תנ"ך מבואר

ספר שמואל ב פרק ה

1 וַיָּבֹאוּ כָּל־שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־דָּוִד חֶבְרוֹנָה; וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, הִנְנוּ עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ אֲנָחְנוּ׃ 2 גַּם־אֶתְמוֹל גַּם־שִׁלְשׁוֹם, בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ עָלֵינוּ, אַתָּה, הָיִיתָה (הָיִיתָ) מוֹצִיא (הַמּוֹצִיא) וְהַמֵּבִי (וְהַמֵּבִיא) אֶת־יִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמֶר יהוה לְךָ, אַתָּה תִרְעֶה אֶת־עַמִּי אֶת־יִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה תִּהְיֶה לְנָגִיד עַל־יִשְׂרָאֵל׃
3 וַיָּבֹאוּ כָּל־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־הַמֶּלֶךְ חֶבְרוֹנָה, וַיִּכְרֹת לָהֶם הַמֶּלֶךְ דָּוִד בְּרִית בְּחֶבְרוֹן לִפְנֵי יהוה; וַיִּמְשְׁחוּ אֶת־דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל׃ {פ}
4 בֶּן־שְׁלֹשִׁים שָׁנָה דָּוִד בְּמָלְכוֹ; אַרְבָּעִים שָׁנָה מָלָךְ׃ 5 בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל־יְהוּדָה, שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים; וּבִירוּשָׁלָיִם מָלַךְ, שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה, עַל כָּל־יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה׃

6 וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלָיִם, אֶל־הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ; וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר לֹא־תָבוֹא הֵנָּה, כִּי אִם־הֱסִירְךָ, הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים לֵאמֹר, לֹא־יָבוֹא דָוִד הֵנָּה׃ 7 וַיִּלְכֹּד דָּוִד, אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן; הִיא עִיר דָּוִד׃ 8 וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא, כָּל־מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר, וְאֶת־הַפִּסְחִים וְאֶת־הַעִוְרִים, שְׂנֹאו (שְׂנֻאֵי) נֶפֶשׁ דָּוִד; עַל־כֵּן יֹאמְרוּ, עִוֵּר וּפִסֵּחַ, לֹא יָבוֹא אֶל־הַבָּיִת׃ 9 וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה, וַיִּקְרָא־לָהּ עִיר דָּוִד; וַיִּבֶן דָּוִד סָבִיב, מִן־הַמִּלּוֹא וָבָיְתָה׃ 10 וַיֵּלֶךְ דָּוִד הָלוֹךְ וְגָדוֹל; וַיהוה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת עִמּוֹ׃ {פ}

11 וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ־צֹר מַלְאָכִים אֶל־דָּוִד, וַעֲצֵי אֲרָזִים, וְחָרָשֵׁי עֵץ, וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר; וַיִּבְנוּ־בַיִת לְדָוִד׃ 12 וַיֵּדַע דָּוִד, כִּי־הֱכִינוֹ יהוה לְמֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל; וְכִי נִשֵּׂא מַמְלַכְתּוֹ, בַּעֲבוּר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל׃ {ס}
13 וַיִּקַּח דָּוִד עוֹד פִּלַגְשִׁים וְנָשִׁים מִירוּשָׁלָיִם, אַחֲרֵי בֹּאוֹ מֵחֶבְרוֹן; וַיִּוָּלְדוּ עוֹד לְדָוִד בָּנִים וּבָנוֹת׃ 14 וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת הַיִּלֹּדִים לוֹ בִּירוּשָׁלָיִם; שַׁמּוּעַ וְשׁוֹבָב, וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה׃ 15 וְיִבְחָר וֶאֱלִישׁוּעַ וְנֶפֶג וְיָפִיעַ׃ 16 וֶאֱלִישָׁמָע וְאֶלְיָדָע וֶאֱלִיפָלֶט׃ {פ}

17 וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים, כִּי־מָשְׁחוּ אֶת־דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲלוּ כָל־פְּלִשְׁתִּים לְבַקֵּשׁ אֶת־דָּוִד; וַיִּשְׁמַע דָּוִד, וַיֵּרֶד אֶל־הַמְּצוּדָה׃ 18 וּפְלִשְׁתִּים בָּאוּ; וַיִּנָּטְשׁוּ בְּעֵמֶק רְפָאִים׃
19 וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוה לֵאמֹר, הַאֶעֱלֶה אֶל־פְּלִשְׁתִּים, הֲתִתְּנֵם בְּיָדִי; וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־דָּוִד עֲלֵה, כִּי־נָתֹן אֶתֵּן אֶת־הַפְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ׃
20 וַיָּבֹא דָוִד בְּבַעַל־פְּרָצִים וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִד, וַיֹּאמֶר פָּרַץ יהוה אֶת־אֹיְבַי לְפָנַי כְּפֶרֶץ מָיִם; עַל־כֵּן, קָרָא שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְּרָצִים׃ 21 וַיַּעַזְבוּ־שָׁם אֶת־עֲצַבֵּיהֶם; וַיִּשָּׂאֵם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו׃ {פ}
22 וַיֹּסִפוּ עוֹד פְּלִשְׁתִּים לַעֲלוֹת; וַיִּנָּטְשׁוּ בְּעֵמֶק רְפָאִים׃ 23 וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוה, וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲלֶה; הָסֵב אֶל־אַחֲרֵיהֶם, וּבָאתָ לָהֶם מִמּוּל בְּכָאִים׃ 24 וִיהִי בְּשָׁמְעֲךָ (כְּשָׁמְעֲךָ) אֶת־קוֹל צְעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים אָז תֶּחֱרָץ; כִּי אָז, יָצָא יהוה לְפָנֶיךָ, לְהַכּוֹת בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים׃ 25 וַיַּעַשׂ דָּוִד כֵּן, כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יהוה; וַיַּךְ אֶת־פְּלִשְׁתִּים, מִגֶּבַע עַד־בֹּאֲךָ גָזֶר׃ {פ}
דוד מלך ישראל
1 כל שבטי ישראל באו אל דוד לחברון ואמרו: "אנחנו בני עם אחד ואב אחד. 2 גם בעבר, כששאול מלך עלינו, הנהגת את צבא ישראל. ה' אמר לך, 'אתה תרעה את עמי ישראל, ואתה תמלוך על ישראל' ".
3 כל זקני ישראל באו אל המלך בחברון. דוד המלך כרת אתם ברית בחברון לפני ה', והם משחו אותו למלך על ישראל.
4 דוד היה בן שלושים כשהחל למלוך. הוא מלך ארבעים שנה. 5 בחברון מלך על יהודה שבע שנים ושישה חודשים, ובירושלים מלך על כל ישראל ויהודה שלושים ושלוש שנה.
דוד כובש את ירושלים
6 המלך הלך עם אנשיו לירושלים, אל היבוסים שגרו בעיר. הם אמרו לדוד: "לא תוכל להיכנס לעיר, אפילו העיוורים והנכים ברגליהם יוכלו לעצור אותך", כי חשבו 'דוד לא יכול להיכנס לכאן'. 7 -9ביום ההוא אמר דוד: "כל מי שיהרוג את היבוסים – את העיוורים והנכים ברגליהם השנואים על דוד – יצטרך לעבור דרך המנהרה שמובילה אל המים". על כן נהוג לומר: "עיוור ונכה ברגליו לא יבוא אל הבית". דוד כבש את מצודת ציון, שהיא עיר דוד, התיישב במצודה וקרא לה עיר דוד. הוא בנה בסביבות העיר מהמילוא [מילוא – האוכף שחיבר את הר ציון עם הר הבית] עד למרכזה. 10 דוד הלך והתחזק כי ה' אלוהי צבאות היה אתו.
11 חִירָם מלך צוֹר שלח אל דוד שליחים שהביאו עצי ארז, ומומחים בעבודות עץ ובבניית בתי אבן, והם בנו בית לדוד. 12 דוד הבין מכך שה' ביסס וחיזק את מלכותו על ישראל ופיאר אותה למען עמו.
13 אחרי שעבר דוד מחברון לירושלים, הוא לקח לו בירושלים עוד פילגשים ונשים, ונולדו לו עוד בנים ובנות. 14 אלה שמות הבנים שנולדו לו בירושלים: שַׁמוּעַ, שׁוֹבָב, נָתָן, שְׁלֹמֹה, 15 יִבְחָר, אֱלִישׁוּעַ, נֶפֶג, יָפִיעַ, 16 אֱלִישָׁמָע, אֶלְיָדָע ואֱלִיפֶלֶט. מגילת יוחסין. לשלב טקסט באיורים.
הפלשתים תוקפים את המלך החדש
17 הפלשתים שמעו שדוד נמשח למלך על ישראל, ויצאו עם כל צבאם לתפוס אותו. דוד שמע על כך וירד אל הצוקים. 18 אז חנו הפלשתים בעמק רפאים.
19 דוד שאל את ה': "האם עליי לתקוף את הפלשתים? האם תתן אותם בידי?", וה' השיב לדוד: "תקוֹף, כי אתן את הפלשתים בידך".
20 דוד הגיע לבַעַל פְּרָצִים והביס שם את הפלשתים. אז אמר: "ה' התפרץ על אויביי לפניי כמו מים פורצים", לכן קרא למקום ההוא בעל פרצים. 21 הפלשתים עזבו שם את פסלי האלילים שלהם, ודוד ואנשיו לקחו אותם.
22 הפלשתים עלו שוב להילחם וחנו בעמק רפאים. 23 דוד ביקש מה' להדריך אותו, וה' אמר לו: "אל תתקוף אותם מלפנים. הקף אותם מאחור ותקוף אותם ממול עצי הבְּכָאִים. 24 כאשר תשמע קול צעדים עולה מראשי הבכאים, התנפל עליהם מיד. זהו האות לכך שה' יצא לפניך להביס את צבא הפלשתים". 25 דוד עשה מה שה' ציווה עליו. הוא הרג פלשתים רבים לאורך הדרך מגבע ועד לגזר.