תנ"ך מבואר

ספר שמות פרק לא

1 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 2 רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם; בְּצַלְאֵל בֶּן־אוּרִי בֶן־חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה׃ 3 וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים; בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל־מְלָאכָה׃ 4 לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת; לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת׃ 5 וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת בְּכָל־מְלָאכָה׃ 6 וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ, אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן־אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה־דָן, וּבְלֵב כָּל־חֲכַם־לֵב נָתַתִּי חָכְמָה; וְעָשׂוּ אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ׃ 7 אֵת אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֶת־הָאָרֹן לָעֵדֻת, וְאֶת־הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עָלָיו; וְאֵת כָּל־כְּלֵי הָאֹהֶל׃ 8 וְאֶת־הַשֻּׁלְחָן וְאֶת־כֵּלָיו, וְאֶת־הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה וְאֶת־כָּל־כֵּלֶיהָ; וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת׃ 9 וְאֶת־מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת־כָּל־כֵּלָיו; וְאֶת־הַכִּיּוֹר וְאֶת־כַּנּוֹ׃ 10 וְאֵת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד; וְאֶת־בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן, וְאֶת־בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן׃ 11 וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֶת־קְטֹרֶת הַסַּמִּים לַקֹּדֶשׁ; כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוִּיתִךָ יַעֲשׂוּ׃ {פ}


12 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 13 וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, אַךְ אֶת־שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ; כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם, לָדַעַת כִּי אֲנִי יהוה מְקַדִּשְׁכֶם׃ 14 וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם; מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת, כִּי, כָּל־הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ׃ 15 שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהוָה; כָּל־הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת׃ 16 וְשָׁמְרוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשַּׁבָּת; לַעֲשׂוֹת אֶת־הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם׃ 17 בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹת הִוא לְעֹלָם; כִּי־שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה יהוה אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ׃ {ס} 18 וַיִּתֵּן אֶל־מֹשֶׁה, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי, שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת; לֻחֹת אֶבֶן, כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים׃
מינוי בצלאל
1 ה' הוסיף לדבר אל משה ואמר: 2 "שים לב! בחרתי בִּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶּן חוּר משבט יהודה 3 ומילאתי אותו רוח אלוהים, כישרון, מומחיות וידע לכל סוגי המלאכות. 4 תכונות אלה יאפשרו לו לתכנן ולבצע עבודות אמנות בזהב, בכסף ובנחושת, 5 לחקוק באבנים יקרות ולשבץ אותן, לגלף בעץ ולעשות כל מלאכה. 6 אני נותן לו כעוזר את אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ משבט דן. נתתי כישרון לעוד אמנים והם יעשו כל מה שציוויתי עליך: 7 את אוהל מועד, את ארון הברית ואת הכפורת שמעליו, את כל הציוד שבאוהל, 8 את השולחן וכליו, את המנורה שעשויה מזהב טהור וכל כליה, את מזבח הקטורת, 9 את מזבח קרבנות העולה וכליו, את קערת הרחצה והבסיס שלה, 10 את בגדי הכהונה ואת הבגדים המיוחדים של אהרון הכוהן ושל בניו, 11 את שמן ההקדשה ואת הקטורת הריחנית שנועדה להיכל הקודש. האמנים יעשו כל מה שציוויתי עליך".
מצוות השבת
12 ה' אמר למשה להגיד לבני ישראל: 13 'שִמרו את השבתות שלי כי השבת היא אות ביני וביניכם לכל הדורות כדי שתדעו שאני ה' המקדיש אתכם לי. 14 לכן שִמרו את השבת. התייחסו אליה כאל יום המוקדש לה'. המיתו את מי שיחלל אותה, כי מי שיעשה בה מלאכה כלשהי יכָּרת מעמו. 15 שישה ימים תעבוד, אך היום השביעי הוא שבת שבתון, יום המוקדש לה'. המיתו את כל מי שיעבוד ביום השבת. 16 בני ישראל חייבים לשמור את השבת ולחגוג אותה בכל הדורות, זאת ברית עולם. 17 זהו אות ביני לבין בני ישראל לעולם, כי בשישה ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי לא עבד אלא נח". 18 כאשר סיים ה' לדבר אל משה על הר סינַי, הוא נתן לו את שני לוחות הברית, לוחות אבן כתובים באצבע אלוהים.