תנ"ך מבואר

ספר שמות פרק ג

1 וּמֹשֶׁה, הָיָה רֹעֶה אֶת־צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן; וַיִּנְהַג אֶת־הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, וַיָּבֹא אֶל־הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה׃ 2 וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָֹה אֵלָיו בְּלַבַּת־אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל׃ 3 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אָסֻרָה־נָּא וְאֶרְאֶה, אֶת־הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה; מַדּוּעַ לֹא־יִבְעַר הַסְּנֶה׃ 4 וַיַּרְא יהוה כִּי סָר לִרְאוֹת; וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה,
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃
5 וַיֹּאמֶר אַל־תִּקְרַב הֲלֹם; שַׁל־נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ, כִּי הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו, אַדְמַת־קֹדֶשׁ הוּא׃ 6 וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב;
וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו, כִּי יָרֵא, מֵהַבִּיט אֶל־הָאֱלֹהִים׃
7 וַיֹּאמֶר יהוה, רָאֹה רָאִיתִי אֶת־עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם; וְאֶת־צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו, כִּי יָדַעְתִּי אֶת־מַכְאֹבָיו׃ 8 וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם, וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן־הָאָרֶץ הַהִוא, אֶל־אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶל־אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ; אֶל־מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי, וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי׃ 9 וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי; וְגַם־רָאִיתִי אֶת־הַלַּחַץ, אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם׃ 10 וְעַתָּה לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל־פַּרְעֹה; וְהוֹצֵא אֶת־עַמִּי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם׃

11 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־הָאֱלֹהִים, מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל־פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם׃
12 וַיֹּאמֶר כִּי־אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְזֶה־לְּךָ הָאוֹת, כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ; בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת־הָעָם מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת־הָאֱלֹהִים, עַל הָהָר הַזֶּה׃
13 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־הָאֱלֹהִים, הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ־לִי מַה־שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם׃
14 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם׃
15 וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל־מֹשֶׁה, כֹּה־תֹאמַר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, יהוה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; זֶה־שְּׁמִי לְעֹלָם, וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר׃ 16 לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יהוה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר; פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם, וְאֶת־הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם׃ 17 וָאֹמַר, אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם, אֶל־אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי, וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי; אֶל־אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃ 18 וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ; וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו יהוה אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ, וְעַתָּה, נֵלֲכָה־נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ׃ 19 וַאֲנִי יָדַעְתִּי, כִּי לֹא־יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ; וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה׃ 20 וְשָׁלַחְתִּי אֶת־יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת־מִצְרַיִם, בְּכֹל נִפְלְאֹתַי, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ; וְאַחֲרֵי־כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם׃ 21 וְנָתַתִּי אֶת־חֵן הָעָם־הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם; וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן, לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם׃ 22 וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ, כְּלֵי־כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת; וְשַׂמְתֶּם, עַל־בְּנֵיכֶם וְעַל־בְּנֹתֵיכֶם, וְנִצַּלְתֶּם אֶת־מִצְרָיִם׃
השיח הבוער
1 משה רעה את צאן יִתְרוֹ אבי אשתו, כוהן מדיין. באחד הימים הוביל משה את הצאן למדבר והגיע להר האלוהים בחוֹרֵב. 2 לפתע נראה אליו מלאך ה' בלהבת אש מתוך שיח. משה ראה שהשיח בוער באש אבל לא נשרף, 3 וחשב: "אגש לראות את המראה המוזר הזה. למה השיח לא נשרף?". 4 ה' ראה שמשה ניגש לראות וקרא אליו מתוך השיח: "משה! משה!".
"כן", השיב משה.
5 "אל תתקרב לכאן! חלוֹץ את נעליך מעל רגליך כי המקום שאתה עומד עליו קדוש. 6 אני אלוהי אבותיך – אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב".
משה הסתיר את פניו כי פחד להביט באלוהים.
7 "ראיתי את סבל עמי במצריים", אמר ה'. "שמעתי את זעקת העם בגלל המפקחים שמכריחים אותו לעבוד בפרך ואני יודע כמה הוא סובל, 8 לכן אבוא להציל את העם מהמצרים ולהעלות אותו ממצריים לארץ טובה ורחבה, לארץ שופעת חלב ודבש, [דבש – לא ברור אם מדובר בדבש דבורים או בתמצית פרות] אל המקום שחיים בו כעת הכנענים והחיתים, האֱמורים והפריזים, החיווים והיבוסים. 9 זעקת בני ישראל הגיעה אליי וגם ראיתי שהמצרים מקשים עליהם. 10 לך עכשיו בשליחותי לפרעה והוצא את עמי – את בני ישראל – ממצריים".
11 משה השיב: "מי אני שאלך לפרעה ואוציא את בני ישראל ממצריים?". 12 "אני בעצמי אהיה אתך. זהו האות שבאמת שלחתי אותך: כאשר תוציא את העם ממצריים, תעבדו אותי על ההר הזה", אמר אלוהים.
13 משה אמר לאלוהים: "אם אבוא אל בני ישראל ואומַר להם, 'אלוהי אבותיכם שלח אותי אליכם', והם ישאלו מה שמו, מה אומַר להם?".
14 "אהיה אשר אהיה", אמר אלוהים למשה. "אמור לבני ישראל: 'אהיה שלח אותי אליכם' ".
15 עוד אמר אלוהים למשה: "אמור לבני ישראל, 'ה' אלוהי אבותיכם, אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב, שלח אותי אליכם'. זה שמי לעולם ובשם זה תזכרו אותי מדור לדור במשך כל הדורות. 16 לך, אסוף את זקני העם ואמור להם, 'ה' אלוהי אבותיכם, אלוהי אברהם, יצחק ויעקב, נראה אליי ואמר: "אכן, שמתי לב אליכם וראיתי את מה שנעשה לכם במצריים. 17 החלטתי להוציא אתכם מסבלכם במצריים ולהעלות אֵתכם לארץ הכנענים והחיתים, האמורים והפריזים, החיווים והיבוסים – לארץ שופעת חלב ודבש" '. 18 לאחר שזקני העם ישמעו בקולך, לך אִתם למלך מצריים וכך תאמרו לו, 'ה' אלוהי העברים נִגלה אלינו. אנחנו מבקשים לצאת למסע של שלושה ימים במדבר כדי להקריב קרבנות לה' אלוהינו'. 19 אני יודע שמלך מצריים לא יתן לכם ללכת אפילו אם תנסו לצאת בכוח. 20 לכן אושיט את ידי ואכה את המצרים בכל האותות שאעשה בהם. אחר כך ישחרר אתכם פרעה. 21 אגרום לכך שהעם הזה ימצא חן בעיני המצרים, וכשתלכו משם, לא תלכו בידיים ריקות. 22 אישה תבקש מִשכֵנתה ומהמצריות שגרות בביתה תכשיטי כסף, תכשיטי זהב ובגדים. קַשטו בהם את בניכם ובנותיכם. כך תקחו מהמצרים שלל רב".