תנ"ך מבואר

ספר ישעיהו פרק ו

1 בִּשְׁנַת־מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ, וָאֶרְאֶה אֶת־אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא; וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת־הַהֵיכָל׃ 2 שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ, שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד; בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו, וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף׃ 3 וְקָרָא זֶה אֶל־זֶה וְאָמַר, קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יהוה צְבָאוֹת; מְלֹא כָל־הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׃ 4 וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים, מִקּוֹל הַקּוֹרֵא; וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן׃
5 וָאֹמַר אוֹי־לִי כִי־נִדְמֵיתִי, כִּי אִישׁ טְמֵא־שְׂפָתַיִם אָנֹכִי, וּבְתוֹךְ עַם־טְמֵא שְׂפָתַיִם, אָנֹכִי יוֹשֵׁב; כִּי, אֶת־הַמֶּלֶךְ יהוה צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי׃
6 וַיָּעָף אֵלַי, אֶחָד מִן־הַשְּׂרָפִים, וּבְיָדוֹ רִצְפָּה; בְּמֶלְקַחַיִם, לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ׃ 7 וַיַּגַּע עַל־פִּי, וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל־שְׂפָתֶיךָ; וְסָר עֲוֹנֶךָ, וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר׃ 8 וָאֶשְׁמַע אֶת־קוֹל אֲדֹנָי אֹמֵר, אֶת־מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ־לָנוּ; וָאֹמַר הִנְנִי שְׁלָחֵנִי׃ 9 וַיֹּאמֶר לֵךְ וְאָמַרְתָּ לָעָם הַזֶּה; שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל־תָּבִינוּ, וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל־תֵּדָעוּ׃ 10 הַשְׁמֵן לֵב־הָעָם הַזֶּה, וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע; פֶּן־יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע, וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ׃
11 וָאֹמַר עַד־מָתַי אֲדֹנָי; וַיֹּאמֶר עַד אֲשֶׁר אִם־שָׁאוּ עָרִים מֵאֵין יוֹשֵׁב, וּבָתִּים מֵאֵין אָדָם, וְהָאֲדָמָה תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה׃ 12 וְרִחַק יהוה אֶת־הָאָדָם; וְרַבָּה הָעֲזוּבָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃ 13 וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה, וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר; כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן, אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת מַצֶּבֶת בָּם, זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ׃ {פ}
הקדשת ישעיהו לנביא
1 בשנה שבה מת המלך עוזיהו ראיתי את אדוני מרומם וגבוה, יושב על כיסא ושולי בִּגדו ממלאים את ההיכל. 2 מלאכים עמדו סביבו ולכל אחד מהם היו שש כנפיים. בשתי כנפיים כיסה את פניו, בשתיים כיסה את רגליו ובשתיים התעופף. 3 המלאכים קראו זה לזה ואמרו: "קדוש, קדוש, קדוש ה' צבאות, כבודו ממלא את כל הארץ!". 4 עמודי הסף רעדו מקול הקוראים והבית התמלא עשן.
5 "אוי לי, אני אבוד", אמרתי. "הפה שלי טמא ואני חי בתוך עם שהפה שלו טמא, וראיתי את המלך, ה' צבאות!".
6 אחד המלאכים עף אליי ובידו גחלת בוערת שלקח במלקחיים מעל המזבח. 7 הוא נגע בה בפי ואמר: "כשזו נגעה בשפתיך, נעלם החטא שלך וכוּפר". 8 אחר כך שמעתי את קול אדוני אומר: "את מי אשלח? מי ילך בשליחותנו?". אמרתי: "הנה אני, שְלח אותי", 9 והוא השיב: "לך ואמור לעם הזה, 'שִמעו אך לא תבינו, ראו אך לא תדעו'. 10 גרום לכך שלא יבינו והַקְשה עליהם לשמוע וכסה את עיניהם כדי שלא יראו ולא ישמעו ולא יבינו, אחרת ישובו לאלוהים ויֵרָפְאוּ".
11 "עד מתי, אדוני?", שאלתי. והוא השיב: "עד שהעָרים יֵהרסו ולא ישאר בהן אדם, בבתים לא יהיה עוד איש, השדות יהפכו לשממה, 12 ה' ירחיק את האדם והארץ תהיה עזובה. 13 גם אם תישאר בה עשירית היא תושמד. אבל כמו עצי האֵלה והאלון, שכורתים ומשליכים אותם והגזע ממשיך להצמיח, כך גם תצמח השארית הקדושה".