תנ"ך מבואר

ספר ישעיהו פרק מ

1 נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי; יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם׃ 2 דַּבְּרוּ עַל־לֵב יְרוּשָׁלָיִם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ, כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ; כִּי לָקְחָה מִיַּד יהוה, כִּפְלַיִם בְּכָל־חַטֹּאתֶיהָ׃ {ס}
3 קוֹל קוֹרֵא, בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יהוה; יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה, מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ׃ 4 כָּל־גֶּיא יִנָּשֵׂא, וְכָל־הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ; וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה׃ 5 וְנִגְלָה כְּבוֹד יהוה; וְרָאוּ כָל־בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי יהוה דִּבֵּר׃ {ס}
6 קוֹל אֹמֵר קְרָא, וְאָמַר מָה אֶקְרָא;
כָּל־הַבָּשָׂר חָצִיר, וְכָל־חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה׃ 7 יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ, כִּי רוּחַ יהוה נָשְׁבָה בּוֹ; אָכֵן חָצִיר הָעָם׃ 8 יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ; וּדְבַר־אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם׃ {ס}
9 עַל הַר־גָּבֹהַ עֲלִי־לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן, הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ, מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלָיִם; הָרִימִי אַל־תִּירָאִי, אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה, הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם׃ 10 הִנֵּה אֲדֹנָי יְהוִה בְּחָזָק יָבוֹא, וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ; הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ, וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו׃ 11 כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים, וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא; עָלוֹת יְנַהֵל׃ {ס}
12 מִי־מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם, וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן, וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ; וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים, וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם׃ 13 מִי־תִכֵּן אֶת־רוּחַ יהוה; וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ׃ 14 אֶת־מִי נוֹעָץ וַיְבִינֵהוּ, וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח מִשְׁפָּט; וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת, וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ׃ 15 הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי, וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ; הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל׃

16 וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר; וְחַיָּתוֹ, אֵין דֵּי עוֹלָה׃ {ס} 17 כָּל־הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ; מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ־לוֹ׃ 18 וְאֶל־מִי תְּדַמְּיוּן אֵל; וּמַה־דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ׃ 19 הַפֶּסֶל נָסַךְ חָרָשׁ, וְצֹרֵף בַּזָּהָב יְרַקְּעֶנּוּ; וּרְתֻקוֹת כֶּסֶף צוֹרֵף׃ 20 הַמְסֻכָּן תְּרוּמָה, עֵץ לֹא־יִרְקַב יִבְחָר; חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ־לוֹ, לְהָכִין פֶּסֶל לֹא יִמּוֹט׃ 21 הֲלוֹא תֵדְעוּ הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ, הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם; הֲלוֹא הֲבִינֹתֶם, מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ׃

22 הַיֹּשֵׁב עַל־חוּג הָאָרֶץ, וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים; הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם, וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת׃ 23 הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן; שֹׁפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ עָשָׂה׃ 24 אַף בַּל־נִטָּעוּ, אַף בַּל־זֹרָעוּ, אַף בַּל־שֹׁרֵשׁ בָּאָרֶץ גִּזְעָם; וְגַם־נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ, וּסְעָרָה כַּקַּשׁ תִּשָּׂאֵם׃ {ס}
25 וְאֶל־מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה; יֹאמַר קָדוֹשׁ׃ 26 שְׂאוּ־מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי־בָרָא אֵלֶּה, הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם; לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא, מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ, אִישׁ לֹא נֶעְדָּר׃ {ס}
27 לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב, וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל; נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵיהוה, וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר׃ 28 הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם־לֹא שָׁמַעְתָּ, אֱלֹהֵי עוֹלָם יהוה בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ, לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע; אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ׃ 29 נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ; וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה׃ 30 וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ; וּבַחוּרִים כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ׃ 31 וְקוֹיֵ יהוה יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים; יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ׃ {פ}
נחמו את עמי
1 "נחמו, נחמו את עמי", אומר אלוהיכם. 2 "עודדו את ירושלים ואִמרו לה שהעונש שנקבע לה הסתיים, שהיא נענשה על חטאה, שקיבלה מה' כפליים ממה שמגיע לה על כל חטאיה".
3 קול קורא: "פנו במדבר דרך לה', ישרו בשממה דרך סלולה לאלוהינו! 4 כל עמק יוּרם וכל הר וגבעה יְיוּשרו, שטחים לא ישרים יהפכו למישור, שרשרות הרים יהפכו לבקעה, 5 וכבוד ה' יתגלה וכל בני האדם יראו זאת, כי ה' דיבר".
6 קול אומר: "קרא!", ואני שאלתי: "מה אקרא?".
"כל בני האדם הם כמו עשב, כל יופיָים הוא כמו פרח בר. 7 העשב מתייבש, הפרח נובל כשרוח ה' נושבת בהם. אכן, בני האדם הם עשב. 8 העשב מתייבש, הפרח נובל, אבל דבר אלוהינו יתקיים לעולם".
9 עלִי על הר גבוה, המבשרת לציון, הרימי בכוח את קולך, המבשרת לירושלים, הרימי, אל תפחדי! אִמרי לתושבי ערי יהודה: "הנה אלוהיכם!. 10 אדוני ה' יבוא בעצמה, ימשול בכוחו הרב. הוא יביא אתו את השלל שלו, ישא אתו את פרי מעשיו. 11 הוא ירעה את עדרו כמו רועה, יקבץ בזרועו טלאים וישא אותם בחיקו ואת הכבשים המיניקות הוא יוביל".
12 מי מדד בכף ידו את הים וקבע בזרת שלו את מידות השמים? מי מדד בכלי את עפר הארץ ושקל את ההרים ואת הגבעות במאזניים? 13 מי קובע מה יעשה רוח ה' ומי מייעץ לו? 14 עם מי הוא מתייעץ ומי עוזר לו להבין ומלמד אותו לנהוג בצדק, מלמד אותו ומראה לו דרכים נבונות? 15 הרי העמים הם כמו טיפת מים בדלי, כמו גרגר אבק על מאזניים. הרי הוא מרים כמו עפר ארצות רחוקות.
16 אין די עצים בלבנון לאש, אין די חיות בלבנון לקורבנות עולה.17 כל העמים שווים ללא כלום לעומת ה', הם נחשבים בעיניו לאפס ורִיק. 18 למי תדמו את האל? למי אתם חושבים שהוא דומה? 19 את הפסל יוצק הפַּסל, צורף מצפה אותו בלוחות זהב, מחבר אליו שרשרות כסף. 20 העני שאין לו מה לתת עושה את הפסל מעץ שאינו נרקב. הוא בוחר לעצמו נגר מומחה שיעשה לו פסל שלא יפול. 21 האם אינכם יודעים? האם לא שמעתם? האם מעולם לא נאמר לכם? האם לא הבנתם את יסודות הארץ?
22 ה' יושב מעל הארץ ותושביה כמו חרקים בעיניו, הוא פורש את השמים כמו יריעה דקה, מותח אותם כמו אוהל למגורים. 23 שׂרים הוא הופך ללא כלום, ואת מושלי הארץ לריק, 24 כאילו לא נשתלו, לא נזרעו, כאילו הגזע שלהם לא הצמיח שורש באדמה. ה' רק נשף בהם והם יבשו, סערה העיפה אותם כמו קש.
25 "למי אתם יכולים לדמות אותי ומי שווה לי?", אומר האל הקדוש. 26 "הרימו עיניכם לשמים וראו, מי ברא את כל אלה?". הוא קבע את מספר הכוכבים וקרא לכולם בשם. בגלל כוחו ועצמתו כולם נענים לו.
27 יעקב למה אתה מדבר, ישראל למה אתה אומר: "ה' אינו רואה מה קורה לי ואלוהים רחוק מלעשות לי צדק?". 28 האם אינך יודע? האם לא שמעת? ה' הוא אלוהי עולם, הוא ברא את הארץ מקצה לקצה. הוא אינו מתעייף ואינו נחלש, אי אפשר לחקור את חכמתו עד תום. 29 הוא נותן לעייף כוח ולחלש עצמה רבה. 30 צעירים מתעייפים ומתייגעים, בחורים נכשלים, 31 אבל כוחם של הבוטחים בה' יתחדש. הם יפרשו כנפיים כמו נשרים, ירוצו ולא יחלשו, ילכו ולא יתעייפו.