תנ"ך מבואר

ספר ישעיהו פרק לח

1 בַּיָּמִים הָהֵם, חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת; וַיָּבוֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ הַנָּבִיא, וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה־אָמַר יהוה צַו לְבֵיתֶךָ, כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה׃ 2 וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל־הַקִּיר; וַיִּתְפַּלֵּל אֶל־יהוה׃ 3 וַיֹּאמַר, אָנָּה יהוה זְכָר־נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ, בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי; וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל׃ {ס} 4 וַיְהִי דְּבַר־יהוה, אֶל־יְשַׁעְיָהוּ לֵאמֹר׃ 5 הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל־חִזְקִיָּהוּ, כֹּה־אָמַר יהוה אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ, שָׁמַעְתִּי אֶת־תְּפִלָּתֶךָ, רָאִיתִי אֶת־דִּמְעָתֶךָ; הִנְנִי יוֹסִף עַל־יָמֶיךָ, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה׃ 6 וּמִכַּף מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אַצִּילְךָ, וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת; וְגַנּוֹתִי עַל־הָעִיר הַזֹּאת׃ 7 וְזֶה־לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת יהוה; אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יהוה, אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֵּר׃ 8 הִנְנִי מֵשִׁיב אֶת־צֵל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְמַעֲלוֹת אָחָז בַּשֶּׁמֶשׁ אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת; וַתָּשָׁב הַשֶּׁמֶשׁ עֶשֶׂר מַעֲלוֹת, בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרָדָה׃ {ס}
9 מִכְתָּב לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה; בַּחֲלֹתוֹ וַיְחִי מֵחָלְיוֹ׃ 10 אֲנִי אָמַרְתִּי, בִּדְמִי יָמַי אֵלֵכָה בְּשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל; פֻּקַּדְתִּי יֶתֶר שְׁנוֹתָי׃ 11 אָמַרְתִּי לֹא־אֶרְאֶה יָהּ, יָהּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים; לֹא־אַבִּיט אָדָם עוֹד עִם־יוֹשְׁבֵי חָדֶל׃ 12 דּוֹרִי, נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי כְּאֹהֶל רֹעִי; קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי, מִיּוֹם עַד־לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי׃ 13 שִׁוִּיתִי עַד־בֹּקֶר כָּאֲרִי, כֵּן יְשַׁבֵּר כָּל־עַצְמוֹתָי; מִיּוֹם עַד־לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי׃ 14 כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף, אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה; דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם, אֲדֹנָי עָשְׁקָה־לִּי עָרְבֵנִי׃

15 מָה־אֲדַבֵּר וְאָמַר־לִי וְהוּא עָשָׂה; אֶדַּדֶּה כָל־שְׁנוֹתַי עַל־מַר נַפְשִׁי׃
16 אֲדֹנָי עֲלֵיהֶם יִחְיוּ; וּלְכָל־בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי, וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי׃ 17 הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר־לִי מָר; וְאַתָּה חָשַׁקְתָּ נַפְשִׁי מִשַּׁחַת בְּלִי, כִּי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גֵוְךָ כָּל־חֲטָאָי׃

18 כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ מָוֶת יְהַלְלֶךָּ; לֹא־יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי־בוֹר אֶל־אֲמִתֶּךָ׃ 19 חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם; אָב לְבָנִים, יוֹדִיעַ אֶל־אֲמִתֶּךָ׃
20 יהוה לְהוֹשִׁיעֵנִי; וּנְגִנוֹתַי נְנַגֵּן כָּל־יְמֵי חַיֵּינוּ עַל־בֵּית יהוה׃
21 וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ, יִשְׂאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים; וְיִמְרְחוּ עַל־הַשְּׁחִין וְיֶחִי׃
22 וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ מָה אוֹת; כִּי אֶעֱלֶה בֵּית יהוה׃ {ס}
חזקיהו נרפא
1 בימים ההם חלה חזקיהו ועמד למות. ישעיהו בן אמוץ הנביא בא אליו ואמר לו: "כך אמר ה', 'ערוך צוואה כי אתה עומד למות, לא תירפא' ". 2 חזקיהו סובב את פניו אל הקיר והתפלל לה': 3 "בבקשה, ה', זכור שהלכתי בדרכיך בנאמנות ועשיתי בלב שלם את מה שטוב בעיניך". אחר כך בכה בכי גדול. 4 ה' אמר לישעיהו: 5 "לך ואמור לחזקיהו, 'כך אמר ה' אלוהי דוד אביך: "שמעתי את תפילתך, ראיתי את דמעותיך. אוסיף לחייך חמש עשרה שנה, 6 אציל אותך ואת העיר הזאת מפני מלך אשור ואגן על העיר הזאת" '. 7 זה האות מה' שהוא אכן יעשה את מה שאמר: 8 את הצל שמטילה השמש על מדרגות אחז אשיב עשר מדרגות לאחור". הצל עלה את עשר המדרגות שירד.

9 שיר שכתב חזקיהו מלך יהודה אחרי שחלה והבריא ממחלתו: 10 "אני חשבתי, 'אמות באמצע חיי, אכנס בשערי שאוֹל, אאבד את יתר שנותיי'. 11 חשבתי, 'לא אראה עוד את ה', את ה' בארץ החיים, לא אראה עוד בני אדם בין תושבי העולם הזה'. 12 ביתי נעקר ונדד ממני כמו אוהל רועים, קיצרתי את חיי כמו שאורג מְקצר חוט. ה' קרע אותי כמו שקורעים חוטים. ביום אחד השמדת אותי. 13 זעקתי עד הבוקר, ה' שבר את עצמותיי כמו שאריה שובר את עצמות הטרף. ביום אחד השמדת אותי. 14 יללתי כמו סיס* או עגור*, [סיס, עגור – סוגים של עופות] השמעתי קול כמו יונה. עיניי עייפו מלהסתכל לשמים – אדוני, מתעללים בי! הצל אותי!
15 "מה אומַר? הוא קבע מה יעשה לי וכך אמנם עשה. אתהלך בכבדות כל חיי מרוב צער.
16 "אדוני, על דברים אלה חיים בני האדם, דברים אלה מעניקים לי חיים. אתה ריפאת אותי והשבת אותי לחיים. 17 את העצב שלי החלפת בשלווה. אתה אהבת אותי והיצלת אותי ממוות, השלכת מאחורי גבך את כל חטאיי.
18 "יושבי שְאוֹל אינם מודים לך, מתים אינם מהללים אותך, היורדים לקבר אינם מקווים שתהיה נאמן להבטחותיך. 19 החי, רק החי, יודה לך כפי שאני עושה היום. אבות יספרו לבניהם שאתה נאמן להבטחותיך.
20 "ה' הושיע אותי. את המנגינות שלי ננגן בבית ה' כל ימי חיינו".
21 ישעיהו אמר: "קחו גוש תאנים מיובשות, מִרחו אותן על מחלת העור של המלך והוא ירפא".
22 חזקיהו שאל: "מהו האות שאכן אעלה לבית ה'?".