תנ"ך מבואר

ספר ישעיהו פרק מט

1 שִׁמְעוּ אִיִּים אֵלַי, וְהַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים מֵרָחוֹק; יהוה מִבֶּטֶן קְרָאָנִי, מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי׃ 2 וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה, בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי; וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר, בְּאַשְׁפָּתוֹ הִסְתִּירָנִי׃ 3 וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי־אָתָּה; יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־בְּךָ אֶתְפָּאָר׃
4 וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי; אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת־יהוה, וּפְעֻלָּתִי אֶת־אֱלֹהָי׃ 5 וְעַתָּה אָמַר יהוה, יֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ, לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו, וְיִשְׂרָאֵל לֹא (לוֹ) יֵאָסֵף; וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי יהוה, וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי׃ 6 וַיֹּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת־שִׁבְטֵי יַעֲקֹב, וּנְצִירֵי (וּנְצוּרֵי) יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב; וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד־קְצֵה הָאָרֶץ׃ {ס}
7 כֹּה אָמַר־יהוה גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ, לִבְזֹה־נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד מֹשְׁלִים, מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ, שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲוּוּ; לְמַעַן יהוה אֲשֶׁר נֶאֱמָן, קְדֹשׁ יִשְׂרָאֵל וַיִּבְחָרֶךָּ׃

8 כֹּה אָמַר יהוה, בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ, וּבְיוֹם יְשׁוּעָה עֲזַרְתִּיךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם, לְהָקִים אֶרֶץ, לְהַנְחִיל נְחָלוֹת שֹׁמֵמוֹת׃ 9 לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ, לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ; עַל־דְּרָכִים יִרְעוּ, וּבְכָל־שְׁפָיִים מַרְעִיתָם׃ 10 לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ, וְלֹא־יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ; כִּי־מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם, וְעַל־מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם׃ 11 וְשַׂמְתִּי כָל־הָרַי לַדָּרֶךְ; וּמְסִלֹּתַי יְרֻמוּן׃ 12 הִנֵּה־אֵלֶּה מֵרָחוֹק יָבֹאוּ; וְהִנֵּה־אֵלֶּה מִצָּפוֹן וּמִיָּם, וְאֵלֶּה מֵאֶרֶץ סִינִים׃ 13 רָנּוּ שָׁמַיִם וְגִילִי אָרֶץ, יִפְצְחוּ (וּפִצְחוּ) הָרִים רִנָּה; כִּי־נִחַם יהוה עַמּוֹ, וַעֲנִיָּו יְרַחֵם׃ {ס}

14 וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יהוה; וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי׃ 15 הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ, מֵרַחֵם בֶּן־בִּטְנָהּ; גַּם־אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה, וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ׃ 16 הֵן עַל־כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ; חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד׃ 17 מִהֲרוּ בָּנָיִךְ; מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ׃ 18 שְׂאִי־סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ־לָךְ; חַי־אָנִי נְאֻם־יהוה, כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי, וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה׃ 19 כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ, וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵיךְ; כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב, וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ׃ 20 עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ, בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ; צַר־לִי הַמָּקוֹם גְּשָׁה־לִּי וְאֵשֵׁבָה׃ 21 וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ, מִי יָלַד־לִי אֶת־אֵלֶּה, וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה; גֹּלָה וְסוּרָה, וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל, הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם׃ {פ}


22 כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל־גּוֹיִם יָדִי, וְאֶל־עַמִּים אָרִים נִסִּי; וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן, וּבְנֹתַיִךְ עַל־כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה׃ 23 וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ, וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ, אַפַּיִם, אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ, וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ; וְיָדַעַתְּ כִּי־אֲנִי יהוה, אֲשֶׁר לֹא־יֵבֹשׁוּ קוָֹי׃ {ס} 24 הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר מַלְקוֹחַ; וְאִם־שְׁבִי צַדִּיק יִמָּלֵט׃ 25 כִּי־כֹה אָמַר יהוה, גַּם־שְׁבִי גִבּוֹר יֻקָּח, וּמַלְקוֹחַ עָרִיץ יִמָּלֵט; וְאֶת־יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב, וְאֶת־בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ׃ 26 וְהַאֲכַלְתִּי אֶת־מוֹנַיִךְ אֶת־בְּשָׂרָם, וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן; וְיָדְעוּ כָל־בָּשָׂר, כִּי אֲנִי יהוה מוֹשִׁיעֵךְ, וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב׃ {ס}
עבד ה'
1 "שִמעו את קולי, תושבי ארצות רחוקות, והקשיבו עמים ממרחקים. ה' קרא לי כשהייתי בבטן, כשהייתי בבטן אמי הוא הזכיר את שמי. 2 הוא נתן לי מילים חדות כמו חרב, החביא אותי בצל ידו ועשה אותי כמו חץ מחודד, בנרתיק החצים שלו הסתיר אותי. 3 הוא אמר לי, 'אתה עבדי, ישראל אשר בך אתפאר'.
4 "חשבתי, 'לחינם התאמצתי, לשווא בזבזתי את כוחי'. אבל גורלי בידי ה' ואת שכר מעשיי יתן אלוהיי. 5 האל שיצר אותי בבטן כדי שאהיה עבדו, אשיב אליו את יעקב, אאסוף אליו את ישראל, האל שמעניק לי כבוד ונותן לי כוח 6 אמר, 'לא די בכך שמיניתי אותך להיות עבדי כדי שתְשַׁקם את שבטי יעקב ותשיב את ניצולי ישראל. אעשה אותך אור לעמים כדי שישועתי תגיע עד קצה הארץ' ".
7 כך אמר ה', גואל ישראל, אלוהיו הקדוש, למי שבזוי בעיני בני אדם, שהעם מתעב אותו, לעבדם של מושלים: "מלכים יראו אותך ויקומו לכבודך, שרים ישתחוו בזכות ה', האל הנאמן והקדוש של ישראל, שבחר בך". יום ישועה
8 כך אמר ה': "בשעת חסד אענה לך, ביום ישועה אעזור לך. אשמור עליך ואֲמנה אותך לכרות ברית עם העם. אעזור לך לשקם את הארץ, ליישב אזורים שוממים, 9 לומר לאסירים, 'צאו!', ליושבים בחושך, 'התגלו!'. הם יִרעו בצדי הדרכים ועל כל הגבעות ימצאו מִרעֶה. 10 הם לא יהיו רעבים ולא יהיו צמאים, שָרב ושמש לא יכו אותם כי המרחם עליהם יוביל אותם, יוליך אותם אל מעיינות נובעים. 11 את כל ההרים שעומדים בדרכם איישר ואת הדרכים שאסלול להם אגְבִּיה. 12 הנה אלה שבאים מרחוק, שבאים מצפון וממערב, ואלה שבאים מארץ סינים. 13 הַשמיעו קול שמחה שמים, שמחי ארץ, הרים השמיעו קול שמחה, כי ה' ינחם את עמו, ירחם על העניים שלו.
14 "אבל ציון אומרת, 'ה' עזב אותי, אדוני שכח אותי'. 15 האִם אישה יכולה לשכוח את התינוק שלה? האִם לא תרחם על הבן שיצא מבטנה? גם אם היא תשכח אותם, אני לא אשכח אותך. 16 הרי חקקתי את שמך על כפות ידיי, את החומות שלך אני רואה תמיד. 17 בנייך ימהרו אלייך, האויבים שהרסו אותך יעזבו אותך. 18 הביטי סביב וראי, כולם יֵאספו ויבואו אלייך. אני נשבע", אמר ה', "שתתקשטי בהם כמו בתכשיט, שתקשרי אותם עלייך כמו שעושה כלה. 19 החורבות, המקומות השוממים והארץ ההרוסה שלך – עכשיו תהיי צפופה מרוב תושבים. אלה שהרסו אותך יתרחקו ממך. 20 עוד תשמעי את בנייך שאבדו לך אומרים זה לזה, 'צפוף לי המקום, התרחק כדי שאוכל להתיישב'. 21 ואת תחשבי, 'מי ילד לי את כל אלה? הרי איבדתי את בניי והייתי בודדה, גולה ועזובה – ואת אלה מי גידל? הרי נשארתי לבדי – ואלה מאיפה הם?' ".
22 כך אמר אדוני ה': "אשלח את ידי אל העמים ואתן להם אות כדי שיביאו את בנייך בחיקם ואת בנותייך ישאו על כתף. 23 מלכים יטפלו בך, מלכות יהיו המיניקות שלך. הם ישתחוו לפנייך ארצה וילקקו את העפר שלרגלייך, ואז תדעי שאני ה' ושכל הבוטח בי לא יתאכזב. 24 האם אפשר לקחת מגיבור את השלל? האם שבוי יכול להינצל מלוחם? 25 כי כך אמר ה', 'כן, שבוי ילקח מגיבור והשלל יִנצל מהלוחם האכזרי. אני אלחם באויבך ואת בנייך אני אושיע. 26 אגרום לאויבייך לאכול את הבשר שלהם ולהשתכר מהדם שלהם כמו שמשתכרים מיין. ואז יֵדעו כל בני האדם שאני ה', המושיע שלך, הגואל שלך, הגיבור של יעקב' ".