תנ"ך מבואר

ספר שמואל ב פרק טו

1 וַיְהִי מֵאַחֲרֵי כֵן, וַיַּעַשׂ לוֹ אַבְשָׁלוֹם, מֶרְכָּבָה וְסֻסִים; וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו׃ 2 וְהִשְׁכִּים אַבְשָׁלוֹם, וְעָמַד עַל־יַד דֶּרֶךְ הַשָּׁעַר; וַיְהִי כָּל־הָאִישׁ אֲשֶׁר־יִהְיֶה־לּוֹ־רִיב לָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ לַמִּשְׁפָּט, וַיִּקְרָא אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו וַיֹּאמֶר, אֵי־מִזֶּה עִיר אַתָּה,
וַיֹּאמֶר מֵאַחַד שִׁבְטֵי־יִשְׂרָאֵל עַבְדֶּךָ׃
3 וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְשָׁלוֹם, רְאֵה דְבָרֶךָ טוֹבִים וּנְכֹחִים; וְשֹׁמֵעַ אֵין־לְךָ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ׃ 4 וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם, מִי־יְשִׂמֵנִי שֹׁפֵט בָּאָרֶץ; וְעָלַי, יָבוֹא כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר־יִהְיֶה־לּוֹ־רִיב וּמִשְׁפָּט וְהִצְדַּקְתִּיו׃
5 וְהָיָה בִּקְרָב־אִישׁ, לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ; וְשָׁלַח אֶת־יָדוֹ וְהֶחֱזִיק לוֹ וְנָשַׁק לוֹ׃ 6 וַיַּעַשׂ אַבְשָׁלוֹם כַּדָּבָר הַזֶּה לְכָל־יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר־יָבֹאוּ לַמִּשְׁפָּט אֶל־הַמֶּלֶךְ; וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם, אֶת־לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל׃ {פ} 7 וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה; וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל־הַמֶּלֶךְ, אֵלֲכָה נָּא, וַאֲשַׁלֵּם אֶת־נִדְרִי אֲשֶׁר־נָדַרְתִּי לַיהוָה בְּחֶבְרוֹן׃ 8 כִּי־נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ, בְּשִׁבְתִּי בִגְשׁוּר בַּאֲרָם לֵאמֹר; אִם־יְשִׁיב (יָשׁוֹב) יְשִׁיבֵנִי יהוה יְרוּשָׁלָיִם, וְעָבַדְתִּי אֶת־יהוה׃
9 וַיֹּאמֶר־לוֹ הַמֶּלֶךְ לֵךְ בְּשָׁלוֹם; וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ חֶבְרוֹנָה׃ {פ}
10 וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם מְרַגְּלִים, בְּכָל־שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר; כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת־קוֹל הַשֹּׁפָר, וַאֲמַרְתֶּם מָלַךְ אַבְשָׁלוֹם בְּחֶבְרוֹן׃
11 וְאֶת־אַבְשָׁלוֹם, הָלְכוּ מָאתַיִם אִישׁ מִירוּשָׁלָיִם, קְרֻאִים וְהֹלְכִים לְתֻמָּם; וְלֹא יָדְעוּ כָּל־דָּבָר׃ 12 וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם אֶת־אֲחִיתֹפֶל הַגִּילֹנִי יוֹעֵץ דָּוִד, מֵעִירוֹ מִגִּלֹה, בְּזָבְחוֹ אֶת־הַזְּבָחִים; וַיְהִי הַקֶּשֶׁר אַמִּץ, וְהָעָם הוֹלֵךְ וָרָב אֶת־אַבְשָׁלוֹם׃

13 וַיָּבֹא הַמַּגִּיד, אֶל־דָּוִד לֵאמֹר; הָיָה לֶב־אִישׁ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם׃
14 וַיֹּאמֶר דָּוִד לְכָל־עֲבָדָיו אֲשֶׁר־אִתּוֹ בִירוּשָׁלָיִם קוּמוּ וְנִבְרָחָה, כִּי לֹא־תִהְיֶה־לָּנוּ פְלֵיטָה מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם; מַהֲרוּ לָלֶכֶת, פֶּן־יְמַהֵר וְהִשִּׂגָנוּ וְהִדִּיחַ עָלֵינוּ אֶת־הָרָעָה, וְהִכָּה הָעִיר לְפִי־חָרֶב׃
15 וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי־הַמֶּלֶךְ אֶל־הַמֶּלֶךְ; כְּכֹל אֲשֶׁר־יִבְחַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הִנֵּה עֲבָדֶיךָ׃
16 וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ וְכָל־בֵּיתוֹ בְּרַגְלָיו; וַיַּעֲזֹב הַמֶּלֶךְ, אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים לִשְׁמֹר הַבָּיִת׃ 17 וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ וְכָל־הָעָם בְּרַגְלָיו; וַיַּעַמְדוּ בֵּית הַמֶּרְחָק׃ 18 וְכָל־עֲבָדָיו עֹבְרִים עַל־יָדוֹ, וְכָל־הַכְּרֵתִי וְכָל־הַפְּלֵתִי; וְכָל־הַגִּתִּים שֵׁשׁ־מֵאוֹת אִישׁ, אֲשֶׁר־בָּאוּ בְרַגְלוֹ מִגַּת, עֹבְרִים עַל־פְּנֵי הַמֶּלֶךְ׃ 19 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־אִתַּי הַגִּתִּי, לָמָּה תֵלֵךְ גַּם־אַתָּה אִתָּנוּ; שׁוּב וְשֵׁב עִם־הַמֶּלֶךְ כִּי־נָכְרִי אַתָּה, וְגַם־גֹּלֶה אַתָּה לִמְקוֹמֶךָ׃ 20 תְּמוֹל בּוֹאֶךָ, וְהַיּוֹם אֲנוֹעֲךָ (אֲנִיעֲךָ) עִמָּנוּ לָלֶכֶת, וַאֲנִי הוֹלֵךְ, עַל אֲשֶׁר־אֲנִי הוֹלֵךְ; שׁוּב וְהָשֵׁב אֶת־אַחֶיךָ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת׃
21 וַיַּעַן אִתַּי אֶת־הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר; חַי־יהוה, וְחֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי אִם־בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה־שָּׁם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אִם־לְמָוֶת אִם־לְחַיִּים, כִּי־שָׁם יִהְיֶה עַבְדֶּךָ׃
22 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־אִתַּי לֵךְ וַעֲבֹר;
וַיַּעֲבֹר אִתַּי הַגִּתִּי וְכָל־אֲנָשָׁיו, וְכָל־הַטַּף אֲשֶׁר אִתּוֹ׃ 23 וְכָל־הָאָרֶץ, בּוֹכִים קוֹל גָּדוֹל, וְכָל־הָעָם עֹבְרִים; וְהַמֶּלֶךְ, עֹבֵר בְּנַחַל קִדְרוֹן, וְכָל־הָעָם עֹבְרִים, עַל־פְּנֵי־דֶרֶךְ אֶת־הַמִּדְבָּר׃ 24 וְהִנֵּה גַם־צָדוֹק וְכָל־הַלְוִיִּם אִתּוֹ, נֹשְׂאִים אֶת־אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים, וַיַּצִּקוּ אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיַּעַל אֶבְיָתָר; עַד־תֹּם כָּל־הָעָם לַעֲבוֹר מִן־הָעִיר׃
25 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצָדוֹק, הָשֵׁב אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הָעִיר; אִם־אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי יהוה, וֶהֱשִׁבַנִי וְהִרְאַנִי אֹתוֹ וְאֶת־נָוֵהוּ׃ 26 וְאִם כֹּה יֹאמַר, לֹא חָפַצְתִּי בָּךְ; הִנְנִי יַעֲשֶׂה־לִּי כַּאֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינָיו׃ {ס}
27 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־צָדוֹק הַכֹּהֵן, הֲרוֹאֶה אַתָּה, שֻׁבָה הָעִיר בְּשָׁלוֹם; וַאֲחִימַעַץ בִּנְךָ וִיהוֹנָתָן בֶּן־אֶבְיָתָר שְׁנֵי בְנֵיכֶם אִתְּכֶם׃ 28 רְאוּ אָנֹכִי מִתְמַהְמֵהַּ, בְּעַבְרוֹת (בְּעַרְבוֹת) הַמִּדְבָּר; עַד בּוֹא דָבָר מֵעִמָּכֶם לְהַגִּיד לִי׃
29 וַיָּשֶׁב צָדוֹק וְאֶבְיָתָר אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים יְרוּשָׁלָיִם; וַיֵּשְׁבוּ שָׁם׃ 30 וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עֹלֶה וּבוֹכֶה, וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי, וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף; וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ, חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ, וְעָלוּ עָלֹה וּבָכֹה׃ 31 וְדָוִד הִגִּיד לֵאמֹר, אֲחִיתֹפֶל בַּקֹּשְׁרִים עִם־אַבְשָׁלוֹם; וַיֹּאמֶר דָּוִד, סַכֶּל־נָא אֶת־עֲצַת אֲחִיתֹפֶל יהוה׃ 32 וַיְהִי דָוִד בָּא עַד־הָרֹאשׁ, אֲשֶׁר־יִשְׁתַּחֲוֶה שָׁם לֵאלֹהִים; וְהִנֵּה לִקְרָאתוֹ חוּשַׁי הָאַרְכִּי, קָרוּעַ כֻּתָּנְתּוֹ, וַאֲדָמָה עַל־רֹאשׁוֹ׃
33 וַיֹּאמֶר לוֹ דָּוִד; אִם עָבַרְתָּ אִתִּי, וְהָיִתָ עָלַי לְמַשָּׂא׃ 34 וְאִם־הָעִיר תָּשׁוּב, וְאָמַרְתָּ לְאַבְשָׁלוֹם עַבְדְּךָ אֲנִי הַמֶּלֶךְ אֶהְיֶה, עֶבֶד אָבִיךָ וַאֲנִי מֵאָז, וְעַתָּה וַאֲנִי עַבְדֶּךָ; וְהֵפַרְתָּה לִי, אֵת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל׃ 35 וַהֲלוֹא עִמְּךָ שָׁם, צָדוֹק וְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים; וְהָיָה, כָּל־הַדָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמַע מִבֵּית הַמֶּלֶךְ, תַּגִּיד לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים׃ 36 הִנֵּה־שָׁם עִמָּם שְׁנֵי בְנֵיהֶם, אֲחִימַעַץ לְצָדוֹק, וִיהוֹנָתָן לְאֶבְיָתָר; וּשְׁלַחְתֶּם בְּיָדָם אֵלַי, כָּל־דָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמָעוּ׃ 37 וַיָּבֹא חוּשַׁי רֵעֶה דָוִד הָעִיר; וְאַבְשָׁלֹם, יָבֹא יְרוּשָׁלָיִם׃
מרד אבשלום
1 אחרי כן הכין אבשלום לעצמו מרכבה וסוסים, וחמישים איש שירוצו לפניו. 2 הוא נהג לקום מוקדם בבוקר ולעמוד ליד שער העיר. כל מי שהייתה לו מחלוקת ובא אל המלך כדי שישפוט בעניינו, אבשלום קרא לו אליו ושאל: "מאיזו עיר אתה?".
"עבדך מאחד משבטי ישראל", השיב האיש.
3 "שים לב", נהג אבשלום לומר: "טענותיך מוצדקות אבל המלך לא ישמע לך. 4 לוּ רק היה מי שימנה אותי לשופט בארץ! כל איש שהיו לו מחלוקת או עניין שצריך להביא למשפט, היה בא אליי ואני הייתי מצדיק אותו!".
5 כאשר ניגש מישהו להשתחוות לו, הושיט אבשלום את ידו, תפס אותו ונשק לו. 6 כך עשה אבשלום לכל אנשי ישראל שבאו אל המלך להישפט, וכך גנב את לב אנשי ישראל. 7 כעבור ארבעים שנה אמר אבשלום למלך: "אני רוצה ללכת לחברון ולקיים שם את הנדר שנדרתי לה'. 8 אני, עבדך, נדרתי נדר כאשר הייתי בגשור שבארם, שאם ישיב אותי ה' לירושלים, אקריב לו קרבן".
9 "לך בשלום", אמר לו המלך, ואבשלום הלך לחברון.
10 אבשלום שלח שליחים בסתר לכל שבטי ישראל ואמר להם: "כאשר תשמעו את קול השופר, הכריזו, 'אבשלום נמשח למלך בחברון!' ".
11 מאתיים מוזמנים מירושלים הלכו עם אבשלום בלי כוונה רעה ובלי שידעו דבר. 12 בזמן שהקריב אבשלום את הזבחים, הוא שלח לקרוא לאֲחִיתוֹפֶל הגִילוֹנִי, יועץ דוד, מגִילֹה עירו. המרד התחזק ומספר האנשים שהצטרפו לאבשלום הלך וגדל.
דוד בורח מירושלים
13 המודיע בא אל דוד ואמר: "בני ישראל תומכים באבשלום".
14 דוד אמר לכל אנשיו שהיו אתו בירושלים: "בואו נברח, כי אבשלום לא ישאיר מאתנו שריד. מהרו ללכת כדי שלא יספיק לתפוס אותנו, להביא עלינו אסון גדול ולהרוג את כל תושבי העיר".
15 "אנחנו, עבדיך, מוכנים לעשות כל מה שתאמר לנו, אדוננו המלך!", אמרו לו אנשיו.
16 המלך יצא וכל בני ביתו הלכו אתו. הוא השאיר עשר פילגשים כדי לשמור על הבית. 17 המלך וכל האנשים שהיו אתו יצאו לדרך ועצרו ליד הבית המרוחק ביותר בעיר. 18 כל אנשיו עברו על ידו, גם הכרתים, הפלתים ושש מאות הגיתים שבאו אתו מגת עברו על פניו. 19 המלך פנה לאִיתַי הגִיתִי ואמר: "מדוע שתלך גם אתה אתנו? שוב אל העיר והישאר אצל המלך כי אתה בן לעם אחר ורחוק ממולדתך. 20 לא מזמן באת, וכבר אכריח אותך לנדוד אתנו? אני אפילו לא יודע לאן אני הולך. שוב לעיר וקח אתך את בני עמך, ובכך תיטיב אתי ותוכיח את נאמנותך".
21 איתי השיב למלך: "אני נשבע בה' ובחיי אדוני המלך שאהיה בכל מקום שאדוני המלך יהיה בו. אני, עבדך, אהיה אתך גם במוות וגם בחיים".
22 דוד אמר לאיתי: "בוא, עבור קדימה".
איתי הגיתי וכל האנשים, הנשים והילדים שהיו אתו עברו קדימה. 23 כל תושבי הסביבה בכו בקול גדול כאשר אנשי דוד עברו לידם. המלך עבר את נחל קִדְרוֹן, ואנשיו עברו בדרך המובילה למדבר. 24 גם צדוק היה שם, ואתו כל הלויים, שנשאו עמם את ארון ברית האלוהים. הם הניחו את הארון, ואביתר יצא מהעיר רק אחרי שאחרון אנשי דוד יצא ממנה.
25 "השב את ארון האלוהים לעיר!", הורה המלך לצדוק. "אם אמצא חן בעיני ה', הוא ישיב אותי ויַראה לי את הארון ואת משכנו. 26 אבל אם יאמר, 'איני רוצה בך', אני מוכן שיעשה בי כרצונו.
27 האם אינך רואה שמוטב כך? שובו אתה ואביתר לעיר בשלום, ושני בניכם, בנך אֲחִימַעַץ ויהונתן בן אביתר, אתכם. 28 שימו לב, אני אחכה בערבות המדבר עד שתגיע מכם הודעה".
29 צדוק ואביתר השיבו את ארון האלוהים לירושלים ונשארו שם. 30 דוד עלה במעלה הר הזיתים כשהוא הולך ובוכה, ראשו מכוסה ורגליו יחפות. כל האנשים שהלכו אתו כיסו גם הם את ראשיהם, עלו במעלה הדרך ובכו. 31 דוד שמע שאחיתופל הצטרף למורדים ולאבשלום. "ה', בטל בבקשה את עצת אחיתופל", התפלל דוד. 32 כאשר הגיע דוד לראש ההר, שם נהג לעבוד את אלוהים, בא לקראתו חוּשַׁי האַרְכִּי כשהכותונת שלו קרועה ואדמה על ראשו.
33 דוד אמר לו: "אם תלך אתי, תכביד עליי. 34 אבל אם תשוב לעיר ותאמר לאבשלום, 'אהיה עבדך, אדוני המלך. ימים רבים הייתי עבדו של אביך, אך מעכשיו אהיה עבדך', תפֵר למעני את עצת אחיתופל. 35 גם צדוק ואביתר הכוהנים נמצאים בעיר. כל דבר שתשמע מבית המלך, ספר לצדוק ולאביתר הכוהנים. 36 שני בניהם, אחימעץ בן צדוק ויהונתן בן אביתר, נמצאים שם אתם. הודיעו לי באמצעותם את כל מה שתשמעו". 37 חושי, ידידו הקרוב של דוד, הגיע לירושלים בדיוק כשעמד אבשלום להגיע לשם.