תנ"ך מבואר

ספר שמואל ב פרק יח

1 וַיִּפְקֹד דָּוִד, אֶת־הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ; וַיָּשֶׂם עֲלֵיהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת׃ 2 וַיְשַׁלַּח דָּוִד אֶת־הָעָם, הַשְּׁלִשִׁית בְּיַד־יוֹאָב וְהַשְּׁלִשִׁית בְּיַד אֲבִישַׁי בֶּן־צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב, וְהַשְּׁלִשִׁת, בְּיַד אִתַּי הַגִּתִּי; {ס}
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־הָעָם, יָצֹא אֵצֵא גַּם־אֲנִי עִמָּכֶם׃
3 וַיֹּאמֶר הָעָם לֹא תֵצֵא, כִּי אִם־נֹס נָנוּס לֹא־יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב, וְאִם־יָמֻתוּ חֶצְיֵנוּ לֹא־יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב, כִּי־עַתָּה כָמֹנוּ עֲשָׂרָה אֲלָפִים; וְעַתָּה טוֹב, כִּי־תִהְיֶה־לָּנוּ מֵעִיר לַעְזִיר (לַעְזוֹר)׃ {ס}
4 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר־יִיטַב בְּעֵינֵיכֶם אֶעֱשֶׂה; וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ אֶל־יַד הַשַּׁעַר, וְכָל־הָעָם יָצְאוּ, לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים׃
5 וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת־יוֹאָב וְאֶת־אֲבִישַׁי וְאֶת־אִתַּי לֵאמֹר, לְאַט־לִי לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם;
וְכָל־הָעָם שָׁמְעוּ, בְּצַוֹּת הַמֶּלֶךְ אֶת־כָּל־הַשָּׂרִים עַל־דְּבַר אַבְשָׁלוֹם׃ 6 וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל; וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה בְּיַעַר אֶפְרָיִם׃ 7 וַיִּנָּגְפוּ שָׁם עַם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד; וַתְּהִי־שָׁם הַמַּגֵּפָה גְדוֹלָה בַּיּוֹם הַהוּא עֶשְׂרִים אָלֶף׃ 8 וַתְּהִי־שָׁם הַמִּלְחָמָה נָפֹצֵית (נָפֹצֶת) עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ; וַיֶּרֶב הַיַּעַר לֶאֱכֹל בָּעָם, מֵאֲשֶׁר אָכְלָה הַחֶרֶב בַּיּוֹם הַהוּא׃
9 וַיִּקָּרֵא אַבְשָׁלוֹם, לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד; וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל־הַפֶּרֶד, וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה, וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ, וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר־תַּחְתָּיו עָבָר׃ 10 וַיַּרְא אִישׁ אֶחָד, וַיַּגֵּד לְיוֹאָב; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה רָאִיתִי אֶת־אַבְשָׁלֹם, תָּלוּי בָּאֵלָה׃
11 וַיֹּאמֶר יוֹאָב, לָאִישׁ הַמַּגִּיד לוֹ, וְהִנֵּה רָאִיתָ, וּמַדּוּעַ לֹא־הִכִּיתוֹ שָׁם אָרְצָה; וְעָלַי, לָתֶת לְךָ עֲשָׂרָה כֶסֶף, וַחֲגֹרָה אֶחָת׃
12 וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל־יוֹאָב, וְלֹא (וְלוּא) אָנֹכִי שֹׁקֵל עַל־כַּפַּי אֶלֶף כֶּסֶף, לֹא־אֶשְׁלַח יָדִי אֶל־בֶּן־הַמֶּלֶךְ; כִּי בְאָזְנֵינוּ צִוָּה הַמֶּלֶךְ, אֹתְךָ וְאֶת־אֲבִישַׁי וְאֶת־אִתַּי לֵאמֹר, שִׁמְרוּ־מִי בַּנַּעַר בְּאַבְשָׁלוֹם׃ 13 אוֹ־עָשִׂיתִי בְנַפְשׁוֹ (בְנַפְשִׁי) שֶׁקֶר, וְכָל־דָּבָר לֹא־יִכָּחֵד מִן־הַמֶּלֶךְ; וְאַתָּה תִּתְיַצֵּב מִנֶּגֶד׃
14 וַיֹּאמֶר יוֹאָב, לֹא־כֵן אֹחִילָה לְפָנֶיךָ; וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ, וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם, עוֹדֶנּוּ חַי בְּלֵב הָאֵלָה׃ 15 וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה נְעָרִים, נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב; וַיַּכּוּ אֶת־אַבְשָׁלוֹם וַיְמִיתֻהוּ׃ 16 וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשֹּׁפָר, וַיָּשָׁב הָעָם, מִרְדֹף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל; כִּי־חָשַׂךְ יוֹאָב אֶת־הָעָם׃ 17 וַיִּקְחוּ אֶת־אַבְשָׁלוֹם, וַיַּשְׁלִיכוּ אֹתוֹ בַיַּעַר אֶל־הַפַּחַת הַגָּדוֹל, וַיַּצִּבוּ עָלָיו גַּל־אֲבָנִים גָּדוֹל מְאֹד; וְכָל־יִשְׂרָאֵל, נָסוּ אִישׁ לְאֹהֵלוֹ (לְאֹהָלָיו)׃ {ס} 18 וְאַבְשָׁלֹם לָקַח, וַיַּצֶּב־לוֹ בְחַיָו (בְחַיָּיו) אֶת־מַצֶּבֶת אֲשֶׁר בְּעֵמֶק־הַמֶּלֶךְ, כִּי אָמַר אֵין־לִי בֵן, בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שְׁמִי; וַיִּקְרָא לַמַּצֶּבֶת עַל־שְׁמוֹ, וַיִּקָּרֵא לָהּ יַד אַבְשָׁלֹם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ {ס}
19 וַאֲחִימַעַץ בֶּן־צָדוֹק אָמַר, אָרוּצָה נָּא, וַאֲבַשְּׂרָה אֶת־הַמֶּלֶךְ; כִּי־שְׁפָטוֹ יהוה מִיַּד אֹיְבָיו׃
20 וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹאָב, לֹא אִישׁ בְּשֹׂרָה אַתָּה הַיּוֹם הַזֶּה, וּבִשַּׂרְתָּ בְּיוֹם אַחֵר; וְהַיּוֹם הַזֶּה לֹא תְבַשֵּׂר, כִּי־עַל (עַל־(כֵּן)) בֶּן־הַמֶּלֶךְ מֵת׃
21 וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַכּוּשִׁי, לֵךְ הַגֵּד לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר רָאִיתָה; וַיִּשְׁתַּחוּ כוּשִׁי לְיוֹאָב וַיָּרֹץ׃
22 וַיֹּסֶף עוֹד אֲחִימַעַץ בֶּן־צָדוֹק וַיֹּאמֶר אֶל־יוֹאָב, וִיהִי מָה, אָרֻצָה־נָּא גַם־אָנִי אַחֲרֵי הַכּוּשִׁי;
וַיֹּאמֶר יוֹאָב, לָמָּה־זֶּה אַתָּה רָץ בְּנִי, וּלְכָה אֵין־בְּשׂוֹרָה מֹצֵאת׃
23 וִיהִי־מָה אָרוּץ,
וַיֹּאמֶר לוֹ רוּץ;
וַיָּרָץ אֲחִימַעַץ דֶּרֶךְ הַכִּכָּר, וַיַּעֲבֹר אֶת־הַכּוּשִׁי׃
24 וְדָוִד יוֹשֵׁב בֵּין־שְׁנֵי הַשְּׁעָרִים; וַיֵּלֶךְ הַצֹּפֶה אֶל־גַּג הַשַּׁעַר אֶל־הַחוֹמָה, וַיִּשָּׂא אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה־אִישׁ רָץ לְבַדּוֹ׃ 25 וַיִּקְרָא הַצֹּפֶה וַיַּגֵּד לַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, אִם־לְבַדּוֹ בְּשׂוֹרָה בְּפִיו; וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְקָרֵב׃ 26 וַיַּרְא הַצֹּפֶה אִישׁ־אַחֵר רָץ, וַיִּקְרָא הַצֹּפֶה אֶל־הַשֹּׁעֵר, וַיֹּאמֶר הִנֵּה־אִישׁ רָץ לְבַדּוֹ;
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ גַּם־זֶה מְבַשֵּׂר׃
27 וַיֹּאמֶר הַצֹּפֶה, אֲנִי רֹאֶה אֶת־מְרוּצַת הָרִאשׁוֹן, כִּמְרֻצַת אֲחִימַעַץ בֶּן־צָדוֹק;
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אִישׁ־טוֹב זֶה, וְאֶל־בְּשׂוֹרָה טוֹבָה יָבוֹא׃
28 וַיִּקְרָא אֲחִימַעַץ, וַיֹּאמֶר אֶל־הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם, וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ לְאַפָּיו אָרְצָה; {ס} וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יהוה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר סִגַּר אֶת־הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר־נָשְׂאוּ אֶת־יָדָם בַּאדֹנִי הַמֶּלֶךְ׃
29 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, שָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם;
וַיֹּאמֶר אֲחִימַעַץ רָאִיתִי הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל לִשְׁלֹחַ אֶת־עֶבֶד הַמֶּלֶךְ יוֹאָב וְאֶת־עַבְדֶּךָ, וְלֹא יָדַעְתִּי מָה׃
30 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, סֹב הִתְיַצֵּב כֹּה; וַיִּסֹּב וַיַּעֲמֹד׃ 31 וְהִנֵּה הַכּוּשִׁי בָּא; וַיֹּאמֶר הַכּוּשִׁי, יִתְבַּשֵּׂר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי־שְׁפָטְךָ יהוה הַיּוֹם, מִיַּד כָּל־הַקָּמִים עָלֶיךָ׃ {ס}
32 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־הַכּוּשִׁי, הֲשָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם;
וַיֹּאמֶר הַכּוּשִׁי, יִהְיוּ כַנַּעַר אֹיְבֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, וְכֹל אֲשֶׁר־קָמוּ עָלֶיךָ לְרָעָה׃ {ס}
מות אבשלום
1 דוד כינס את הצבא שהיה אתו ומינה מפקדים על אלפים ועל מאות. 2 הוא שילח שליש מהצבא בפיקודו של יואב, שליש בפיקודו של אבישי בן צרויה, אחיו של יואב, ושליש בפיקודו של איתי הגיתי.
"גם אני אצא אתכם!", אמר המלך לאנשיו.
3 "לא תצא!", אמרו אנשיו, "כי אם נברח, ואם חצי מאתנו ימותו, לא ישימו לב לכך. אבל אתה חשוב כעשרת אלפים מאתנו. מוטב שתעזור לנו מהעיר".
4 "אעשה מה שטוב בעיניכם", אמר להם המלך. הוא עמד ליד שער העיר וכל הצבא יצא ביחידות של מאות ואלפים.
5 המלך ציווה על יואב, על אבישי ועל איתי: "נהגו למעני בזהירות עם הבחור, עם אבשלום!".
כל הצבא שמע כשנתן המלך למפקדים את ההוראה בעניין אבשלום. 6 הצבא יצא לשדה לקראת ישראל והמלחמה התנהלה ביער אפרים. 7 אנשי דוד הביסו שם את צבא ישראל. התבוסה ביום ההוא הייתה גדולה – עשרים אלף איש נהרגו! 8 המלחמה התפשטה משם לכל האזור, וביום ההוא היה מספר ההרוגים ביער גדול ממספר ההרוגים בקרב.
9 אבשלום הגיע למקום שאנשי דוד היו בו. הוא רכב על פרד, וכאשר עבר הפרד מתחת לענפיו הסבוכים של עץ אלה גדול, נתפס ראשו של אבשלום באלה. הפרד שעליו רכב המשיך ללכת, ואבשלום נותר תלוי בין השמים והארץ. 10 איש אחד ראה זאת ואמר ליואב: "ראיתי את אבשלום תלוי על האלה".
11 יואב השיב: "אם ראית אותו מדוע לא הרגת אותו? הייתי נותן לך עשרה שקלי כסף [כמאה וחמישה עשר גרם] וחגורה אחת".
12 האיש השיב ליואב: "גם אם היו נותנים לי אלף שקלי כסף [כאחד עשר קילוגרם], לא הייתי פוגע בבן המלך. הרי בנוכחותנו ציווה המלך עליך, על אבישי ועל איתי: 'שִמרו למעני על הבחור, על אבשלום'. 13 אם הייתי מתעלם ממצוות המלך, דבר לא נסתר ממנו, ואתה לא היית מגן עליי".
14 "לא ראוי שאחכה עד שתסכים אתי", אמר יואב. הוא לקח שלוש חניתות ותקע אותן בלב אבשלום בעודו בחיים, תלוי בין ענפי האלה. 15 עשרה משרתים שנשאו את כלי הנשק של יואב פנו אל אבשלום והרגו אותו. 16 יואב ריחם על העם, לכן תקע בשופר וצבאו הפסיק לרדוף אחרי צבא ישראל. 17 הם לקחו את אבשלום, השליכו אותו אל בור גדול ביער והקימו מעליו גל אבנים גדול מאוד. בינתיים ברחו כל אנשי צבא ישראל לבתיהם. 18 עוד כשהיה בחיים הקים אבשלום לעצמו מצבת זיכרון בעמק המלך כי אמר: "אין לי בן שיְשַׁמר את זכרי". הוא קרא למצבה יד אבשלום, על שמו, והיא נקראת כך עד היום.
19 אחימעץ בן צדוק אמר: "ארוץ לבשר למלך שה' הציל אותו מאויביו".
20 יואב השיב לו: "לא אתה תבשר היום למלך. אתה תבשר לו ביום אחר. היום לא תבשר, כי בן המלך מת".
21 יואב פנה לאיש מכּוּשׁ ואמר לו: "לך לספר למלך מה שראית". האיש השתחווה ליואב ויצא בריצה.
22 אחימעץ בן צדוק ביקש שוב מיואב: "יהיה מה שיהיה, ארוץ גם אני אחרי האיש מכוש".
"לשם מה תרוץ, בני? לא תקבל על הבשורה הזאת שום גמול", אמר יואב.
23 "ארוץ, ויהיה מה שיהיה".
"רוץ", אמר לו יואב.
אחימעץ רץ דרך כיכר הירדן ועבר את האיש מכוש.
24 דוד ישב אז בין שני השערים. הצופה עלה לגג שער החומה, השקיף וראה איש רץ לבדו. 25 הוא קרא למלך וסיפר לו. המלך אמר: "אם הוא לבדו, סימן שיש לו בשורה". הרץ הלך והתקרב. 26 אחר כך ראה הצופה איש נוסף רץ. הוא קרא לשוער ואמר: "הנה עוד איש רץ לבדו!".
"גם לו יש בשורה", אמר המלך.
27 "אני רואה שהראשון רץ כמו אחימעץ בן צדוק", אמר הצופה.
"הוא איש טוב, יש לו בשורה טובה", אמר המלך.
28 אחימעץ קרא אל המלך: "שלום!". הוא השתחווה ארצה לפני המלך ואמר: "ברוך ה' אלוהיך שהסגיר לידך את האנשים שמרדו בך, אדוני המלך!".
29 "ועם הבחור, עם אבשלום, הכול בסדר?", שאל המלך.
אחימעץ השיב: "ראיתי המון גדול כאשר שלח יואב את עבד המלך ואותי, עבדך, אבל אני לא יודע מה קרה".
30 "פנה ועמוד שם!", אמר לו המלך. אחימעץ פנה ונעמד בצד. 31 ואז הגיע האיש מכוש ואמר: "שְׂמח, אדוני המלך. הבשורה טובה. ה' הציל אותך היום מפני כל מי שיצא נגדך!".
32 "ועם הבחור, עם אבשלום, הכול בסדר?", שאל המלך את האיש.
"הלוואי שיקרה לכל אויבי אדוני המלך ולכל מי שיֵצא נגדו כדי לפגוע בו, כפי שקרה לבחור".