תנ"ך מבואר

ספר ישעיהו פרק מז

1 רְדִי וּשְׁבִי עַל־עָפָר, בְּתוּלַת בַּת־בָּבֶל, שְׁבִי־לָאָרֶץ אֵין־כִּסֵּא בַּת־כַּשְׂדִּים; כִּי לֹא תוֹסִיפִי יִקְרְאוּ־לָךְ, רַכָּה וַעֲנֻגָּה׃ 2 קְחִי רֵחַיִם וְטַחֲנִי קָמַח; גַּלִּי צַמָּתֵךְ חֶשְׂפִּי־שֹׁבֶל גַּלִּי־שׁוֹק עִבְרִי נְהָרוֹת׃ 3 תִּגָּל עֶרְוָתֵךְ, גַּם תֵּרָאֶה חֶרְפָּתֵךְ; נָקָם אֶקָּח, וְלֹא אֶפְגַּע אָדָם׃ {ס} 4 גֹּאֲלֵנוּ יהוה צְבָאוֹת שְׁמוֹ; קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל׃
5 שְׁבִי דוּמָם וּבֹאִי בַחֹשֶׁךְ בַּת־כַּשְׂדִּים; כִּי לֹא תוֹסִיפִי יִקְרְאוּ־לָךְ, גְּבֶרֶת מַמְלָכוֹת׃ 6 קָצַפְתִּי עַל־עַמִּי, חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי, וָאֶתְּנֵם בְּיָדֵךְ; לֹא־שַׂמְתְּ לָהֶם רַחֲמִים, עַל־זָקֵן הִכְבַּדְתְּ עֻלֵּךְ מְאֹד׃ 7 וַתֹּאמְרִי, לְעוֹלָם אֶהְיֶה גְבָרֶת; עַד לֹא־שַׂמְתְּ אֵלֶּה עַל־לִבֵּךְ, לֹא זָכַרְתְּ אַחֲרִיתָהּ׃ {ס} 8 וְעַתָּה שִׁמְעִי־זֹאת עֲדִינָה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח, הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ, אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד; לֹא אֵשֵׁב אַלְמָנָה, וְלֹא אֵדַע שְׁכוֹל׃ 9 וְתָבֹאנָה לָּךְ שְׁתֵּי־אֵלֶּה רֶגַע בְּיוֹם אֶחָד שְׁכוֹל וְאַלְמֹן; כְּתֻמָּם בָּאוּ עָלַיִךְ, בְּרֹב כְּשָׁפַיִךְ, בְּעָצְמַת חֲבָרַיִךְ מְאֹד׃

10 וַתִּבְטְחִי בְרָעָתֵךְ, אָמַרְתְּ אֵין רֹאָנִי, חָכְמָתֵךְ וְדַעְתֵּךְ הִיא שׁוֹבְבָתֶךְ; וַתֹּאמְרִי בְלִבֵּךְ, אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד׃ 11 וּבָא עָלַיִךְ רָעָה, לֹא תֵדְעִי שַׁחְרָהּ, וְתִפֹּל עָלַיִךְ הוָֹה, לֹא תוּכְלִי כַּפְּרָהּ; וְתָבֹא עָלַיִךְ פִּתְאֹם שׁוֹאָה לֹא תֵדָעִי׃ 12 עִמְדִי־נָא בַחֲבָרַיִךְ וּבְרֹב כְּשָׁפַיִךְ, בַּאֲשֶׁר יָגַעַתְּ מִנְּעוּרָיִךְ; אוּלַי תּוּכְלִי הוֹעִיל אוּלַי תַּעֲרוֹצִי׃ 13 נִלְאֵית בְּרֹב עֲצָתָיִךְ; יַעַמְדוּ־נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הָבְרוּ (הֹבְרֵי) שָׁמַיִם, הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים, מוֹדִיעִם לֶחֳדָשִׁים, מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ׃ 14 הִנֵּה הָיוּ כְקַשׁ אֵשׁ שְׂרָפָתַם, לֹא־יַצִּילוּ אֶת־נַפְשָׁם מִיַּד לֶהָבָה; אֵין־גַּחֶלֶת לַחְמָם, אוּר לָשֶׁבֶת נֶגְדּוֹ׃ 15 כֵּן הָיוּ־לָךְ אֲשֶׁר יָגָעַתְּ; סֹחֲרַיִךְ מִנְּעוּרַיִךְ, אִישׁ לְעֶבְרוֹ תָּעוּ, אֵין מוֹשִׁיעֵךְ׃ {ס}
נפילת בבל
1 "רדי ושבי על עפר, בבל, שבי על הארץ ללא כיסא, בבל. כי לא יקראו לך עוד רכה ומפונקת. 2 קחי אבני רחיים וטחני קמח. הסירי את הצעיף שלך, הרימי את שולי שמלתך, גלי את השוקיים שלך ועִברי נהרות. 3 גופך יֵחשף והבושה שלך תיראה, אנקום בך ולא אשמע לכל מי שיתנגד". 4 הגואל שלנו, ה' צבאות שמו, הוא האל הקדוש של ישראל.
5 "שבי בשקט, בואי בחושך, בבל, כי לא ימשיכו לקרוא לך מושלת ממלכות. 6 כעסתי על עמי, הפקרתי את העם ששייך לי ונתתי אותו בידייך. לא ריחמת עליהם, ואת הזקנים העבדת קשה מאוד. 7 אמרת לעצמך, 'לעולם אשלוט'. כלל לא שקלת את מעשייך, לא חשבת על תוצאותיהם. 8 כעת שמעי זאת, העדינה, החיה בביטחון, החושבת, 'אני היחידה ואין כמוני, לא אהיה כמו אלמנה, בניי לא ימותו', 9 שני הדברים האלה יקרו לך פתאום ביום אחד: בנייך ימותו ותהיי אלמנה. כל הדברים האלה יקרו לך במלואם בגלל הכישופים הרבים שלך ובגלל הקסמים הרבים שלך.
10 "בטחת בדרכך הרעה, חשבת, 'אין מי שיראה אותי'. החכמה והידע שלך הטעו אותך כשחשבת, 'אני היחידה ואין כמוני'. 11 אסון יבוא עלייך, לא תדעי איך להינצל ממנו, צרה תיפול עלייך, לא תוכלי לבטל אותה. אסון שאינו מוכר לך יבוא עלייך פתאום. 12 התגברי באמצעות הקסמים והכישופים הרבים שלך, שהשקעת בהם מאמצים מנעורייך, אולי תוכלי להועיל, אולי תעוררי פחד. 13 עייפת מהעצות הרבות שקיבלת. שיקומו ויצילו אותך קוראי המזלות, המסתכלים בכוכבים ומודיעים בכל ראש חודש מה עומד לקרות לך. 14 הם יהיו כמו קש, אש תשרוף אותם, הם לא יוכלו להציל את עצמם מהלהבות. לא תישאר מהם גחלת להתחמם בה, אש שאפשר לשבת מולה. 15 כך יקרה לסובבים אותך, שמנעורייך השקעת בהם מאמצים. הם יֹאבדו, כל אחד בדרכו, ולא יהיה מי שיציל אותך".