמֵר לַצּוּלָה חֳרָבִי; וְנַהֲרֹתַיִךְ אוֹבִישׁ׃ 28 הָאֹמֵר לְכוֹרֶשׁ רֹעִי, וְכָל־חֶפְצִי יַשְׁלִם; וְלֵאמֹר לִירוּשָׁלָיִם תִּבָּנֶה, וְהֵיכָל תִּוָּסֵד׃ {ס}
מלבדי אין אלוהים
1 "כעת שְמע יעקב עבדי וישראל שבחרתי בו, 2 כך אומר ה' שעשה אותך, שיצר אותך בבטן ושעוזר לך, 'אל תפחד, עבדי יעקב, וישׁוּרוּן* [ישורון – אחד משמות עם ישראל] שבחרתי בו, 3 כי אשפוך מים על צמֵא וגשם שוטף על מקום יבש, אשפוך את רוחי על בניך ואת ברכתי על צאצאיך. 4 הם יצמחו בתוך העשב כמו שעצי ערבה צומחים על שפת נחל. 5 האחד יאמר: "אני שייך לה' ", אחר יאמר שיעקב אביו, והאחר יכתוב על ידו "שייך לה' ", ויכנה את עצמו בשם ישראל' ".
6 כך אומר ה', מלך ישראל וגואלו, ה' צבאות: "אני הראשון ואני האחרון ומלבדי אין אלוהים. 7 מי כמוני יכול להכריז ולהגיד ולתאר את העתיד, כפי שאני עשיתי מאז שבראתי את העם הקדום? שיאמר להם מה יקרה בעתיד! 8 אל תפחדו ואל תחששו, הרי סיפרתי לכם מראש מה יהיה, אמרתי לכם זאת ואתם העדים שלי. האם יש אל מלבדי? אין נאמן כמוני, אפילו אחד כזה איני מכיר. 9 כל יוצרי הפסלים הם חסרי ערך והפסלים האהובים עליהם אינם מועילים – הם בעצמם מעידים על הבושה של מי שיצר אותם כי הם אינם רואים ואינם יודעים דבר. 10 מי יצר אל ויצק פסל שאינו מועיל? 11 הרי כל העובדים אותו יתביישו! היוצרים הם בני אדם. כולם יתקבצו ויבואו, יפחדו ויתביישו יחד.
12 "פַּסל מכין גרזן, מבעיר אש, יוצר פסל באמצעות פטיש ומעצב אותו בכוח רב, עד שאין לו כוח כי הוא רעב וחלש מפני שלא שתה. 13 נגר מסמן קו על העץ, חורט עליו סימנים, מעצב אותו במַקְצוּעָה, מסמן עליו במחוגה. הוא עושה אותו בדמות איש, בדמות איש מכובד, כדי להושיב אותו בבית. 14 הוא כורת לעצמו עצי ארז, לוקח עצי תרזה ואלון, בוחר לו עצי יער, נוטע עצי אורן והגשם מגדל אותם. 15 העצים משמשים את האדם לבערה. הוא משתמש בהם כדי להתחמם, גם מבעיר את התנור ואופה לחם. הוא גם יוצר מהם אל ומשתחווה לו, עושה מהם פסל ועובד אותו. 16 חלק מהעצים הוא שורף באש, על חלק הוא צולה בשר ואוכל לשובע. הוא מתחמם וקורא בשמחה, 'חם לי ואני רואה אש'. 17 משארית העצים הוא עושה פסל אליל, עובד אותו, משתחווה לו ומתפלל אליו. הוא אומר, 'הצל אותי, כי אתה אלי!'.
18 "הוא אינו יודע ואינו מבין כי עיניו אטומות ואינן רואות, לבו אטום והוא אינו לומד. 19 הוא אינו חושב ואינו אומר לעצמו, 'את חלקם שרפתי באש וגם אפיתי לחם על הגחלים שלהם, צליתי בשר ואכלתי – וממה שנותר מהם עשיתי אליל מתועב. אני עובד בול עץ!'. 20 הוא עושה מעשים שאין בהם תועלת. לב טועה הסיט אותו מהדרך. הוא אינו יכול להציל את עצמו ולא יאמר, 'אני מאמין בשקר'.
21 "זכור את הדברים האלה, יעקב, זכור זאת ישראל – כי אתה עבדי. אני יצרתי אותך, אתה עבד שלי, ישראל, לא אשכח אותך. 22 מחקתי את הפשעים שלך כמו שענן נמחק, העלמתי את חטאיך כמו שערפל נעלם. שוב אליי כי גאלתי אותך.23 שמים, השמיעו קול שמחה כי ה' פעל. הריעו מַעמקי האדמה. הרים, השמיעו קול שמחה, גם היער וכל העצים שבו כי ה' גאל את יעקב ובישראל הוא מתפאר".
24 כך אמר ה', הגואל שלך שיצר אותך בבטן: "אני ה' העושה את הכול, הפורש את השמים לבדי, המייסד את הארץ, ומי עוזר לי? 25 אני מפר את אותות השקרנים, מבלבל את המכשפים, מחזיר את החכמים לאחור ומבטל את דבריהם. 26 אני מקיים את דברי עבדי וממלא בשלמות את עצת שליחיי, אני המבטיח לירושלים שתיוּשב ולערי יהודה שיִבָּנוּ. את חורבות ירושלים אבנה מחדש. 27 אני אומר למעמקים להתייבש ואת הנהרות שלכם מייבש. 28 אני קורא לכוֹרֵש 'רועי'. הוא ימלא בשלמות את כל רצוני, הוא יצווה לבנות את ירושלים ולייסד את ההיכל".