תנ"ך מבואר

ספר ישעיהו פרק ה

1 אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי, שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ; כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן־שָׁמֶן׃ 2 וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ, וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק, וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ, וְגַם־יֶקֶב חָצֵב בּוֹ; וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים׃ 3 וְעַתָּה יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלָיִם וְאִישׁ יְהוּדָה; שִׁפְטוּ־נָא בֵּינִי וּבֵין כַּרְמִי׃ 4 מַה־לַּעֲשׂוֹת עוֹד לְכַרְמִי, וְלֹא עָשִׂיתִי בּוֹ; מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים׃

5 וְעַתָּה אוֹדִיעָה־נָּא אֶתְכֶם, אֵת אֲשֶׁר־אֲנִי עֹשֶׂה לְכַרְמִי; הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ וְהָיָה לְבָעֵר, פָּרֹץ גְּדֵרוֹ וְהָיָה לְמִרְמָס׃ 6 וַאֲשִׁיתֵהוּ בָתָה, לֹא יִזָּמֵר וְלֹא יֵעָדֵר, וְעָלָה שָׁמִיר וָשָׁיִת; וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה, מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר׃ 7 כִּי כֶרֶם יהוה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאִישׁ יְהוּדָה, נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו; וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה׃ {ס}


8 הוֹי, מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת, שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ; עַד אֶפֶס מָקוֹם, וְהוּשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃ 9 בְּאָזְנָי יהוה צְבָאוֹת; אִם־לֹא בָּתִּים רַבִּים לְשַׁמָּה יִהְיוּ, גְּדֹלִים וְטוֹבִים מֵאֵין יוֹשֵׁב׃ 10 כִּי, עֲשֶׂרֶת צִמְדֵּי־כֶרֶם, יַעֲשׂוּ בַּת אֶחָת; וְזֶרַע חֹמֶר יַעֲשֶׂה אֵיפָה׃ {פ}

11 הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ; מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף, יַיִן יַדְלִיקֵם׃ 12 וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל, תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם; וְאֵת פֹּעַל יהוה לֹא יַבִּיטוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ׃ 13 לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי־דָעַת; וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב, וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא׃ 14 לָכֵן, הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ, וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי־חֹק; וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ וְעָלֵז בָּהּ׃ 15 וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל־אִישׁ; וְעֵינֵי גְבֹהִים תִּשְׁפַּלְנָה׃ 16 וַיִּגְבַּה יהוה צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט; וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ, נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה׃



17 וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדָבְרָם; וְחָרְבוֹת מֵחִים גָּרִים יֹאכֵלוּ׃
18 הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא; וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה׃ 19 הָאֹמְרִים, יְמַהֵר יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ לְמַעַן נִרְאֶה; וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה, עֲצַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְנֵדָעָה׃ {ס}

20 הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע; שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר׃ {ס}
21 הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם; וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים׃
22 הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן; וְאַנְשֵׁי־חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר׃ 23 מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד; וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ׃ {ס}
24 לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ, וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה, שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה, וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה; כִּי מָאֲסוּ, אֵת תּוֹרַת יהוה צְבָאוֹת, וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ־יִשְׂרָאֵל נִאֵצוּ׃
25 עַל־כֵּן חָרָה אַף־יהוה בְּעַמּוֹ וַיֵּט יָדוֹ עָלָיו וַיַּכֵּהוּ, וַיִּרְגְּזוּ הֶהָרִים, וַתְּהִי נִבְלָתָם כַּסּוּחָה בְּקֶרֶב חוּצוֹת; בְּכָל־זֹאת לֹא־שָׁב אַפּוֹ, וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה׃ 26 וְנָשָׂא־נֵס לַגּוֹיִם מֵרָחוֹק, וְשָׁרַק לוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ; וְהִנֵּה מְהֵרָה קַל יָבוֹא׃ 27 אֵין־עָיֵף וְאֵין־כּוֹשֵׁל בּוֹ, לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן; וְלֹא נִפְתַּח אֵזוֹר חֲלָצָיו, וְלֹא נִתַּק שְׂרוֹךְ נְעָלָיו׃ 28 אֲשֶׁר חִצָּיו שְׁנוּנִים, וְכָל־קַשְּׁתֹתָיו דְּרֻכוֹת; פַּרְסוֹת סוּסָיו כַּצַּר נֶחְשָׁבוּ, וְגַלְגִּלָּיו כַּסּוּפָה׃ 29 שְׁאָגָה לוֹ כַּלָּבִיא; וְשָׁאַג (יִשְׁאַג) כַּכְּפִירִים וְיִנְהֹם וְיֹאחֵז טֶרֶף, וְיַפְלִיט וְאֵין מַצִּיל׃ 30 וְיִנְהֹם עָלָיו בַּיּוֹם הַהוּא כְּנַהֲמַת־יָם; וְנִבַּט לָאָרֶץ וְהִנֵּה־חֹשֶׁךְ, צַר וָאוֹר, חָשַׁךְ בַּעֲרִיפֶיהָ׃ {פ}
משל הכרם
1 אשיר לכם שיר על ידידי, שיר של ידידי על כרמו: לידידי היה כרם בראש הר פורה. 2 הוא עדר את אדמתו, פינה ממנו את האבנים ונטע בו גפן משובחת. הוא בנה בו מגדל שמירה וחצב בו יקב. הוא קיווה שיצמחו ענבים טובים, אך הכרם הצמיח ענבים גרועים. 3 לכן, תושבי ירושלים ואנשי יהודה, שִפטו ביני ובין כרמי. 4 מה עוד היה אפשר לעשות בכרמי ולא עשיתי בו? מדוע קיוויתי שיצמחו ענבים טובים והוא הצמיח ענבים גרועים?
5 אומַר לכם מה אעשה לכרמי: אסלק את גדר הקוצים שמסביבו והוא יהרס. אפרוץ את גדר האבנים שמסביבו והכול ירמסו אותו 6 ואהפוך אותו לשממה. לא יגזמו אותו ולא יעדרו אותו והוא יצמיח קוצים ועשבים שוטים. על העננים אצווה לא להוריד עליו גשם. 7 כי עם ישראל הוא הכרם של ה' צבאות, ויהודה הוא השתיל שקיווה ליהנות ממנו. הוא ציפה שיֵעשה צדק אבל נעשה רֶשע, ציפה לצדקה אבל הייתה זעקה.
אוי לעשירים ולרשעים
8 אוי לאלה שאוספים להם בית ועוד בית, רוכשים שדה ועוד שדה זה לצד זה עד שלא נותר מקום! האם תחיו לבדכם בארץ? 9 ה' צבאות שמע ונשבע שבתים רבים יהיו שוממים, בתים גדולים ויפים יעמדו ריקים. 10 שטח שעשרה זוגות פרים חורשים ביום אחד יתן רק עשרים ושניים ליטר יין, ומאתיים עשרים ליטר זרעים יניבו רק עשרים ושניים ליטר תבואה.
11 אוי לקמים השכם בבוקר ורוצים משקאות משכרים, לנשארים ערים מאוחר בלילה והיין מעורר אותם. 12 הם חוגגים בנגינת כינור* [*ה' 12 כינור – כלי מיתר בעל תיבת תהודה ושתי זרועות] ונבל, תוף וחליל ושותים יין אבל אינם שמים לב לפעולת ה' ואת מעשיו אינם רואים. 13 לכן יֵצא עמי לגלוּת כי הוא אינו מכיר את אלוהים, נכבדיו ימותו ברעב והמוניו יתייבשו בצמא. 14 לכן תתרחב שְׁאוֹל*, [*ה' 14 שאול – מקום המתים] תפער את פיה בלי גבול ויֵרדו אליה נכבדי העם והמוניו בחברת החוגגים הרועשים והשמחים. 15 כך יהיה האדם עלוב וכך יושפל, ומבטי כל הגאים יושפלו, 16 וה' צבאות יזכה לתהילה בגלל הצדק שיעשה, האל הקדוש יזכה לכבוד בגלל הצדקה שיעשה. ה' צבאות יזכה לתהילה בעשיית צדק, האל הקדוש יזכה לכבוד בצדקה שיעשה.
17 בחורבות בתי העשירים ירעו כבשים כמו במִרעה ועדרים זרים יאכלו.
18 אוי למושכים את פשעיהם בכבלים של שקר ואת חטאיהם כמו בחבל עבה המושך עגלה. 19 הם אומרים: "ימהר ה' ויזדרז לעשות את מעשהו כדי שנראה זאת. תתקיים ותבוא תכניתו של האל הקדוש של ישראל ונדע מהי".
20 אוי לאומרים על הרע שהוא טוב ועל הטוב שהוא רע, את החושך הופכים לאור ואת האור לחושך, את המר הופכים למתוק ואת המתוק למר.
21 אוי לחכמים בעיני עצמם, לחושבים את עצמם נבונים.
22 אוי לגיבורים בשתיית יין, למנוסים בערבוב משקאות משכרים, 23 למצדיקים את הרשע תמורת שוחד, למונעים צדק מהצודקים.
24 לכן, כמו שלשון אש שורפת קש במהירות ועשב יבש מתפורר, שורשי הרשעים יֵרקבו והפרח שלהם יתייבש ויתפזר כאבקה כי הם דחו את תורת ה' צבאות ובזו לדברי האל הקדוש של ישראל.
25 לכן כעס ה' על עמו והעניש אותו, ההרים רעדו, גוויות העם היו מושלכות ברחובות כמו זבל, ובכל זאת לא שקט כעס ה' והוא המשיך להעניש. 26 הוא ירים דגל ויקרא לעם רחוק, ישרוק לאויב לבוא מקצה הארץ, והאויב ימהר לבוא. 27 אין בו איש עייף או חלש, איש אינו נח ואינו ישן, איש אינו משחרר את חגורתו, איש אינו מתיר את שרוך נעליו. 28 חִציו חדים והקשתות שלו דרוכות. פרסות סוסיו קשות כסלע וגלגלי מרכבותיו מהירים כסופה. 29 הוא שואג כמו אריה ונוהם כמו אריה צעיר המחזיק בטרף וגורר אותו, אי אפשר להציל את הטרף מפיו. 30 האויב יסתער על העם ביום ההוא כמו ים סוער, ומי שיביט לארץ יראה שכולה חושך ומצוקה, שהאור חשך בגלל העננים השחורים.