תנ"ך מבואר

ספר ישעיהו פרק נא

1 שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי יהוה; הַבִּיטוּ אֶל־צוּר חֻצַּבְתֶּם, וְאֶל־מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם׃ 2 הַבִּיטוּ אֶל־אַבְרָהָם אֲבִיכֶם, וְאֶל־שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם; כִּי־אֶחָד קְרָאתִיו, וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ׃ {ס} 3 כִּי־נִחַם יהוה צִיּוֹן, נִחַם כָּל־חָרְבֹתֶיהָ, וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן, וְעַרְבָתָהּ כְּגַן־יהוה; שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ, תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה׃ {ס}

4 הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי, וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ; כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא, וּמִשְׁפָּטִי, לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ׃ 5 קָרוֹב צִדְקִי יָצָא יִשְׁעִי, וּזְרֹעַי עַמִּים יִשְׁפֹּטוּ; אֵלַי אִיִּים יְקַוּוּ, וְאֶל־זְרֹעִי יְיַחֵלוּן׃ 6 שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם וְהַבִּיטוּ אֶל־הָאָרֶץ מִתַּחַת, כִּי־שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה, וְיֹשְׁבֶיהָ כְּמוֹ־כֵן יְמוּתוּן; וִישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה, וְצִדְקָתִי לֹא תֵחָת׃ {ס}

7 שִׁמְעוּ אֵלַי יֹדְעֵי צֶדֶק, עַם תּוֹרָתִי בְלִבָּם; אַל־תִּירְאוּ חֶרְפַּת אֱנוֹשׁ, וּמִגִּדֻּפֹתָם אַל־תֵּחָתּוּ׃ 8 כִּי כַבֶּגֶד יֹאכְלֵם עָשׁ, וְכַצֶּמֶר יֹאכְלֵם סָס; וְצִדְקָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה, וִישׁוּעָתִי לְדוֹר דּוֹרִים׃ {ס}
9 עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי־עֹז זְרוֹעַ יהוה, עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם, דֹּרוֹת עוֹלָמִים; הֲלוֹא אַתְּ־הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין׃ 10 הֲלוֹא אַתְּ־הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם, מֵי תְּהוֹם רַבָּה; הַשָּׂמָה מַעֲמַקֵּי־יָם, דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים׃ 11 וּפְדוּיֵי יהוה יְשׁוּבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל־רֹאשָׁם; שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן, נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה׃ {ס} 12 אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם; מִי־אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת, וּמִבֶּן־אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן׃ 13 וַתִּשְׁכַּח יהוה עֹשֶׂךָ, נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, וַתְּפַחֵד תָּמִיד כָּל־הַיּוֹם, מִפְּנֵי חֲמַת הַמֵּצִיק, כַּאֲשֶׁר כּוֹנֵן לְהַשְׁחִית; וְאַיֵּה חֲמַת הַמֵּצִיק׃

14 מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ; וְלֹא־יָמוּת לַשַּׁחַת, וְלֹא יֶחְסַר לַחְמוֹ׃ 15 וְאָנֹכִי יהוה אֱלֹהֶיךָ, רֹגַע הַיָּם, וַיֶּהֱמוּ גַּלָּיו; יהוה צְבָאוֹת שְׁמוֹ׃ 16 וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ, וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ; לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ, וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי־אָתָּה׃ {ס}

17 הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי, קוּמִי יְרוּשָׁלָיִם, אֲשֶׁר שָׁתִית מִיַּד יהוה אֶת־כּוֹס חֲמָתוֹ; אֶת־קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה שָׁתִית מָצִית׃
18 אֵין־מְנַהֵל לָהּ, מִכָּל־בָּנִים יָלָדָה; וְאֵין מַחֲזִיק בְּיָדָהּ, מִכָּל־בָּנִים גִּדֵּלָה׃ 19 שְׁתַּיִם הֵנָּה קֹרְאֹתַיִךְ, מִי יָנוּד לָךְ; הַשֹּׁד וְהַשֶּׁבֶר וְהָרָעָב וְהַחֶרֶב מִי אֲנַחֲמֵךְ׃ 20 בָּנַיִךְ עֻלְּפוּ שָׁכְבוּ בְּרֹאשׁ כָּל־חוּצוֹת כְּתוֹא מִכְמָר; הַמְלֵאִים חֲמַת־יהוה גַּעֲרַת אֱלֹהָיִךְ׃ 21 לָכֵן שִׁמְעִי־נָא זֹאת עֲנִיָּה; וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן׃ {ס} 22 כֹּה־אָמַר אֲדֹנַיִךְ יהוה, וֵאלֹהַיִךְ יָרִיב עַמּוֹ, הִנֵּה לָקַחְתִּי מִיָּדֵךְ אֶת־כּוֹס הַתַּרְעֵלָה; אֶת־קֻבַּעַת כּוֹס חֲמָתִי, לֹא־תוֹסִיפִי לִשְׁתּוֹתָהּ עוֹד׃ 23 וְשַׂמְתִּיהָ בְּיַד־מוֹגַיִךְ, אֲשֶׁר־אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה; וַתָּשִׂימִי כָאָרֶץ גֵּוֵךְ, וְכַחוּץ לַעֹבְרִים׃ {ס}
נחמה לציון
1 "הקשיבו לי, הרוצים שיֵעשה צדק, המבקשים את ה'! הביטו אל הסלע שממנו נחצבתם ואל הבור שממנו הוציאו אתכם. 2 הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה שילדה אתכם. הוא היה אחד כשבחרתי בו אבל בירכתי אותו ונתתי לו צאצאים רבים. 3 ה' ינחם את ציון, ינחם את כל החורבות שלה, הוא יהפוך את המדבר שלה לגן עדן ואת השממה שלה יפריח כמו גן ה'. ששון ושמחה יהיו בה, תודה וקול זמרה.
4 "בני עמי, הקשיבו אליי והאזינו אליי כי תורתי תצא לעמים והצדק שלי ינחה אותם. 5 הצדק שלי קרוב, הישועה שלי באה. אשפוט את העמים בכוחי, תושבי ארצות רחוקות יבטחו בי, יצפו להתגלות כוחי. 6 הביטו לשמים, הביטו אל הארץ מתחת, השמים מתפזרים כמו עשן, הארץ מתפוררת כמו בגד והתושבים שלה מתים. אבל הישועה שאתן תתקיים לעולם, לצדק שלי לא יהיה סוף.
7 "הקשיבו לי, אתם היודעים מהו צדק, העם שהתורה שלי בלבו: אל תפחדו מעלבונות של בני אדם ואל תחששו מדברי הלעג שלהם 8 כי עש יאכל אותם כמו בגד, תולעת תאכל אותם כמו צמר, אבל הצדק שלי יתקיים לעולם והישועה שאתן תתקיים לדורי דורות.
9 "קומי, קומי, התחזקי זרוע ה'! קומי כמו בימי קדם, בדורות קדומים! הלוא את הרגת את רַהַב*, פצעת את תנין*. [נ"א 9 רהב, תנין – מפלצות ים מעולם האגדה] 10 הלוא את יִבשת את הים, את מי התהום הרבים, הפכת את מעמקי הים לדרך שהניצולים עברו בה. 11 האנשים שהציל ה' יחזרו ויבואו לציון בקול שמחה וישמחו לעולם, ששון ושמחה יהיו להם וצער ואנחות יברחו מהם. 12 אני, אני הוא המנחם שלכם. מי אתה שתעז לפחד מבן אדם שסופו למות ומבן אדם שיעלם כמו עשב 13 ושכחת את ה' שעשה אותך, זה שפרש את השמים ויָסד את הארץ, ואתה מפחד תמיד, כל היום, מכעס האויב המציק המתכוון להשמיד אותך? איפה כעסו של המציק?
14 "האסיר הכפוף ישתחרר בקרוב, הוא לא ימות ולא יֵרד אל הקבר ומזון לא יחסר לו. 15 אני ה' אלוהיך, המזעזע את הים וגליו סוערים, ה' צבאות שמי. 16 אומַר לך מה להגיד, אגן עליך בידיי, אני שפרשתי את השמים, יָסדתי את הארץ ואמרתי לציון, 'עמי אתה!' ".
כוס הזעם
17 קומי! קומי! קומי ירושלים, ששתית מיד ה' את כוס זעמו, את גביע הרעל שתית עד הסוף.
18 מכל הבנים שילדה אין מי שיתמוך בה, מכל הבנים שגידלה אין מי שיחזיק בידה. 19 שני הדברים קרו לך, ומי יניד עלייך ראש בצער – השוד וההרס, הרעב וההרג? מי ינחם אותך? 20 בנייך נפלו מחולשה, שכבו בגלוי ברחובות כמו תאו שנלכד במלכודת. הם סבלו מזעם ה', מגערת אלוהייך. 21 לכן שמעי אומללה, השיכורה אך לא מיין, 22 כך אמר אדונייך ה', ואלוהייך שנלחם למען עמו: "אקח מידייך את כוס הרעל, את גביע זעמי. לא תשתי ממנו עוד. 23 אתן אותו ביד מענייך, שאמרו לך, 'השתטחי ונעבור מעלייך', ואת הרשית שגבך יהיה כמו קרקע, היית כמו דרך לעוברים".