תנ"ך מבואר

ספר שמות פרק ט

1 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, בֹּא אֶל־פַּרְעֹה; וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו, כֹּה־אָמַר יהוה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, שַׁלַּח אֶת־עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי׃ 2 כִּי אִם־מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ; וְעוֹדְךָ מַחֲזִיק בָּם׃ 3 הִנֵּה יַד־יהוה הוֹיָה, בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים, בַּבָּקָר וּבַצֹּאן; דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד׃ 4 וְהִפְלָה יהוה, בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל, וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם; וְלֹא יָמוּת מִכָּל־לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר׃ 5 וַיָּשֶׂם יהוה מוֹעֵד לֵאמֹר; מָחָר, יַעֲשֶׂה יהוה הַדָּבָר הַזֶּה בָּאָרֶץ׃
6 וַיַּעַשׂ יהוה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה מִמָּחֳרָת, וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם; וּמִמִּקְנֵה בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לֹא־מֵת אֶחָד׃ 7 וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, וְהִנֵּה, לֹא־מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד־אֶחָד; וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת־הָעָם׃ {פ}


8 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן, קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם, פִּיחַ כִּבְשָׁן; וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה׃ 9 וְהָיָה לְאָבָק, עַל כָּל־אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְהָיָה עַל־הָאָדָם וְעַל־הַבְּהֵמָה, לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃
10 וַיִּקְחוּ אֶת־פִּיחַ הַכִּבְשָׁן, וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה, וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמָיְמָה; וַיְהִי, שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת, פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה׃ 11 וְלֹא־יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים, לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין; כִּי־הָיָה הַשְּׁחִין, בַּחֲרְטֻמִּם וּבְכָל־מִצְרָיִם׃ 12 וַיְחַזֵּק יהוה אֶת־לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם; כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה׃ {ס}


13 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה־אָמַר יהוה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, שַׁלַּח אֶת־עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי׃ 14 כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת, אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת־כָּל־מַגֵּפֹתַי אֶל־לִבְּךָ, וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ; בַּעֲבוּר תֵּדַע, כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל־הָאָרֶץ׃ 15 כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת־יָדִי, וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת־עַמְּךָ בַּדָּבֶר; וַתִּכָּחֵד מִן־הָאָרֶץ׃ 16 וְאוּלָם, בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ, בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת־כֹּחִי; וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל־הָאָרֶץ׃ 17 עוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי; לְבִלְתִּי שַׁלְּחָם׃ 18 הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר, בָּרָד כָּבֵד מְאֹד; אֲשֶׁר לֹא־הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם, לְמִן־הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד־עָתָּה׃ 19 וְעַתָּה, שְׁלַח הָעֵז אֶת־מִקְנְךָ, וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה; כָּל־הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר־יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה, וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה, וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד וָמֵתוּ׃
20 הַיָּרֵא אֶת־דְּבַר יהוה, מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה; הֵנִיס אֶת־עֲבָדָיו וְאֶת־מִקְנֵהוּ אֶל־הַבָּתִּים׃ 21 וַאֲשֶׁר לֹא־שָׂם לִבּוֹ אֶל־דְּבַר יהוה; וַיַּעֲזֹב אֶת־עֲבָדָיו וְאֶת־מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה׃ {פ}
22 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה נְטֵה אֶת־יָדְךָ עַל־הַשָּׁמַיִם, וִיהִי בָרָד בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם; עַל־הָאָדָם וְעַל־הַבְּהֵמָה, וְעַל כָּל־עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם׃
23 וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־מַטֵּהוּ עַל־הַשָּׁמַיִם, וַיהוה, נָתַן קֹלֹת וּבָרָד, וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה; וַיַּמְטֵר יהוה בָּרָד עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 24 וַיְהִי בָרָד, וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד; כָּבֵד מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא־הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי׃ 25 וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרַיִם, אֵת כָּל־אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, מֵאָדָם וְעַד־בְּהֵמָה; וְאֵת כָּל־עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד, וְאֶת־כָּל־עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר׃ 26 רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר־שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; לֹא הָיָה בָּרָד׃
27 וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי הַפָּעַם; יהוה הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים׃ 28 הַעְתִּירוּ אֶל־יהוה, וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד; וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם, וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד׃
29 וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה, כְּצֵאתִי אֶת־הָעִיר, אֶפְרֹשׂ אֶת־כַּפַּי אֶל־יהוה; הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן, וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה־עוֹד, לְמַעַן תֵּדַע, כִּי לַיהוָה הָאָרֶץ׃ 30 וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ; יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן, מִפְּנֵי יהוה אֱלֹהִים׃ 31 וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה; כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב, וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל׃ 32 וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ; כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה׃
33 וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת־הָעִיר, וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל־יהוה; וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד, וּמָטָר לֹא־נִתַּךְ אָרְצָה׃ 34 וַיַּרְא פַּרְעֹה, כִּי־חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא; וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו׃ 35 וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה בְּיַד־מֹשֶׁה׃ {פ}
דֶבר
1 ה' אמר למשה להגיד לפרעה: "כך אמר ה' אלוהי העברים, 'שחרר את עמי כדי שיעבדו אותי'. 2 אם תסרב לשחרר אותם ותמשיך להחזיק בהם, 3 יביא ה' דֶבר  [דבר – מחלה קשה ומדבקת] על עדריך שבשדות, על הסוסים, על החמורים, על הבקר ועל הצאן. 4 ה' יַפלה בין העדרים של ישראל לבין העדרים של מצריים, ושום בהמה השייכת לבני ישראל לא תמות. 5 ה' קבע לכך מועד כשאמר, 'מחר יעשה ה' בארץ את הדָבר הזה' ".
6 למחרת עשה ה' את מה שאמר. כל העדרים של מצריים מתו, ומעדרי ישראל לא מתה אפילו בהמה אחת. 7 פרעה שלח שליחים ומהם נודע לו שמעדרי ישראל לא מתה אפילו בהמה אחת. לבו התקשה והוא לא שִחרר את העם.
שחין
8 ה' אמר למשה ולאהרון: "מַלאו את כפות ידיכם פיח תנורים. משה יזרוק אותו לשמים לעיני פרעה 9 והפיח יהפוך לאבק שיכסה את כל מצריים. כשיִגע האבק בבני אדם או בבהמות בכל מצריים הוא יהפוך לשחין, מחלת אבעבועות בכל הגוף, שתפגע בכל מצריים".
10 משה ואהרון לקחו את פיח התנורים ונעמדו לפני פרעה. משה זרק את הפיח לשמים והפיח הפך לשחין, מחלת אבעבועות שפגעה בבני האדם ובבהמות. 11 החרטומים לא יכלו לעמוד לפני משה כי השחין שפגע בכל מצריים פגע גם בהם. 12 אבל ה' הִקשה את לב פרעה, וכפי שאמר ה' למשה, פרעה לא שמע בקול משה ואהרון.
ברד
13 ה' אמר למשה: "קום מוקדם בבוקר, עמוֹֹד לפני פרעה ואמור לו שה' אלוהי העברים אמר, 'שחרר את עמי כדי שיעבדו אותי, 14 כי הפעם אשלח את כל המחלות הקשות המידבקות והן יגרמו לך, לאנשי חצרך ולעמך סבל רב. אעשה זאת כדי שתדע שאין כמוני בכל הארץ. 15 אני יכול להכות במחלה קשה ומידבקת גם אותך וגם את עמך, ולהשמיד אתכם. 16 לשם כך עשיתי אותך למלך, כדי להראות לך את כוחי וכדי שישמעו עליי בכל הארץ. 17 אתה עדיין מתעקש ומסרב לשחרר את עמי. 18 מחר בשעה זו אוריד ברד כבד מאוד שכמוהו לא היה במצריים מהיום שנוסדה ועד עכשיו. 19 חפש מקלט לכל עדריך ולכל מה שיש לך בשדות. כל אדם ובהמה שישאר בשדה ולא יהיה מתחת למחסה, יֵרד עליו הברד והוא ימות' ".
20 כל מי שכיבד את דבר ה' מבין אנשי חצר פרעה אסף את אנשיו ואת עדריו מתחת לְמחסה. 21 מי שלא שם לב לדבר ה' השאיר את אנשיו ואת עדריו בשדה.
22 ה' אמר למשה: "הושט ידך לשמים וברד יֵרד בכל מצריים, על בני האדם, על הבהמות ועל כל הצמחייה במצריים".
23 משה הושיט את המטה שלו לשמים ולפתע שלח ה' רעמים, ברד וברקים שפגעו בארץ. ה' הוריד ברד על מצריים. 24 הברד היה כבד מאוד והברקים נראו כמו אש מתלקחת בברד שכמוהו לא היה במצריים מאז שהיו המצרים לעם. 25 הברד פגע בכל מצריים, בכל מה שהיה בשדות ובכל בני האדם והבהמות. גם בכל הצמחייה פגע הברד ואת כל העצים שבר. 26 רק בגושן שבני ישראל חיו בה, לא היה ברד.
27 פרעה שלח לקרוא למשה ולאהרון ואמר להם: "חטאתי הפעם. ה' הוא הַצדיק ואני ועמי הרשעים. 28 התפללו לה' שקולות אלוהים והברד יפסקו, ואז אשחרר אתכם. לא תמשיכו לחכות עוד".
29 משה השיב: "כך תדע שהארץ שייכת לה' – כאשר אצא מהעיר אתפלל אל ה', הרעמים יפסקו ולא יהיה עוד ברד. 30 אבל אני יודע שאתה ואנשי חצרך עדיין לא פוחדים מה' אלוהים". 31 הפשתה והשעורה נפגעו כי השעורה צמחה באביב והפשתה כבר הוציאה גבעולים, 32 אבל החיטה והכוסמת [כוסמת – אחד ממיני החיטה] עדיין לא נפגעו. כי הן צומחות מאוחר יותר.
33 משה עזב את פרעה, יצא מהעיר והתפלל לה'. הרעמים והברד פסקו וגם גשם לא ירד עוד על הארץ. 34 פרעה ראה שהגשם, הברד והרעמים פסקו, והמשיך לחטוא. הוא ואנשי חצרו הִקשו את לבם. 35 לב פרעה התקשה, וכפי שאמר ה' באמצעות משה, פרעה לא שִחרר את בני ישראל.