תנ"ך מבואר

ספר ישעיהו פרק ל

1 הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים נְאֻם־יהוה, לַעֲשׂוֹת עֵצָה וְלֹא מִנִּי, וְלִנְסֹךְ מַסֵּכָה וְלֹא רוּחִי; לְמַעַן סְפוֹת חַטָּאת עַל־חַטָּאת׃ 2 הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם, וּפִי לֹא שָׁאָלוּ; לָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה, וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם׃ 3 וְהָיָה לָכֶם מָעוֹז פַּרְעֹה לְבֹשֶׁת; וְהֶחָסוּת בְּצֵל־מִצְרַיִם לִכְלִמָּה׃ 4 כִּי־הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו; וּמַלְאָכָיו חָנֵס יַגִּיעוּ׃ 5 כֹּל הֹבִאִישׁ, עַל־עַם לֹא־יוֹעִילוּ לָמוֹ; לֹא לְעֵזֶר וְלֹא לְהוֹעִיל, כִּי לְבֹשֶׁת וְגַם־לְחֶרְפָּה׃ {ס}
6 מַשָּׂא בַּהֲמוֹת נֶגֶב; בְּאֶרֶץ צָרָה וְצוּקָה לָבִיא וָלַיִשׁ מֵהֶם, אֶפְעֶה וְשָׂרָף מְעוֹפֵף, יִשְׂאוּ עַל־כֶּתֶף עֲיָרִים חֵילֵהֶם, וְעַל־דַּבֶּשֶׁת גְּמַלִּים אוֹצְרֹתָם, עַל־עַם לֹא יוֹעִילוּ׃ 7 וּמִצְרַיִם הֶבֶל וָרִיק יַעְזֹרוּ; לָכֵן קָרָאתִי לָזֹאת, רַהַב הֵם שָׁבֶת׃

8 עַתָּה, בּוֹא כָתְבָהּ עַל־לוּחַ אִתָּם וְעַל־סֵפֶר חֻקָּהּ; וּתְהִי לְיוֹם אַחֲרוֹן, לָעַד עַד־עוֹלָם׃ 9 כִּי עַם מְרִי הוּא, בָּנִים כֶּחָשִׁים; בָּנִים לֹא־אָבוּ שְׁמוֹעַ תּוֹרַת יהוה׃ 10 אֲשֶׁר אָמְרוּ לָרֹאִים לֹא תִרְאוּ, וְלַחֹזִים, לֹא תֶחֱזוּ־לָנוּ נְכֹחוֹת; דַּבְּרוּ־לָנוּ חֲלָקוֹת, חֲזוּ מַהֲתַלּוֹת׃ 11 סוּרוּ מִנֵּי־דֶרֶךְ, הַטּוּ מִנֵּי־אֹרַח; הַשְׁבִּיתוּ מִפָּנֵינוּ אֶת־קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל׃ {ס}

12 לָכֵן, כֹּה אָמַר קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, יַעַן מָאָסְכֶם בַּדָּבָר הַזֶּה; וַתִּבְטְחוּ בְּעֹשֶׁק וְנָלוֹז, וַתִּשָּׁעֲנוּ עָלָיו׃ 13 לָכֵן, יִהְיֶה לָכֶם הֶעָוֹן הַזֶּה, כְּפֶרֶץ נֹפֵל, נִבְעֶה בְּחוֹמָה נִשְׂגָּבָה; אֲשֶׁר־פִּתְאֹם לְפֶתַע יָבוֹא שִׁבְרָהּ׃ 14 וּשְׁבָרָהּ כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים כָּתוּת לֹא יַחְמֹל; וְלֹא־יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ חֶרֶשׂ, לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד, וְלַחְשֹׂף מַיִם מִגֶּבֶא׃ {פ}
15 כִּי כֹה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן, בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה, תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם; וְלֹא אֲבִיתֶם׃ 16 וַתֹּאמְרוּ לֹא־כִי עַל־סוּס נָנוּס עַל־כֵּן תְּנוּסוּן; וְעַל־קַל נִרְכָּב, עַל־כֵּן יִקַּלּוּ רֹדְפֵיכֶם׃ 17 אֶלֶף אֶחָד, מִפְּנֵי גַּעֲרַת אֶחָד, מִפְּנֵי גַּעֲרַת חֲמִשָּׁה תָּנֻסוּ; עַד אִם־נוֹתַרְתֶּם, כַּתֹּרֶן עַל־רֹאשׁ הָהָר, וְכַנֵּס עַל־הַגִּבְעָה׃ 18 וְלָכֵן יְחַכֶּה יהוה לַחֲנַנְכֶם, וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם; כִּי־אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט יהוה, אַשְׁרֵי כָּל־חוֹכֵי לוֹ׃ {ס}

19 כִּי־עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּירוּשָׁלָיִם; בָּכוֹ לֹא־תִבְכֶּה, חָנוֹן יָחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ, כְּשָׁמְעָתוֹ עָנָךְ׃ 20 וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ; וְלֹא־יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ, וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת־מוֹרֶיךָ׃ 21 וְאָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר, מֵאַחֲרֶיךָ לֵאמֹר; זֶה הַדֶּרֶךְ לְכוּ בוֹ, כִּי תַאֲמִינוּ וְכִי תַשְׂמְאִילוּ׃ 22 וְטִמֵּאתֶם, אֶת־צִפּוּי פְּסִילֵי כַסְפֶּךָ, וְאֶת־אֲפֻדַּת מַסֵּכַת זְהָבֶךָ; תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה, צֵא תֹּאמַר לוֹ׃ 23 וְנָתַן מְטַר זַרְעֲךָ אֲשֶׁר־תִּזְרַע אֶת־הָאֲדָמָה, וְלֶחֶם תְּבוּאַת הָאֲדָמָה, וְהָיָה דָשֵׁן וְשָׁמֵן; יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא כַּר נִרְחָב׃ 24 וְהָאֲלָפִים וְהָעֲיָרִים, עֹבְדֵי הָאֲדָמָה, בְּלִיל חָמִיץ יֹאכֵלוּ; אֲשֶׁר־זֹרֶה בָרַחַת וּבַמִּזְרֶה׃ 25 וְהָיָה עַל־כָּל־הַר גָּבֹהַ, וְעַל כָּל־גִּבְעָה נִשָּׂאָה, פְּלָגִים יִבְלֵי־מָיִם; בְּיוֹם הֶרֶג רָב, בִּנְפֹל מִגְדָּלִים׃

26 וְהָיָה אוֹר־הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם, כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים; בְּיוֹם, חֲבֹשׁ יהוה אֶת־שֶׁבֶר עַמּוֹ, וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא׃ {ס} 27 הִנֵּה שֵׁם־יהוה בָּא מִמֶּרְחָק, בֹּעֵר אַפּוֹ, וְכֹבֶד מַשָּׂאָה; שְׂפָתָיו מָלְאוּ זַעַם, וּלְשׁוֹנוֹ כְּאֵשׁ אֹכָלֶת׃ 28 וְרוּחוֹ כְּנַחַל שׁוֹטֵף עַד־צַוָּאר יֶחֱצֶה, לַהֲנָפָה גוֹיִם בְּנָפַת שָׁוְא; וְרֶסֶן מַתְעֶה, עַל לְחָיֵי עַמִּים׃ 29 הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם, כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ־חָג; וְשִׂמְחַת לֵבָב, כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל, לָבוֹא בְהַר־יהוה אֶל־צוּר יִשְׂרָאֵל׃
30 וְהִשְׁמִיעַ יהוה אֶת־הוֹד קוֹלוֹ, וְנַחַת זְרוֹעוֹ יַרְאֶה, בְּזַעַף אַף, וְלַהַב אֵשׁ אוֹכֵלָה; נֶפֶץ וָזֶרֶם וְאֶבֶן בָּרָד׃ 31 כִּי־מִקּוֹל יהוה יֵחַת אַשּׁוּר; בַּשֵּׁבֶט יַכֶּה׃ 32 וְהָיָה, כֹּל מַעֲבַר מַטֵּה מוּסָדָה, אֲשֶׁר יָנִיחַ יהוה עָלָיו, בְּתֻפִּים וּבְכִנֹּרוֹת; וּבְמִלְחֲמוֹת תְּנוּפָה נִלְחַם־בָּהּ (בָּם)׃ 33 כִּי־עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה, גַּם־הוּא (הִיא) לַמֶּלֶךְ הוּכָן הֶעְמִיק הִרְחִב; מְדֻרָתָהּ, אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה, נִשְׁמַת יהוה כְּנַחַל גָּפְרִית, בֹּעֲרָה בָּהּ׃ {ס}
בנים מורדים
1 "אוי, בנים מורדים", אמר ה', "החושבים מחשבות שאינן ממני, מתכננים תכניות בניגוד לרצוני ומוסיפים חטא על חטא! 2 אתם מתכוונים לרדת למצריים ואותי לא שאלתם. אתם רוצים למצוא מקלט אצל פרעה, להסתתר בצל מצריים, 3 אבל תתביישו בכך שביקשתם מפרעה מקלט, ומהצל של מצריים תתאכזבו. 4 שרי ישראל היו בצוֹעַן, שליחיו הגיעו לחָנֵס. 5 כל ישראל יתאכזבו מהעם שלא יועיל להם, מצריים לא תעזור ולא תועיל אלא תהיה סיבה לבושה וגם לחרפה".
6 בהמות נושאות משא דרומה בארץ קשה ונוראה, שיש בה אריות ואֶפְעִים* [אפעים – נחשים ארסיים] ונחשים מעופפים. הם נושאים את רכושם על גבי עֲיָירִים ואת האוצרות שלהם על דבשות גמלים אל עם שלא יועיל להם. 7 העזרה של מצריים ריקה וחסרת ערך, לכן קראתי לה רַהַב* [רהב – מפלצת ים מעולם האגדה], זאת שאינה עושה דבר.
8 בוא, כתוב על לוח בנוכחותם, כתוב על מגילה, כדי שתהיה עדות עד סוף הדורות, עד עולם, 9 לכך שישראל הוא עם מורד, בנים לא נאמנים, בנים שאינם רוצים לשמוע את תורת ה', 10 שאמרו לנביאים: "אל תנבאו", ולרואי החזונות: "אל תתארו לנו חזונות אמת. דברו אלינו דברים נעימים, תארו לנו חזונות משעשעים, 11 עִזבו את הדרך, סְטו מהמסלול, השכיחו מאתנו את האל הקדוש של ישראל".
12 לכן כך אמר האל הקדוש של ישראל: "דחיתם את המסר הזה וסמכתם על היכולת שלכם לנצל ולרמות. 13 לכן יהיה לכם החטא הזה כמו סדק מתרחב, ההולך וגדל בחומה גבוהה מאוד, עד שפתאום החומה מתמוטטת. 14 היא תישבר כמו כד חרס, תתנפץ ללא רחמים ובין הרסיסים לא ימָצא חרס אחד שניתן לגרוף בו גחלים מהאש או לשאוב בו מעט מים מבור מים".
15 כי כך אמר אדוני ה', האל הקדוש של ישראל: "במנוחה ושקט תיוושעו, בשקט ובביטחון יבוא הניצחון שלכם", אבל אתם לא רציתם. 16 אמרתם, 'לא! נברח על סוסים' – לכן תברחו. אמרתם, 'על סוסים מהירים נרכב' – לכן יהיו הרודפים שלכם מהירים. 17 אלף מכם יברחו מקולו של אדם אחד, וכולכם תברחו מקולם של חמישה, עד שהשארית שלכם תהיה כמו תורן על ראש הר וכמו דגל על גבעה. 18 לכן יחכה ה' לעשות לכם חסד, לכן יתעלה כדי לרחם עליכם, כי ה' הוא אלוהי צדק, מאושרים הם המאמינים בו".
19 אתה, העם היושב בציון, בירושלים, לא תבכה עוד. ה' יעשה לך חסד. כשתזעק, הוא ישמע ויענה לך. 20 אדוני יתן לכם מעט מאוד לחם ומים, והמורה שלך לא יצטרך להסתתר עוד. בעיניך תראה אותו 21 ובאוזניך תשמע קול מדבר מאחוריך: "זאת הדרך. לכו בה, גם כשתפנו לימין וגם כשתפנו לשמאל". 22 אתם תטמאו את פסלי האלילים שלכם, המצופים כסף וזהב, תזרקו אותם כמו דבר טמא ותאמרו להם: "הסתלקו". 23 ה' יוריד גשם על הזרעים שתזרע באדמה, והלחם מיבול אדמתך יהיה רב ומשובח. העדרים שלך ירעו ביום ההוא בשדות מרעה רחבים. 24 השוורים והעיירים שמשמשים לעבודות אדמה יאכלו תערובת משובחת ותבואה טהורה. 25 על כל הר גבוה ועל כל גבעה גבוהה יהיו פלגים ונחלי מים – ביום שיהיה הרג רב, כשיפלו המגדלים.
26 ביום שיחבוש ה' את הפצע של עמו וירפא את פצעי המכה שהביא עליהם יהיה אור הירח כאור השמש ואור השמש חזק פי שבעה, כמו אור של שבעה ימים. 27 הנה ה' בא ממרחק. אפו בוער מכעס ומעלה עשן כבד, שפתיו מלאות זעם, לשונו כאש שורפת. 28 רוחו כמו נחל שעולה על גדותיו ומגיע עד הצוואר. הוא מנער את העמים במסננת שהכול נופל ממנה, הוא שם על ראש העמים רסן שמתעה אותם. 29 אתם תשירו כמו בליל חג ותשמחו כמו נגן חליל העולה להר ה', אל סלע ישראל.
30 ה' ישמיע את קולו האדיר, יַראה את זרועו המכה בזעם, בלהבה ובאש שורפת, בסערה, בשיטפון ובאבני ברד. 31 אשור יפחד מקול ה' המכה אותו במקל. 32 כל מכה שינחית ה' במטה שלו על אשור תהיה מלווה בתופים ובכינורות. הוא ינהל נגד אשור מלחמות עזות. 33 התופת* [תופת – מקום לשרפה] מוכן מזמן, מוכן לקראת המלך. המדורה שהכינו לו עמוקה ורחבה, מלאה עצים ואש, ונשמת ה', כמו נחל גפרית, מבעירה את המדורה.