תנ"ך מבואר

ספר שמואל ב פרק יז

1 וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל־אַבְשָׁלֹם; אֶבְחֲרָה נָּא, שְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ, וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי־דָוִד הַלָּיְלָה׃ 2 וְאָבוֹא עָלָיו, וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם, וְהַחֲרַדְתִּי אֹתוֹ, וְנָס כָּל־הָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ; וְהִכֵּיתִי אֶת־הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ׃ 3 וְאָשִׁיבָה כָל־הָעָם אֵלֶיךָ; כְּשׁוּב הַכֹּל, הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ, כָּל־הָעָם יִהְיֶה שָׁלוֹם׃
4 וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַבְשָׁלֹם; וּבְעֵינֵי כָּל־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל׃ {ס}
5 וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם, קְרָא נָא, גַּם לְחוּשַׁי הָאַרְכִּי; וְנִשְׁמְעָה מַה־בְּפִיו גַּם־הוּא׃ 6 וַיָּבֹא חוּשַׁי אֶל־אַבְשָׁלוֹם, וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו לֵאמֹר, כַּדָּבָר הַזֶּה דִּבֶּר אֲחִיתֹפֶל, הֲנַעֲשֶׂה אֶת־דְּבָרוֹ; אִם־אַיִן אַתָּה דַבֵּר׃ {ס}
7 וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל־אַבְשָׁלוֹם; לֹא־טוֹבָה הָעֵצָה אֲשֶׁר־יָעַץ אֲחִיתֹפֶל בַּפַּעַם הַזֹּאת׃ 8 וַיֹּאמֶר חוּשַׁי, אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אֲנָשָׁיו כִּי גִבֹּרִים הֵמָּה, וּמָרֵי נֶפֶשׁ הֵמָּה, כְּדֹב שַׁכּוּל בַּשָּׂדֶה; וְאָבִיךָ אִישׁ מִלְחָמָה, וְלֹא יָלִין אֶת־הָעָם׃ 9 הִנֵּה עַתָּה הוּא־נֶחְבָּא בְּאַחַת הַפְּחָתִים, אוֹ בְּאַחַד הַמְּקוֹמֹת; וְהָיָה, כִּנְפֹל בָּהֶם בַּתְּחִלָּה, וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ וְאָמַר, הָיְתָה מַגֵּפָה, בָּעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵי אַבְשָׁלֹם׃ 10 וְהוּא גַם־בֶּן־חַיִל, אֲשֶׁר לִבּוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה הִמֵּס יִמָּס; כִּי־יֹדֵעַ כָּל־יִשְׂרָאֵל כִּי־גִבּוֹר אָבִיךָ, וּבְנֵי־חַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ׃ 11 כִּי יָעַצְתִּי, הֵאָסֹף יֵאָסֵף עָלֶיךָ כָל־יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד־בְּאֵר שֶׁבַע, כַּחוֹל אֲשֶׁר־עַל־הַיָּם לָרֹב; וּפָנֶיךָ הֹלְכִים בַּקְרָב׃ 12 וּבָאנוּ אֵלָיו, בְּאַחַת (בְּאַחַד) הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נִמְצָא שָׁם, וְנַחְנוּ עָלָיו, כַּאֲשֶׁר יִפֹּל הַטַּל עַל־הָאֲדָמָה; וְלֹא־נוֹתַר בּוֹ וּבְכָל־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־אִתּוֹ גַּם־אֶחָד׃ 13 וְאִם־אֶל־עִיר יֵאָסֵף, וְהִשִּׂיאוּ כָל־יִשְׂרָאֵל אֶל־הָעִיר הַהִיא חֲבָלִים; וְסָחַבְנוּ אֹתוֹ עַד־הַנַּחַל, עַד אֲשֶׁר־לֹא־נִמְצָא שָׁם גַּם־צְרוֹר׃ {פ}

14 וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם וְכָל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל, טוֹבָה, עֲצַת חוּשַׁי הָאַרְכִּי, מֵעֲצַת אֲחִיתֹפֶל;
וַיהוה צִוָּה, לְהָפֵר אֶת־עֲצַת אֲחִיתֹפֶל הַטּוֹבָה, לְבַעֲבוּר, הָבִיא יהוה אֶל־אַבְשָׁלוֹם אֶת־הָרָעָה׃ {ס}

15 וַיֹּאמֶר חוּשַׁי, אֶל־צָדוֹק וְאֶל־אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים, כָּזֹאת וְכָזֹאת, יָעַץ אֲחִיתֹפֶל אֶת־אַבְשָׁלֹם, וְאֵת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְכָזֹאת וְכָזֹאת יָעַצְתִּי אָנִי׃ 16 וְעַתָּה שִׁלְחוּ מְהֵרָה וְהַגִּידוּ לְדָוִד לֵאמֹר, אַל־תָּלֶן הַלַּיְלָה בְּעַרְבוֹת הַמִּדְבָּר, וְגַם עָבוֹר תַּעֲבוֹר; פֶּן יְבֻלַּע לַמֶּלֶךְ, וּלְכָל־הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ׃
17 וִיהוֹנָתָן וַאֲחִימַעַץ עֹמְדִים בְּעֵין־רֹגֵל, וְהָלְכָה הַשִּׁפְחָה וְהִגִּידָה לָהֶם, וְהֵם יֵלְכוּ, וְהִגִּידוּ לַמֶּלֶךְ דָּוִד; כִּי לֹא יוּכְלוּ לְהֵרָאוֹת לָבוֹא הָעִירָה׃ 18 וַיַּרְא אֹתָם נַעַר, וַיַּגֵּד לְאַבְשָׁלֹם; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם מְהֵרָה וַיָּבֹאוּ אֶל־בֵּית־אִישׁ בְּבַחוּרִים, וְלוֹ בְאֵר בַּחֲצֵרוֹ וַיֵּרְדוּ שָׁם׃ 19 וַתִּקַּח הָאִשָּׁה, וַתִּפְרֹשׂ אֶת־הַמָּסָךְ עַל־פְּנֵי הַבְּאֵר, וַתִּשְׁטַח עָלָיו הָרִפוֹת; וְלֹא נוֹדַע דָּבָר׃
20 וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶל־הָאִשָּׁה הַבַּיְתָה, וַיֹּאמְרוּ אַיֵּה, אֲחִימַעַץ וִיהוֹנָתָן,
וַתֹּאמֶר לָהֶם הָאִשָּׁה, עָבְרוּ מִיכַל הַמָּיִם;
וַיְבַקְשׁוּ וְלֹא מָצָאוּ, וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלָיִם׃ {ס} 21 וַיְהִי אַחֲרֵי לֶכְתָּם, וַיַּעֲלוּ מֵהַבְּאֵר, וַיֵּלְכוּ, וַיַּגִּדוּ לַמֶּלֶךְ דָּוִד; וַיֹּאמְרוּ אֶל־דָּוִד, קוּמוּ וְעִבְרוּ מְהֵרָה אֶת־הַמַּיִם, כִּי־כָכָה יָעַץ עֲלֵיכֶם אֲחִיתֹפֶל׃ 22 וַיָּקָם דָּוִד, וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיַּעַבְרוּ אֶת־הַיַּרְדֵּן; עַד־אוֹר הַבֹּקֶר, עַד־אַחַד לֹא נֶעְדָּר, אֲשֶׁר לֹא־עָבַר אֶת־הַיַּרְדֵּן׃
23 וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה, כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת־הַחֲמוֹר, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל־בֵּיתוֹ אֶל־עִירוֹ, וַיְצַו אֶל־בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק; וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר אָבִיו׃ {ס}
24 וְדָוִד בָּא מַחֲנָיְמָה; וְאַבְשָׁלֹם, עָבַר אֶת־הַיַּרְדֵּן, הוּא וְכָל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ׃ 25 וְאֶת־עֲמָשָׂא, שָׂם אַבְשָׁלֹם תַּחַת יוֹאָב עַל־הַצָּבָא; וַעֲמָשָׂא בֶן־אִישׁ, וּשְׁמוֹ יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי, אֲשֶׁר־בָּא אֶל־אֲבִיגַל בַּת־נָחָשׁ, אֲחוֹת צְרוּיָה אֵם יוֹאָב׃ 26 וַיִּחַן יִשְׂרָאֵל וְאַבְשָׁלֹם, אֶרֶץ הַגִּלְעָד׃ {ס} 27 וַיְהִי כְּבוֹא דָוִד מַחֲנָיְמָה; וְשֹׁבִי בֶן־נָחָשׁ מֵרַבַּת בְּנֵי־עַמּוֹן, וּמָכִיר בֶּן־עַמִּיאֵל מִלֹּא דְבָר, וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי מֵרֹגְלִים׃ 28 מִשְׁכָּב וְסַפּוֹת וּכְלִי יוֹצֵר, וְחִטִּים וּשְׂעֹרִים וְקֶמַח וְקָלִי; וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְקָלִי׃ 29 וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה, וְצֹאן וּשְׁפוֹת בָּקָר, הִגִּישׁוּ לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ לֶאֱכוֹל; כִּי אָמְרוּ, הָעָם, רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר׃
1 אחיתופל אמר לאבשלום: "אבחר שנים עשר אלף איש ואצא הלילה לרדוף אחרי דוד. 2 אתקיף אותו כשהוא עייף וחלש ואבהיל אותו, והוא וכל אנשיו יברחו. אהרוג רק את המלך 3 ואשיב אליך את יתר העם. כאשר ישובו אליך כולם והאיש שאתה מבקש להרוג ימות, כל העם יחיה בשלום".
4 העצה מצאה חן בעיני אבשלום ובעיני כל זקני ישראל.
5 "קרא בבקשה לחושי הארכי ונשמע גם מה יש לו לומר", אמר אבשלום. 6 חושי בא אל אבשלום, ואבשלום אמר לו: "כך יעץ אחיתופל. האם נעשה כדבריו או לא? אמוֹר אתה".
7 חושי אמר לאבשלום: "העצה שיעץ אחיתופל הפעם אינה טובה. 8 אתה מכיר את אביך ואת אנשיו ויודע שהם לוחמים מנוסים, כעוסים כמו דוב שהרגו את גוריו בשדה. אביך הוא לוחם מנוסה ואינו ישן עם שאר הלוחמים. 9 הוא בוודאי מסתתר באחת המערות או באחד ממקומות המסתור. אם הוא יתקוף ראשון את אנשיך, מישהו ישמע על כך ויאמר, 'התומכים באבשלום נחלו תבוסה', ואז 10 גם לב הלוחמים המנוסים והאמיצים כאריה ימס מפחד. הרי כל ישראל יודעים שאביך לוחם מנוסה ושכאלו הם האנשים שאתו. 11 לכן זו עצתי: אסוֹף אליך את כל ישראל מדן ועד באר שבע, שיהיו רבים כגרגרי החול שעל שפת הים. צא בעצמך לַקרב ועמוֹד בראש הלוחמים. 12 נבוא אל דוד, אל אחד המקומות שהוא נמצא בהם, ונחנה סביבו כמו שטל מכסה את האדמה. כך לא ישאר איש מצבאו ומכל האנשים שאתו, אף לא אחד. 13 אם יסתגר דוד בעיר, יגררו כל ישראל את העיר בחבלים עד הנחל, כך שלא תישאר בה אפילו אבן על אבן".
14 אבשלום וכל אנשי ישראל אמרו: "עצת חושי הארכי טובה מעצת אחיתופל".
ה' החליט להפר את עצת אחיתופל הטובה, כדי להביא אסון על אבשלום.
חושי מזהיר את דוד
15 חוּשַׁי אמר לצדוק ולאביתר הכוהנים: "כך וכך יעץ אחיתופל לאבשלום ולזקני ישראל, וכך וכך יעצתי אני. 16 מהרו לשלוח הודעה זו לדוד: 'אל תלונו הלילה בערבות המדבר אלא עברו את הירדן כדי שלא יקרה אסון למלך ולכל האנשים שאתו' ".
17 יהונתן ואחימעץ חיכו בעין רוֹגֵל. השפחה מסרה להם מידע, והם מסרו אותו לדוד המלך. כך עשו כי לא יכלו להיראות בעיר. 18 משרת אחד ראה אותם והודיע על כך לאבשלום. השניים מיהרו להסתלק. הם הגיעו לביתו של איש אחד בבחורים, שבחצרו הייתה באר, ונכנסו לתוכה. 19 אשתו פרשה בד על פתח הבאר ופיזרה עליו גרעיני חיטה כתושים. איש לא ידע על כך.
20 אנשי אבשלום באו אל בית האישה ושאלו: "היכן אחימעץ ויהונתן?".
"הם עברו את הנחל", השיבה האישה.
אנשי אבשלום חיפשו אותם אך לא מצאו, לכן שבו לירושלים. 21 אחרי שהלכו, עלו השניים מהבאר והלכו להודיע לדוד המלך: "מהרו לעבור את הנהר, כי כך וכך יעץ אחיתופל לעשות לכם. 22 דוד וכל האנשים שהיו אתו עברו את הירדן. עד הבוקר עברו כולם את הירדן ואיש לא חסר.
23 אחיתופל ראה שעצתו לא נתקבלה. הוא שם אוכף על החמור שלו, הלך לביתו בעירו, ערך צוואה לבני משפחתו ותלה את עצמו. הוא מת ונקבר בקבר אביו.
24 דוד הלך למחניים, ואבשלום עבר עם כל צבא ישראל את הירדן. 25 במקום יואב מינה אבשלום על הצבא את עֲמָשָׂא. עמשא היה בנו של איש ושמו יִתְרָא הישראלי, ששכב עם אֲבִיגַל בת נָחָש, אחות צְרוּיָה, אם יואב. 26 צבא ישראל חנה עם אבשלום בגלעד. 27 כשבא דוד למחניים, שׁוֹבִי בן נחש מרַבַּת עמון, מָכִיר בן עַמִיאֵל מלֹא דְבָר ובַרְזִילַי הגלעדי מרוֹגְלִים 28 הביאו לו מצעים לשינה, כלי אוכל וכלי חרס, חיטה, שעורה, קמח וזרעונים קלויים, פולים ועדשים קלויים, 29 דבש, חמאה, כבשים וגבינות בקר. הם הגישו את כל המזון לדוד ולאנשים שאתו לאכול כי אמרו: "הם בוודאי רעבים, עייפים וצמאים, כי הלכו במדבר".