תנ"ך מבואר

ספר שמות פרק לד

1 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, פְּסָל־לְךָ שְׁנֵי־לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים; וְכָתַבְתִּי עַל־הַלֻּחֹת, אֶת־הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר הָיוּ עַל־הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ׃ 2 וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר; וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל־הַר סִינַי, וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל־רֹאשׁ הָהָר׃ 3 וְאִישׁ לֹא־יַעֲלֶה עִמָּךְ, וְגַם־אִישׁ אַל־יֵרָא בְּכָל־הָהָר; גַּם־הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל־יִרְעוּ, אֶל־מוּל הָהָר הַהוּא׃
4 וַיִּפְסֹל שְׁנֵי־לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל־הַר סִינַי, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֹתוֹ; וַיִּקַּח בְּיָדוֹ, שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים׃ 5 וַיֵּרֶד יהוה בֶּעָנָן, וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם; וַיִּקְרָא בְשֵׁם יהוה׃ 6 וַיַּעֲבֹר יהוה עַל־פָּנָיו וַיִּקְרָא, יהוה יהוה, אֵל רַחוּם וְחַנּוּן; אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד וֶאֱמֶת׃ 7 נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה; וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה, פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת, עַל־בָּנִים וְעַל־בְּנֵי בָנִים, עַל־שִׁלֵּשִׁים וְעַל־רִבֵּעִים׃
8 וַיְמַהֵר מֹשֶׁה; וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ׃ 9 וַיֹּאמֶר אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי, יֵלֶךְ־נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ; כִּי עַם־קְשֵׁה־עֹרֶף הוּא, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃
10 וַיֹּאמֶר, הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית, נֶגֶד כָּל־עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת, אֲשֶׁר לֹא־נִבְרְאוּ בְכָל־הָאָרֶץ וּבְכָל־הַגּוֹיִם; וְרָאָה כָל־הָעָם אֲשֶׁר־אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת־מַעֲשֵׂה יהוה כִּי־נוֹרָא הוּא, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ׃
11 שְׁמָר־לְךָ, אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם; הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ, אֶת־הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי, וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי׃ 12 הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן־תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ; פֶּן־יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ׃ 13 כִּי אֶת־מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן, וְאֶת־מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן; וְאֶת־אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתוּן׃ 14 כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר; כִּי יהוה קַנָּא שְׁמוֹ, אֵל קַנָּא הוּא׃ 15 פֶּן־תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ; וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם, וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם, וְקָרָא לְךָ, וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ׃ 16 וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ; וְזָנוּ בְנֹתָיו, אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן, וְהִזְנוּ אֶת־בָּנֶיךָ, אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן׃

17 אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה־לָּךְ׃
18 אֶת־חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ, לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב; כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם׃
19 כָּל־פֶּטֶר רֶחֶם לִי; וְכָל־מִקְנְךָ תִּזָּכָר, פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה׃ 20 וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם־לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ; כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה, וְלֹא־יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם׃

21 שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת; בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת׃
22 וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים;
וְחַג הָאָסִיף, תְּקוּפַת הַשָּׁנָה׃
23 שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה; יֵרָאֶה כָּל־זְכוּרְךָ, אֶת־פְּנֵי הָאָדֹן יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃ 24 כִּי־אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ, וְהִרְחַבְתִּי אֶת־גְּבוּלֶךָ; וְלֹא־יַחְמֹד אִישׁ אֶת־אַרְצְךָ, בַּעֲלֹתְךָ, לֵרָאוֹת אֶת־פְּנֵי יהוה אֱלֹהֶיךָ, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה׃
25 לֹא־תִשְׁחַט עַל־חָמֵץ דַּם־זִבְחִי; וְלֹא־יָלִין לַבֹּקֶר, זֶבַח חַג הַפָּסַח׃
26 רֵאשִׁית, בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, תָּבִיא בֵּית יהוה אֱלֹהֶיךָ; לֹא־תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ׃ {פ}
27 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, כְּתָב־לְךָ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; כִּי עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת־יִשְׂרָאֵל׃
28 וַיְהִי־שָׁם עִם־יהוה, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֶחֶם לֹא אָכַל, וּמַיִם לֹא שָׁתָה; וַיִּכְתֹּב עַל־הַלֻּחֹת, אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית, עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים׃
29 וַיְהִי, בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד־מֹשֶׁה, בְּרִדְתּוֹ מִן־הָהָר; וּמֹשֶׁה לֹא־יָדַע, כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ׃ 30 וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־מֹשֶׁה, וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו; וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו׃ 31 וַיִּקְרָא אֲלֵהֶם מֹשֶׁה, וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל־הַנְּשִׂאִים בָּעֵדָה; וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם׃ 32 וְאַחֲרֵי־כֵן נִגְּשׁוּ כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיְצַוֵּם אֵת כָּל־אֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה אִתּוֹ בְּהַר סִינָי׃ 33 וַיְכַל מֹשֶׁה, מִדַּבֵּר אִתָּם; וַיִּתֵּן עַל־פָּנָיו מַסְוֶה׃ 34 וּבְבֹא מֹשֶׁה לִפְנֵי יהוה לְדַבֵּר אִתּוֹ, יָסִיר אֶת־הַמַּסְוֶה עַד־צֵאתוֹ; וְיָצָא, וְדִבֶּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה׃ 35 וְרָאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־פְּנֵי מֹשֶׁה, כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה; וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת־הַמַּסְוֶה עַל־פָּנָיו, עַד־בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ׃ {ס}
הלוחות החדשים
1 ה' אמר למשה: "פַּסל שני לוחות אבן כמו הלוחות הראשונים ששברת ואכתוב עליהם את הדברים שכתבתי על הלוחות הראשונים. 2 הֱיֵה מוכן בבוקר ועלה להר סינַי. חכה לי שם על ראש ההר. 3 אסור לאיש לעלות אתך או להיראות בכל מקום שהוא על ההר. גם לצאן ולבקר אסור לרעות מול ההר".
4 משה פיסל שני לוחות אבן כמו הלוחות הראשונים. הוא קם מוקדם בבוקר ועלה להר סינַי כפי שציווה עליו ה', ואתו שני לוחות האבן. 5 ה' ירד בענן, עמד אתו שם וגילה את עצמו. 6 הוא עבר על פני משה וקרא: "ה', ה', אל מלא רחמים, סלחן, סבלני, מלא חסד ונאמן, 7 עושה חסד לאלפי דורות, סולח על חטאים אך אינו פוטר מעונש את האשמים, אלא מעניש בנים ובני בנים עד דור שלישי ורביעי, על חטאי אבותיהם".
8 משה מיהר להשתחוות ארצה. אחר כך אמר: 9 "אם מצאתי חן בעיניך ה', הֱיה אתנו בבקשה. אמנם העם סרבן ומרדן, אך סְלח לנו על חטאינו ועשֵׂה אותנו לעמך".
10 ה' השיב: "אני כורת אתך ברית. אעשה לעיני כל עמך נפלאות שלא היו כמותם בארץ ובכל עמי העולם. כל העם שאתך יִראה כמה גדול המעשה שאני, ה', עושה אתך.
הברית
11 "קַיים את כל מה שאצווה עליך היום. אני עומד לגרש מפניך את האמורים, הכנענים, החיתים, הפריזים, החיווים והיבוסים. 12 היזהר ואל תכרות ברית עם תושבי הארץ שאליה תבוא, כדי שלא יהיו לך למכשול. 13 נַפֵּץ את המזבחות שלהם, שבוֹר את המצבות שהקימו לכבוד אליליהם וכרות את העצים שהקדישו לאלילה אֲשֵרָה. 14 אל תשתחווה לאל אחר, כי ה' נקרא קַנָא והוא אכן אֵל הרוצה שעמו יהיה שלו בלבד. 15 לכן אל תכרות ברית עם תושבי הארץ, כי כאשר הם יבגדו וילכו אחרי אליליהם ויקריבו להם קרבנות, הם יזמינו אותך ואתה תאכל מבשר הקרבן שלהם. 16 אתה גם עלול לחתן את בניך עם בנותיהם, והבנות שימכרו את עצמן לאלילים עלולות לפתות את בניך לעבוד את אליליהן.
17 "אל תעשה לעצמך שום דמות שתסמל אלוהים.
18 "שמור את חג המצות ואכוֹל מצות שבעה ימים כפי שציוויתי עליך. החג יתקיים במועד קבוע בחודש האביב כי בחודש זה יצאת ממצריים.
19 "כל ולד היוצא ראשון מבטן אמו שייך לי, וגם כל זכר ראשון מהעדרים שלך, כל עגל ושה. 20 במקום בכור של חמור עליך לתת שה. אם אינך רוצה לעשות זאת הרוֹג את החמור הבכור על ידי מכה בעורפו. כל בכור בניך עליך לפדות. [לפדות – לשחרר, לרוב בכסף או בתמורה אחרת] אל תבוא לפניי בידים ריקות.
21 "שישה ימים תעבוד וביום השביעי אל תעבוד. אפילו בעונות החריש והקציר אסור לך לעבוד בשבת.
22 "בחג השבועות תיתן ביכורים מהחיטה הראשונה שתקצור.
"את חג האסיף תחגוג בסוף השנה.
23 "שלוש פעמים בשנה יופיע כל זכר בפני האדון ה', אלוהי ישראל. 24 אגרש עמים מפניך וארחיב את גבולותיך. איש לא ירצה לקחת ממך את אדמתך כאשר תעלה אל ה' אלוהיך שלוש פעמים בשנה.
25 "אל תקריב לי את דם הקרבן כל עוד יש בביתך חמץ. את קרבן חג הפסח אסור להשאיר עד הבוקר.
26 "הבֵא לבית ה' אלוהיך את הביכורים הטובים ביותר מיבולך. אל תבשל גדי בחלב אמו".
27 ה' אמר למשה: "כתוב לך את הדברים האלה, כי אלה תנאי הברית שאני כורת אתך ועם בני ישראל".
28 משה היה על הר סינַי עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה. הוא לא אכל ולא שתה דבר וה' כתב על הלוחות את דברי הברית שהם עשרת הדיברות.
29 אחר כך ירד משה מהר סינַי ושני לוחות הברית בידיו. הוא לא ידע שעור פניו קרן אחרי שדיבר עם ה'. 30 כשראו אהרון וכל בני ישראל שעור פניו קרן, הם פחדו לגשת אליו. 31 משה קרא להם. אהרון ומנהיגי העם ניגשו אליו והוא דיבר אליהם. 32 אחרי כן ניגשו אליו כל בני ישראל והוא ציווה עליהם את כל מה שאמר לו ה' על הר סינַי. 33 לאחר שסיים משה לדבר אתם, הוא כיסה את פניו. 34 כשהלך משה לדבר עם ה' הסיר את הכיסוי עד שיצא, אחר כך מסר לבני ישראל את מה שציווה ה'. 35 בני ישראל ראו את פני משה כשעור פניו קרן. אחר כך הוא כיסה את פניו עד שהלך שוב לדבר עם ה'.