תנ"ך מבואר

ספר שמות פרק ב

1 וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח אֶת־בַּת־לֵוִי׃ 2 וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי־טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים׃ 3 וְלֹא־יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח־לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת־הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל־שְׂפַת הַיְאֹר׃ 4 וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק; לְדֵעָה מַה־יֵּעָשֶׂה לוֹ׃

5 וַתֵּרֶד בַּת־פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל־הַיְאֹר, וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל־יַד הַיְאֹר; וַתֵּרֶא אֶת־הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף, וַתִּשְׁלַח אֶת־אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ׃ 6 וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת־הַיֶּלֶד, וְהִנֵּה־נַעַר בֹּכֶה; וַתַּחְמֹל עָלָיו, וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה׃

7 וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל־בַּת־פַּרְעֹה, הַאֵלֵךְ, וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת, מִן הָעִבְרִיֹּת; וְתֵינִק לָךְ אֶת־הַיָּלֶד׃
8 וַתֹּאמֶר־לָהּ בַּת־פַּרְעֹה לֵכִי; וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה, וַתִּקְרָא אֶת־אֵם הַיָּלֶד׃
9 וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת־פַּרְעֹה, הֵילִיכִי אֶת־הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי, וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת־שְׂכָרֵךְ;
וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ׃ 10 וַיִגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת־פַּרְעֹה, וַיְהִי־לָהּ לְבֵן; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר כִּי מִן־הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ׃


11 וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל־אֶחָיו, וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ־עִבְרִי מֵאֶחָיו׃ 12 וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ אֶת־הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל׃ 13 וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי־אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים;
וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ׃
14 וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ, הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת־הַמִּצְרִי; וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר׃
15 וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת־מֹשֶׁה; וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ־מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל־הַבְּאֵר׃ 16 וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת; וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה, וַתְּמַלֶּאנָה אֶת־הָרְהָטִים, לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן׃
17 וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת־צֹאנָם׃ 18 וַתָּבֹאנָה אֶל־רְעוּאֵל אֲבִיהֶן; וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם׃
19 וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים; וְגַם־דָּלֹה דָלָה לָנוּ, וַיַּשְׁקְ אֶת־הַצֹּאן׃
20 וַיֹּאמֶר אֶל־בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ; לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת־הָאִישׁ, קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם׃
21 וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת־הָאִישׁ; וַיִּתֵּן אֶת־צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה׃ 22 וַתֵּלֶד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם; כִּי אָמַר, גֵּר הָיִיתִי, בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה׃ {פ}
23 וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מִן־הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל־הָאֱלֹהִים מִן־הָעֲבֹדָה׃ 24 וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת־נַאֲקָתָם; וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת־בְּרִיתוֹ, אֶת־אַבְרָהָם אֶת־יִצְחָק וְאֶת־יַעֲקֹב׃ 25 וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֵּדַע אֱלֹהִים׃ {ס}
משה בתיבה
1 איש משבט לוי נשא אישה מהשבט שלו. 2 האישה הרתה וילדה בן. היא ראתה שהתינוק יפה ובריא, לכן הסתירה אותו במשך שלושה חודשים. 3 כשלא יכלה להסתיר אותו עוד, לקחה תיבה עשויה מצמח הגדל במים ומרחה אותה בזפת. אחר כך שמה בתיבה את הילד והניחה אותה בין קני הסוּף שעל שפת הנהר. 4 אחותו של התינוק עמדה מרחוק כדי לראות מה יקרה לו.
5 בת פרעה ירדה לרחוץ בנהר. כשהלכה עם המשרתות שלה על שפת הנהר ראתה לפתע בין קני הסוף את התיבה. היא שלחה את אחת מהן, והמשרתת הביאה את התיבה. 6 כשפתחה בת פרעה את התיבה, ראתה תינוק בוכה. היא ריחמה עליו ואמרה: "זהו אחד מילדי העברים".
7 אחותו של התינוק פנתה לבת פרעה: "האם את רוצה שאלך להביא לך מינקת עברייה שתיניק למענך את הילד?".
8 "לכי", השיבה בת פרעה, והנערה קראה לאמו של הילד.
9 "קחי את הילד לביתך. הניקי אותו למעני ואשלם לך בתמורה", אמרה בת פרעה.
האישה לקחה את הילד והניקה אותו. 10 כשהפסיק לינוק, החזירה אותו האם לבת פרעה שהתייחסה אליו מאז כאילו היה בנה. היא קראה לו מֹשֶׁה כי אמרה: "משיתי [הוצאתי] אותו מהמים".
משה בורח למדיין
11 לאחר שהתבגר יצא משה באחד הימים לבקר את בני עמו וראה עד כמה הם סובלים. הוא ראה מצרי מכה עברי, בן עמו. 12 משה הסתכל סביב, וכשנוכח שאין איש, הרג את המצרי וקבר אותו בחול. 13 למחרת יצא שוב וראה שני עברים רבים.
"למה אתה מכה את חברך?", שאל משה את האיש הרע.
14 "מי מינה אותך לשופט ולמושל עלינו?", שאל האיש. "האם אתה מתכוון להרוג אותי כפי שהרגת את המצרי?!". משה נבהל. "המעשה שעשיתי נודע", חשב.
16-15 פרעה שמע על המקרה ורצה להרוג את משה אך משה ברח מפניו למדיין. לכוהן מדיין היו שבע בנות. יום אחד ישב משה ליד הבאר ובאותו יום באו הבנות לבאר, שאבו מים ומילאו את התעלות כדי להשקות את צאן אביהן.
17 הרועים ניסו לגרש אותן, אבל משה הציל אותן והשקה את הצאן שלהן. 18 כשחזרו הבנות אל רְעוּאֵל אביהן הוא שאל אותן: "מדוע חזרתן כל כך מהר היום?".
19 "איש מצרי הציל אותנו מהרועים. הוא גם שאב למעננו מים והשקה את הצאן", השיבו הבנות.
20 "איפה הוא?", שאל האב. "למה עזבתן אותו? הַזמינו אותו לאכול אתנו!".
21 משה הסכים לגור אצל האיש, והאיש נתן לו לאישה את בתו צִיפּוֹרָה. 22 ציפורה ילדה בן ומשה קרא לו גֵרְשׁוֹם כי אמר: "גֵר [זר] אני בארץ זרה".
23 חלפו ימים רבים ומלך מצריים מת. בני ישראל נאנחו מהעבודה הקשה וזעקו. זעקתם הגיעה לאלוהים. 24 הוא שמע את אנחת הכאב שלהם וזכר את הברית שכָּרת עם אברהם, עם יצחק ועם יעקב. 25 אלוהים ראה את בני ישראל ושם לב לסִבלם.