תנ"ך מבואר

ספר שמואל ב פרק ד

1 וַיִּשְׁמַע בֶּן־שָׁאוּל, כִּי מֵת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן, וַיִּרְפּוּ יָדָיו; וְכָל־יִשְׂרָאֵל נִבְהָלוּ׃ 2 וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שָׂרֵי־גְדוּדִים הָיוּ בֶן־שָׁאוּל שֵׁם הָאֶחָד בַּעֲנָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִי רֵכָב, בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֶרֹתִי מִבְּנֵי בִנְיָמִן; כִּי גַּם־בְּאֵרוֹת, תֵּחָשֵׁב עַל־בִּנְיָמִן׃ 3 וַיִּבְרְחוּ הַבְּאֵרֹתִים גִּתָּיְמָה; וַיִּהְיוּ־שָׁם גָּרִים, עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ {ס} 4 וְלִיהוֹנָתָן בֶּן־שָׁאוּל, בֵּן נְכֵה רַגְלָיִם; בֶּן־חָמֵשׁ שָׁנִים הָיָה בְּבֹא שְׁמֻעַת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן מִיִּזְרְעֶאל, וַתִּשָּׂאֵהוּ אֹמַנְתּוֹ וַתָּנֹס, וַיְהִי בְּחָפְזָהּ לָנוּס וַיִּפֹּל וַיִּפָּסֵחַ וּשְׁמוֹ מְפִיבֹשֶׁת׃
5 וַיֵּלְכוּ בְּנֵי־רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי רֵכָב וּבַעֲנָה, וַיָּבֹאוּ כְּחֹם הַיּוֹם, אֶל־בֵּית אִישׁ בֹּשֶׁת; וְהוּא שֹׁכֵב, אֵת מִשְׁכַּב הַצָּהֳרָיִם׃ 6 וְהֵנָּה בָּאוּ עַד־תּוֹךְ הַבַּיִת לֹקְחֵי חִטִּים, וַיַּכֻּהוּ אֶל־הַחֹמֶשׁ; וְרֵכָב וּבַעֲנָה אָחִיו נִמְלָטוּ׃ 7 וַיָּבֹאוּ הַבַּיִת, וְהוּא־שֹׁכֵב עַל־מִטָּתוֹ בַּחֲדַר מִשְׁכָּבוֹ, וַיַּכֻּהוּ וַיְמִתֻהוּ, וַיָּסִירוּ אֶת־רֹאשׁוֹ; וַיִּקְחוּ אֶת־רֹאשׁוֹ, וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה כָּל־הַלָּיְלָה׃ 8 וַיָּבִאוּ אֶת־רֹאשׁ אִישׁ־בֹּשֶׁת אֶל־דָּוִד חֶבְרוֹן, וַיֹּאמְרוּ אֶל־הַמֶּלֶךְ, הִנֵּה־רֹאשׁ אִישׁ־בֹּשֶׁת, בֶּן־שָׁאוּל אֹיִבְךָ, אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ אֶת־נַפְשֶׁךָ; וַיִּתֵּן יהוה לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נְקָמוֹת הַיּוֹם הַזֶּה, מִשָּׁאוּל וּמִזַּרְעוֹ׃ {ס}

9 וַיַּעַן דָּוִד אֶת־רֵכָב וְאֶת־בַּעֲנָה אָחִיו, בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי וַיֹּאמֶר לָהֶם; חַי־יהוה אֲשֶׁר־פָּדָה אֶת־נַפְשִׁי מִכָּל־צָרָה׃ 10 כִּי הַמַּגִּיד לִי לֵאמֹר הִנֵּה־מֵת שָׁאוּל, וְהוּא־הָיָה כִמְבַשֵּׂר בְּעֵינָיו, וָאֹחֲזָה בוֹ, וָאֶהְרְגֵהוּ בְּצִקְלָג; אֲשֶׁר לְתִתִּי־לוֹ בְּשֹׂרָה׃ 11 אַף כִּי־אֲנָשִׁים רְשָׁעִים, הָרְגוּ אֶת־אִישׁ־צַדִּיק בְּבֵיתוֹ עַל־מִשְׁכָּבוֹ; וְעַתָּה, הֲלוֹא אֲבַקֵּשׁ אֶת־דָּמוֹ מִיֶּדְכֶם, וּבִעַרְתִּי אֶתְכֶם מִן־הָאָרֶץ׃ 12 וַיְצַו דָּוִד אֶת־הַנְּעָרִים וַיַּהַרְגוּם, וַיְקַצְּצוּ אֶת־יְדֵיהֶם וְאֶת־רַגְלֵיהֶם, וַיִּתְלוּ עַל־הַבְּרֵכָה בְּחֶבְרוֹן; וְאֵת רֹאשׁ אִישׁ־בֹּשֶׁת לָקָחוּ, וַיִּקְבְּרוּ בְקֶבֶר־אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן׃ {פ}
רצח איש בושת
1 כאשר שמע בן שאול שאבנר מת בחברון, עזב אותו אומץ לבו וכל ישראל נבהלו. 2 לבן שאול היו שני מפקדי גדודים, בַּעֲנָה ורֵכָב. שניהם היו בני רימון מבארות, משבט בנימין. גם בארות הייתה חלק מנחלת בנימין. 3 אנשי בארות ברחו לגיתַיִים וחיו שם כזרים עד היום. 4 (ליהונתן בן שאול היה בן נכה ברגליו. הוא היה בן חמש כאשר הגיעה מיזרעאל הידיעה על מה שקרה לשאול וליהונתן. המטפלת שלו נשאה אותו וברחה. כאשר מיהרה, נפל הילד ונפגע ברגליו. שמו היה מְפִיבּוֹשֶׁת.)
5 רֵכָב ובַעֲנָה בני רימון מבארות הלכו אל בית איש בושת והגיעו לשם באמצע היום, בשעה שנח את מנוחת הצהריים. 6 השניים העמידו פנים שבאו לקחת חיטה, נכנסו אל החדרים הפנימיים של הבית, דקרו את איש בושת בבטנו וברחו. 7 כשנכנסו רכב ובענה לבית, מצאו את איש בושת שוכב על מיטתו בחדר השינה שלו. הם דקרו והרגו אותו. אחר כך כרתו את ראשו, לקחו את הראש והלכו דרך בקעת הירדן כל הלילה. 8 הם הביאו את ראש איש בושת אל דוד בחברון ואמרו למלך: "הנה ראש איש בושת בן שאול, האויב שלך שרצה להרוג אותך. היום נקם ה' בשאול ובבנו על מה שעשה שאול לאדוני המלך".
9 דוד ענה לרכב ולבענה אחיו, בני רימון מבארות: "אני נשבע בה', שהציל אותי מכל צרה – 10 הרי את האיש שאמר לי, 'שאול מת', וחשב שהוא מבשר לי בשורה טובה, תפסתי והרגתי בצקלג. כך גמלתי לו על בשורתו. 11 אם כך, מה אעשה לאנשים רשעים שהרגו איש צדיק בביתו כשהוא שוכב במיטתו? ברור שאעניש אתכם על מותו ואהרוג אתכם". 12 דוד ציווה על משרתיו לעשות זאת. הם הרגו את השניים, קיצצו את ידיהם ואת רגליהם ותלו אותם ליד הברֵכה בחברון. את ראש איש בושת לקחו וקברו בקבר אבנר בחברון.