תנ"ך מבואר

ספר שמואל ב פרק כא

1 וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלֹשׁ שָׁנִים, שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה, וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת־פְּנֵי יהוה; {ס} וַיֹּאמֶר יהוה, אֶל־שָׁאוּל וְאֶל־בֵּית הַדָּמִים, עַל־אֲשֶׁר־הֵמִית אֶת־הַגִּבְעֹנִים׃
2 וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לַגִּבְעֹנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם; וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, כִּי אִם־מִיֶּתֶר הָאֱמֹרִי, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נִשְׁבְּעוּ לָהֶם, וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכֹּתָם, בְּקַנֹּאתוֹ לִבְנֵי־יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה׃
3 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־הַגִּבְעֹנִים, מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם; וּבַמָּה אֲכַפֵּר, וּבָרְכוּ אֶת־נַחֲלַת יהוה׃
4 וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַגִּבְעֹנִים, אֵין־לִי (לָנוּ) כֶּסֶף וְזָהָב עִם־שָׁאוּל וְעִם־בֵּיתוֹ, וְאֵין־לָנוּ אִישׁ לְהָמִית בְּיִשְׂרָאֵל;
וַיֹּאמֶר מָה־אַתֶּם אֹמְרִים אֶעֱשֶׂה לָכֶם׃
5 וַיֹּאמְרוּ אֶל־הַמֶּלֶךְ, הָאִישׁ אֲשֶׁר כִּלָּנוּ, וַאֲשֶׁר דִּמָּה־לָנוּ; נִשְׁמַדְנוּ מֵהִתְיַצֵּב בְּכָל־גְּבֻל יִשְׂרָאֵל׃ 6 יְנָתָן־ (יֻתַּן־) לָנוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים מִבָּנָיו, וְהוֹקַעֲנוּם לַיהוָה, בְּגִבְעַת שָׁאוּל בְּחִיר יהוה; {ס}
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲנִי אֶתֵּן׃
7 וַיַּחְמֹל הַמֶּלֶךְ, עַל־מְפִי־בֹשֶׁת בֶּן־יְהוֹנָתָן בֶּן־שָׁאוּל; עַל־שְׁבֻעַת יהוה אֲשֶׁר בֵּינֹתָם, בֵּין דָּוִד, וּבֵין יְהוֹנָתָן בֶּן־שָׁאוּל׃ 8 וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֶת־שְׁנֵי בְּנֵי רִצְפָּה בַת־אַיָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְשָׁאוּל, אֶת־אַרְמֹנִי וְאֶת־מְפִבֹשֶׁת; וְאֶת־חֲמֵשֶׁת, בְּנֵי מִיכַל בַּת־שָׁאוּל, אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן־בַּרְזִלַּי הַמְּחֹלָתִי׃ 9 וַיִּתְּנֵם בְּיַד הַגִּבְעֹנִים, וַיֹּקִיעֻם בָּהָר לִפְנֵי יהוה, וַיִּפְּלוּ שִׁבַעְתָּיִם (שְׁבַעְתָּם) יָחַד; וְהֵם (וְהֵמָּה) הֻמְתוּ בִּימֵי קָצִיר בָּרִאשֹׁנִים, תְחִלַּת (בִּתְחִלַּת) קְצִיר שְׂעֹרִים׃ 10 וַתִּקַּח רִצְפָּה בַת־אַיָּה אֶת־הַשַּׂק וַתַּטֵּהוּ לָהּ אֶל־הַצּוּר מִתְּחִלַּת קָצִיר, עַד נִתַּךְ־מַיִם עֲלֵיהֶם מִן־הַשָּׁמָיִם; וְלֹא־נָתְנָה עוֹף הַשָּׁמַיִם לָנוּחַ עֲלֵיהֶם יוֹמָם, וְאֶת־חַיַּת הַשָּׂדֶה לָיְלָה׃ 11 וַיֻּגַּד לְדָוִד; אֵת אֲשֶׁר־עָשְׂתָה רִצְפָּה בַת־אַיָּה פִּלֶגֶשׁ שָׁאוּל׃ 12 וַיֵּלֶךְ דָּוִד, וַיִּקַּח אֶת־עַצְמוֹת שָׁאוּל וְאֶת־עַצְמוֹת יְהוֹנָתָן בְּנוֹ, מֵאֵת בַּעֲלֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד; אֲשֶׁר גָּנְבוּ אֹתָם מֵרְחֹב בֵּית־שַׁן, אֲשֶׁר תְּלוּם (תְּלָאוּם) שָׁם (שָׁמָּה) הַפְּלִשְׁתִּים (פְּלִשְׁתִּים), בְּיוֹם הַכּוֹת פְּלִשְׁתִּים אֶת־שָׁאוּל בַּגִּלְבֹּעַ׃ 13 וַיַּעַל מִשָּׁם אֶת־עַצְמוֹת שָׁאוּל, וְאֶת־עַצְמוֹת יְהוֹנָתָן בְּנוֹ; וַיַּאַסְפוּ, אֶת־עַצְמוֹת הַמּוּקָעִים׃ 14 וַיִּקְבְּרוּ אֶת־עַצְמוֹת־שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן־בְּנוֹ בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן בְּצֵלָע, בְּקֶבֶר קִישׁ אָבִיו, וַיַּעֲשׂוּ, כֹּל אֲשֶׁר־צִוָּה הַמֶּלֶךְ; וַיֵּעָתֵר אֱלֹהִים לָאָרֶץ אַחֲרֵי־כֵן׃ {פ}

15 וַתְּהִי־עוֹד מִלְחָמָה לַפְּלִשְׁתִּים אֶת־יִשְׂרָאֵל; וַיֵּרֶד דָּוִד וַעֲבָדָיו עִמּוֹ וַיִּלָּחֲמוּ אֶת־פְּלִשְׁתִּים וַיָּעַף דָּוִד׃ 16 וְיִשְׁבּוֹ (וְיִשְׁבִּי) בְּנֹב אֲשֶׁר בִּילִידֵי הָרָפָה, וּמִשְׁקַל קֵינוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁקַל נְחֹשֶׁת, וְהוּא חָגוּר חֲדָשָׁה; וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת אֶת־דָּוִד׃ 17 וַיַּעֲזָר־לוֹ אֲבִישַׁי בֶּן־צְרוּיָה, וַיַּךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ; אָז נִשְׁבְּעוּ אַנְשֵׁי־דָוִד לוֹ לֵאמֹר, לֹא־תֵצֵא עוֹד אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה, וְלֹא תְכַבֶּה אֶת־נֵר יִשְׂרָאֵל׃ {פ}
18 וַיְהִי אַחֲרֵי־כֵן, וַתְּהִי־עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב עִם־פְּלִשְׁתִּים; אָז הִכָּה, סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי, אֶת־סַף אֲשֶׁר בִּילִדֵי הָרָפָה׃ {פ}
19 וַתְּהִי־עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב עִם־פְּלִשְׁתִּים; וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן־יַעְרֵי אֹרְגִים בֵּית הַלַּחְמִי, אֵת גָּלְיָת הַגִּתִּי, וְעֵץ חֲנִיתוֹ, כִּמְנוֹר אֹרְגִים׃ {ס}
20 וַתְּהִי־עוֹד מִלְחָמָה בְּגַת; וַיְהִי אִישׁ מָדִין (מָדוֹן), וְאֶצְבְּעֹת יָדָיו וְאֶצְבְּעֹת רַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ, עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִסְפָּר, וְגַם־הוּא יֻלַּד לְהָרָפָה׃ 21 וַיְחָרֵף אֶת־יִשְׂרָאֵל; וַיַּכֵּהוּ יְהוֹנָתָן, בֶּן־שִׁמְעִי (שִׁמְעָה) אֲחִי דָוִד׃
22 אֶת־אַרְבַּעַת אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְהָרָפָה בְּגַת; וַיִּפְּלוּ בְיַד־דָּוִד וּבְיַד עֲבָדָיו׃ {פ}
דוד מפייס את הגבעונים
1 בימי דוד היה רעב במשך שלוש שנים רצופות. דוד פנה לה', וה' אמר: "זה בגלל שאול ובני משפחתו הרוצחים, על שהרג את הגבעונים".
2 המלך קרא לגבעונים ודיבר אליהם. (הגבעונים לא היו מבני ישראל אלא שרידים של עמי כנען. בני ישראל נשבעו לא להרוג אותם, אבל שאול רצה להשמיד אותם כי דאג לבני ישראל ויהודה.)
3 דוד שאל את הגבעונים: "מה אני יכול לעשות למענכם? איך אפייס אתכם כדי שתברכו את נחלת ה'?".
4 הגבעונים השיבו לו: "איננו מבקשים כסף וזהב ממשפחת שאול, ואיננו דורשים להמית איש מישראל".
"מה אתם רוצים שאעשה למענכם?", שאל.
5-6 "אנחנו מבקשים שתיתן לנו שבעה מצאצאי האיש שהביא עלינו אסון וחשב להשמיד אותנו כדי שלא ישאר איש מאתנו בכל ישראל. נתלה אותם כקרבן לפני ה' בגבעה הנקראת על שם שאול, האיש שה' בחר בו".
"אתן", אמר המלך.
7 המלך ריחם על מפיבושת בן יהונתן בן שאול בגלל השבועה שנשבעו דוד ויהונתן בן שאול זה לזה בשם ה'. 8 הוא לקח את שני הבנים שילדה רִצְפָּה בת אַיָה לשאול, את אַרְמוֹנִי ואת מפיבושת, ואת חמשת הבנים שילדה מיכל בת שאול לעַדְרִיאֵל בן בַּרְזִילַי ממְחוֹלָה, 9 מסר אותם לגבעונים והם תלו אותם על ההר כקרבן לפני ה'. השבעה מתו יחד. הם הומתו בימים הראשונים של עונת הקציר, בתחילת קציר השעורה. 10 רצפה בת אַיה לקחה שק ופרשה אותו לעצמה מול הסלע. היא נשארה שם מתחילת הקציר עד שהתחיל לרדת גשם על הגוויות. ביום לא נתנה לעופות להתקרב אליהן ובלילה שמרה עליהן מפני חיות בר. 11 כששמע דוד מה עשתה רצפה בת איה, פילגש שאול, 12 הוא הלך לקחת את עצמות שאול ואת עצמות יהונתן בנו מראשי יבש גלעד. אלה העצמות שלקחו אנשי יבש גלעד בסתר מכיכר בית שאן, שם תלו הפלשתים את הגופות אחרי שהרגו את שאול בגלבוע. 13 דוד אסף והביא משם את עצמות שאול, את עצמות יהונתן בנו ואת עצמות התלויים. 14 עצמות שאול ויהונתן בנו נקברו בצֵלָע שבנחלת בנימין, בקבר קִיש אבי שאול. אנשי המלך עשו כל מה שציווה עליהם, רק אז נענה אלוהים לבקשת העם.
דוד ובני הרפאים 15 שוב פרצה מלחמה בין הפלשתים לבין בני ישראל ודוד ואנשיו יצאו להילחם בפלשתים. דוד היה עייף. 16 הם חנו בנוֹב, ואחד מבני הרפאים, שחנית הנחושת שלו שקלה שלושה קילוגרם וחצי ושהיה חגור חרב חדשה, עמד לפגוע בדוד. 17 אבישי בן צרויה בא לעזרת דוד והרג את הפלשתי. אז נשבעו אנשי דוד: "שוב לא תצא אתנו למלחמה, כדי שלא תכבה את גחלת ישראל".
18 אחרי כן הייתה עוד מלחמה עם הפלשתים בגוֹב, וסִבְּכַי מחוּשָׁה הרג את סַף מבני הרפאים.
19 במלחמה אחרת שנערכה בגוב עם הפלשתים הרג אֶלְחָנָן בן יַעְרֵי אוֹרְגִים מבית לחם את גליָת הגִיתִי, שידית החנית שלו הייתה עבה כמו מוט אריגה.
20 מלחמה נוספת הייתה בגת. לוחם אחד, גם הוא מבני הרפאים, שהיו לו עשרים וארבע אצבעות, שש בכל אחת מכפות הידיים והרגליים, 21 קילל את ישראל. יהונתן בן שִׁמְעָה, אחיו של דוד, הרג אותו.
22 כל הארבעה נולדו לרפאים בגת. הם נהרגו בידי דוד ובידי חייליו.