תנ"ך מבואר

ספר שמואל ב פרק יא

1 וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמַּלְאכִים, וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת־יוֹאָב וְאֶת־עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל, וַיַּשְׁחִתוּ אֶת־בְּנֵי עַמּוֹן, וַיָּצֻרוּ עַל־רַבָּה; וְדָוִד יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלָיִם׃ {ס} 2 וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב, וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל־גַּג בֵּית־הַמֶּלֶךְ, וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג; וְהָאִשָּׁה, טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד׃ 3 וַיִּשְׁלַח דָּוִד, וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה; וַיֹּאמֶר, הֲלוֹא־זֹאת בַּת־שֶׁבַע בַּת־אֱלִיעָם, אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי׃
4 וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ, וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ; וַתָּשָׁב אֶל־בֵּיתָהּ׃ 5 וַתַּהַר הָאִשָּׁה; וַתִּשְׁלַח וַתַּגֵּד לְדָוִד, וַתֹּאמֶר הָרָה אָנֹכִי׃
6 וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶל־יוֹאָב, שְׁלַח אֵלַי, אֶת־אוּרִיָּה הַחִתִּי; וַיִּשְׁלַח יוֹאָב אֶת־אוּרִיָּה אֶל־דָּוִד׃ 7 וַיָּבֹא אוּרִיָּה אֵלָיו; וַיִּשְׁאַל דָּוִד, לִשְׁלוֹם יוֹאָב וְלִשְׁלוֹם הָעָם, וְלִשְׁלוֹם הַמִּלְחָמָה׃ 8 וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאוּרִיָּה, רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ; וַיֵּצֵא אוּרִיָּה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ, וַתֵּצֵא אַחֲרָיו מַשְׂאַת הַמֶּלֶךְ׃ 9 וַיִּשְׁכַּב אוּרִיָּה, פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ, אֵת כָּל־עַבְדֵי אֲדֹנָיו; וְלֹא יָרַד אֶל־בֵּיתוֹ׃
10 וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר, לֹא־יָרַד אוּרִיָּה אֶל־בֵּיתוֹ;
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־אוּרִיָּה, הֲלוֹא מִדֶּרֶךְ אַתָּה בָא, מַדּוּעַ לֹא־יָרַדְתָּ אֶל־בֵּיתֶךָ׃
11 וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל־דָּוִד, הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת, וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים, וַאֲנִי אָבוֹא אֶל־בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם־אִשְׁתִּי; חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ, אִם־אֶעֱשֶׂה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה׃
12 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־אוּרִיָּה, שֵׁב בָּזֶה גַּם־הַיּוֹם וּמָחָר אֲשַׁלְּחֶךָּ; וַיֵּשֶׁב אוּרִיָּה בִירוּשָׁלָיִם בַּיּוֹם הַהוּא וּמִמָּחֳרָת׃
13 וַיִּקְרָא־לוֹ דָוִד, וַיֹּאכַל לְפָנָיו וַיֵּשְׁתְּ וַיְשַׁכְּרֵהוּ; וַיֵּצֵא בָעֶרֶב, לִשְׁכַּב בְּמִשְׁכָּבוֹ עִם־עַבְדֵי אֲדֹנָיו, וְאֶל־בֵּיתוֹ לֹא יָרָד׃ 14 וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַיִּכְתֹּב דָּוִד סֵפֶר אֶל־יוֹאָב; וַיִּשְׁלַח בְּיַד אוּרִיָּה׃ 15 וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר לֵאמֹר; הָבוּ אֶת־אוּרִיָּה, אֶל־מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה, וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו וְנִכָּה וָמֵת׃ {ס}
16 וַיְהִי בִּשְׁמוֹר יוֹאָב אֶל־הָעִיר; וַיִּתֵּן אֶת־אוּרִיָּה, אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָדַע, כִּי אַנְשֵׁי־חַיִל שָׁם׃ 17 וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר וַיִּלָּחֲמוּ אֶת־יוֹאָב, וַיִּפֹּל מִן־הָעָם מֵעַבְדֵי דָוִד; וַיָּמָת גַּם אוּרִיָּה הַחִתִּי׃ 18 וַיִּשְׁלַח יוֹאָב; וַיַּגֵּד לְדָוִד, אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה׃ 19 וַיְצַו אֶת־הַמַּלְאָךְ לֵאמֹר; כְּכַלּוֹתְךָ, אֵת כָּל־דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה לְדַבֵּר אֶל־הַמֶּלֶךְ׃ 20 וְהָיָה, אִם־תַּעֲלֶה חֲמַת הַמֶּלֶךְ, וְאָמַר לְךָ, מַדּוּעַ נִגַּשְׁתֶּם אֶל־הָעִיר לְהִלָּחֵם; הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, אֵת אֲשֶׁר־יֹרוּ מֵעַל הַחוֹמָה׃ 21 מִי־הִכָּה אֶת־אֲבִימֶלֶךְ בֶּן־יְרֻבֶּשֶׁת, הֲלוֹא־אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב מֵעַל הַחוֹמָה וַיָּמָת בְּתֵבֵץ, לָמָּה נִגַּשְׁתֶּם אֶל־הַחוֹמָה; וְאָמַרְתָּ, גַּם, עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת׃ 22 וַיֵּלֶךְ הַמַּלְאָךְ; וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְדָוִד, אֵת כָּל־אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יוֹאָב׃
23 וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ אֶל־דָּוִד, כִּי־גָבְרוּ עָלֵינוּ הָאֲנָשִׁים, וַיֵּצְאוּ אֵלֵינוּ הַשָּׂדֶה; וַנִּהְיֶה עֲלֵיהֶם עַד־פֶּתַח הַשָּׁעַר׃ 24 וַיֹּרְאוּ (וַיֹּרוּ) הַמּוֹרְאִים (הַמּוֹרִים) אֶל־עֲבָדֶךָ מֵעַל הַחוֹמָה, וַיָּמוּתוּ מֵעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ; וְגַם, עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת׃ {ס} 25 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־הַמַּלְאָךְ, כֹּה־תֹאמַר אֶל־יוֹאָב אַל־יֵרַע בְּעֵינֶיךָ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי־כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב; הַחֲזֵק מִלְחַמְתְּךָ אֶל־הָעִיר וְהָרְסָהּ וְחַזְּקֵהוּ׃
26 וַתִּשְׁמַע אֵשֶׁת אוּרִיָּה, כִּי־מֵת אוּרִיָּה אִישָׁהּ; וַתִּסְפֹּד עַל־בַּעְלָהּ׃ 27 וַיַּעֲבֹר הָאֵבֶל, וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיַּאַסְפָהּ אֶל־בֵּיתוֹ וַתְּהִי־לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן; וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר־עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי יהוה׃ {פ}
דוד ובת שבע
1 בתחילת השנה, בתקופה שבה נהגו המלכים לצאת למלחמה, שלח דוד את יואב עם אנשי המלך ועם צבא ישראל. הם תקפו את בני עמון ושמו מצור על רבת עמון, אבל דוד נשאר בירושלים. 2 באחד הערבים קם דוד ממיטתו והתהלך על גג ביתו. הוא הבחין באישה מתרחצת, אישה יפה מאוד. 3 דוד שלח לברר פרטים על האישה. "הרי זו בת שבע בת אֱלִיעָם, אשת אוּרִיָה החיתי", אמר השליח.
4 דוד שלח שליחים להביא אותה. האישה, שרק עכשיו נטהרה מהמחזור החודשי, באה אליו. הוא שכב אתה והיא שבה לביתה. 5 לאחר מכן הרתה האישה. היא שלחה להודיע לדוד: "אני הרה".
6 דוד העביר ליואב הודעה: "שלח אליי את אוריה החיתי", ויואב שלח את אוריה אל דוד. 7 כשבא אוריה שאל דוד לשלום יואב, לשלום הצבא ועל המצב בשדה הקרב. 8 אחר כך אמר לאוריה: "לך לביתך, לנוח ולהתרענן". אוריה יצא מבית המלך. מיד אחר כך שלח אליו המלך מתנה. 9 אבל אוריה שכב עם כל שומרי אדונו ליד פתח בית המלך ולא הלך לביתו.
10 "אוריה לא הלך לביתו", נאמר לדוד.
דוד אמר לאוריה: "הרי באת מרחוק, מדוע אינך הולך לביתך?".
11 אוריה השיב: "ארון האלוהים, ישראל ויהודה יושבים באוהלים, יואב אדוני ועבדיו חונים בשדה – ואני אלך לביתי לאכול, לשתות ולשכב עם אשתי?! אני נשבע בחייך שלא אעשה דבר כזה!".
12 "הישאר כאן גם היום, ומחר אשלח אותך", אמר דוד, ואוריה נשאר בירושלים ביום ההוא.
13 למחרת קרא דוד לאוריה. אוריה אכל ושתה אתו, ודוד גרם לו להשתכר. בערב יצא אוריה לישון עם שומרי אדונו ולביתו לא הלך. 14 בבוקר כתב דוד מכתב ליואב ושלח אותו באמצעות אוריה. 15 במכתב כתב: "שִלחו את אוריה למקום שבו המלחמה קשה במיוחד. התרחקו ממנו כדי שיפָּגע וימות".
16 כאשר צר יואב על העיר, הוא שלח את אוריה למקום שהיו בו לוחמים מנוסים. 17 אנשי העיר יצאו להילחם ביואב, ואחדים מלוחמי דוד נהרגו. גם אוריה החיתי מת. 18 יואב שלח להודיע לדוד על התקדמות המלחמה, 19 וכך ציווה על השליח: "כשתסיים לספר למלך על התקדמות המלחמה, 20 אם יכעס המלך ויאמר לך, 'מדוע התקרבתם לעיר? הרי ידעתם שהצלפים יִרו עליכם מעל החומה. 21 מי הרג את אבימלך בן יְרוּבֶּשֶׁת? הרי בתֵבֵץ השליכה עליו אישה שבר רכב [רכב – האבן העליונה של אבני רחיים שטוחנות תבואה], והוא מת. למה התקרבתם אל החומה?', אמור לו, 'גם עבדך אוריה החיתי מת' ". 22 השליח הלך, וכשהגיע סיפר לדוד כל מה ששלח אותו יואב לספר.
23 השליח אמר לדוד: "כאשר גברו עלינו האויבים ויצאו אל השדה להילחם בנו, רדפנו אחריהם עד לכניסה לשער העיר. 24 הקַשָׁתים ירו מעל החומה על לוחמי המלך, וכמה מהם מתו. גם עבדך אוריה החיתי מת". 25 דוד אמר לשליח: "כך תאמר ליואב, 'אל תתעצב בגלל מה שקרה. במלחמה נהרגים חיילים. התעודד והמשך להילחם בעיר עד שתהרוס אותה'. כך תעודד אותו".
26 אשת אוריה שמעה שבעלה מת, והתאבלה עליו. 27 כשעברו ימי האבל שלח דוד להביא אותה לביתו. הוא לקח אותה לאישה והיא ילדה לו בן. המעשה שעשה דוד היה רע בעיני ה'.